בערב ראש השנה נסעתי כבכל חג לירושלים הקדושה.

אצלנו הירושלמים, בחגים, אחרי שיושבים אצל ההורים, יוצאים לפגוש קצת את החברים, שאמנם גרים בשכנות לך בתל-אביב- אבל ככה זה בחג- מנהג זה מנהג.

ירושלים הרי, היא מעין חבורה אחת גדולה ומורחבת בה כולם איכשהו קשורים זה בזה. וכך מצאתי את עצמי יושבת בבר עם חברים, שהולכים ומתקבצים ומסמסים מברים אחרים.

אז ישבתי גם אני, ובין דרינק לדרינק סימסתי לחברים, וגם לכאלו שהיו לי איתם אי אלו יחסים. לא אתמם כאן בפניכם ובטח שלא בפני- ככל שגדל קצב הדרינקים גם אני  תהיתי האם אוכל הלילה לפרוק את חושיי.

לבחור הספציפי הזה סימסתי כי ידעתי שבחג יהיה בעיר ולא ראיתי אותו כבר כמה חודשים. אמנם דיברנו קצת בטלפון לאחרונה- הוא עזר לי וחיזק אותי כשהייתי במצוקה- אך לזיו פניו וכמובן למגעו ניתן לומר שהתגעגעתי.

בשתיים בקרוב סימסתי לו "איפה אתה?"  ומיד הגיעה התשובה: "אני בירושלים עם החברה" . בעוד אני לתומי חושבת שהוא מתכוון "עם החב'רה" יענו הבנים, פתאום הגיע צלצול ממנו: " הי מותק. אני פה בירושלים עם החברה שלי".

מוזר חשבתי לעצמי. מוזר שהתקשר ועוד יותר מוזר שבשביל לציין זאת. התעשתתי מיד  ועניתי "אה אני פה עם הבנים חשבתי נראה אותך ככה בחגים". אז מה אם יש לו חברה- זו הרי לא עברה. אך בליבי חשתי שמשהו אינו כשורה. אולי אקדח מכוון לרקתו הזכה??

בעודי שרוייה בגילופין ורוקדת לעצמי, לפתע שמעתי קול רועם של איזו פרחה (תסלחו לי, אין לי איך להגדיר זאת אחרת) צועק לי לקרקעית האוזן הפנימית:

"תגידי לי - באיזו זכות את מתקשרת למספר הזה??  מה, את מחפשת זיון?? מה יש לך להתקשר ב2 בלילה לבחור שלא דיברת איתו ארבעה חודשים? זה פעם אחרונה שאת מחייגת למספר הזה- את שומעת??

בום.  נותקה השיחה.

נותרתי המומה כשפי פעור לרווחה.

אני זוכרת שהיה אפילו רגע שחשבתי לענות ולומר לה שאנחנו חברים שנפגשים בחגים וכזה. כאילו משהו במוחי המג'ומסן (רווי בג'יימסון) הבין שמדובר בפדיחה ומיד נחלצתי לעזרה- שלו אלא מה.

כן כן אני כזאת סתומה.

חזרתי לשולחן ופניתי לא' - "אתה לא מאמין מה קרה לי עכשיו". א', רב השגל   מ"האם הבעיה היא אצלנו",  שמעורה בחיי, גבריי, ומידותי, בקור רוח ומיד הסביר את המצב:

"לחצו אותו לפינה- זה הרי ברור. הוא היה חייב לשרוף אותך. כנראה שהחברה ישבה איתו באוטו כשנכנסה השיחה- ואת מי חשבת שהוא ישרוף- אותך או אותה"?.

ברור. אני מבינה.

הלא כבר מזמן אמרתי שאפתח בסוף הוסטל שיתופי לכל הגברים הרבי שגלים/ שקרנים/ לא נאמנים/זיונים מעולים המסכנים.

אבל בתור בחורה שהייתה האמא של הקנאיות, אפילו אני בחיים לא העלתי על דעתי לעשות שטות שכזאת.

והסתומה הזו הרי לא יודעת שהוא דיבר איתי בשבועות האחרונים- וכמובן שלא טרח לספר שיש לו חברה בחיים. וחוץ מזה- זכותי להתקשר למי שאני רוצה ומתי שאני רוצה- חוצפנית. שתבוא אליו בטענות - מה אני קשורה?

זו היא שיש לה גבר שמשקר מאחורי גבה.

זה לא שחשבתי שיתקשר להסביר. ואני בטוחה שכשיעמוד מולי הוא רק ילך ויחוויר.  אני מצידי- שרפתי אותו בכל העיר.

"זה החארות האלה שאת מסתובבת איתם. למה את מצפה?" כך אומר לי אחי לשמע  המאורע.

לא מצפה. פשוט מוחקת אות ומהרשימה.

חבל. דווקא היה מדורג אצלי גבוה מאוד ב"טופ טן"..

את הלילה, דרך אגב, סיימתי עם אהוב עבר מקסים וטוב.

א' אומר שיש מצב שאני גבר :)