0
כאמא לשני ילדים בוגרים, אני תמיד תופסת את עצמי שואלת ומתחבטת בשאלה האם נתתי את כל מה שיכולתי לתת לילדי, וזה לא סתם שאלה, אלה בעיה מסובכת של קינאה בין אחים...... למרות שבני הבכור בן 25 וביתי בת 20, עדיין יש את הקינאה באויר .... "את אוהבת אותו יותר" הוא המשפט ששמעתי הכי הרבה בכל שנותיי. לכו תסבירו לילדה בת 20 שאין דבר כזה אוהבת או מחוברת יותר .... יש יותר זרימה, פחות התעכבות על דברים, יותר החלקה של מריבות ואי התעכבות על קטנות . כשקיטרתי אצל אמא שלי, היא חייכה בסבלנות והזכירה לי אותי .... "גם את קיטרת, וגם אני שמעתי את המשפט הזה שוב ושוב", ואז שאלה אותי איך אני מרגישה היום, האם אני מרגישה שהיא אוהבת את אחותי יותר וכמובן שהתשובה ברורה: "כמובן שלא". זה יעבור לה אימי אמרה .... יעבור לה כשתהפוך לאמא בעצמה. מתיש ... למה אנו חייבים להגיע למצב של קינאה, האם לעולם זו תהיה הבעיה בין אחים? ומדוע שכחתי אני שקינאתי באחותי ?? |