0
אחי היקר. לעולם לא אוכל לשנות מה שהיה, לעולם לא אוכל שוב לרכוש את אמונך. היינו ילדים, וכמקום מפלט אחד לשני, כל כך הרבה הרפתקאות וחוויות וכמה אהבנו אחד את השני, אני גדלתי והשתנתי ונטשתי אותך לבד עם אמא שאני הרחק בפנימיה, ואז שחזרתי הביתה שוב ברחתי מאוד מהר , ומבטך הקטן והתמים לעולם לא ישכח, שאלת אותי "לאן את הולכת?" משפט אחד קטן , עם כל כך הרבה כאב. היית שם להחזיק את אמא ברגעים הקשים, שהייתה צריכה להתמודד עם כל מה שאני השארתי מאחור, ופעם אמרת לי שאת כל הלכלוך שאני השארתי אתה היית צריך לנקות, ולאסוף את השברים של אמא אחרי שאני הלכתי. אני זוכרת שעוד גרתי בבית, את הלילות שהיית מתגנב למיטתי והייתי מחבקת אותך חזק ומנשקת את התלתלים הזהובים שלך,היינו שומעים את אמא בוכה בלילות ומתפתלת מכאבים , היית לוחש לי "זאת אמא?" והייתי אומרת לך " מה פתאום" ומעלה את השמיכה מעלינו ,מזילה דמעה בסתר ואתה קטן שכמוך היית שואל "את בוכה?" נתתי לך נשיקה גדולה ואמרתי לך שאני מצוננת. הלכת אחרי לכל מקום , ואני הגנתי עליך מכולם, לא העיזו להתעסק איתך שאני לידך, איך היתגאת באחותך הגדולה, חזקה, וכמה אני היתגאתי ביופי שלך. אני יודעת שנטשתי אותך ,יקר שלי, אבל סבלתי, ולא יכולתי יותר להגן על עצמי אז בטח שלא עליך, יום אחד אמא שאמרה שאני מדרדרת אותך, ואני הרגשתי סכין בלב ובאמת פחדתי שתלך אחריי וחשבתי לעצמי שזה טוב שאני כבר לא בבית. לקחתי המון סמים באותה תקופה ולגמרי חסרת רגש, ואני יודעת היום שהיית מתבונן מהצד באחותך הנעלמת, אבל לא חשבתי ,אהובי , לא חשבתי על אף אחד. היום אתה שונא אותי, שנאה טהורה שדוקרת לי בלב וגורמת לי לרצות למות ולא להרגיש כלום . אתה עוקץ אותי בכל הזדמנות , יורד עלי ודואג כל פעם להראות לי כמה אתה כועס, ועברו כל כך הרבה שנים, ומידי פעם אנחנו באמת מדברים אבל לעולם אתה לא מסתכל לי בעיניים. פעם שהיינו רבים הייתי עונה לך ונכנסת בך בחזרה, אבל היום אפסו כוחותיי, אני חלשה, אחי הקטן, אני חלשה כבר ואין בי יותר כוחות לכלום. אני יודעת שאין בך חמלה כלפיי, והלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל, הייתי משנה המון דברים אבל אני לא יכולה. אתה חושב שאני עדיין חזקה כמו שתמיד הייתי ואתה ממשיך לבחון את הגבולות שלי באלימות מילולית שלעיתים הופכת גם לפיזית, ואני חשה את הזעם שלך ואין לי לאן לברוח. אני מצטערת אבל כנראה שהדרך היחידה היא פשוט לוותר, כי אני כבר לא מסוגלת , אני מרגישה שכבר בא לי למות ואני נשארת חזקה בשביל לא לפרק את מה שאמא בנתה מהקרשים, אז אני אומרת לך שלום , אני משחררת אותך, את הילד הבלונדיני הקטן שכל כך אהבתי , אין בי כעס, כבר המון זמן שאין בי כעס, אני פשוט מושכת את הימים והלוואי שהיית שם בכדי לעזור לי במקום להכשיל אותי.
|