ארכיון
Suicide Booth
לא ידעתי אם להתקשר לאמא שלך או למשטרה, בעיקר רציתי להרוג אותך, אם כל הכדורים האלה לא היו הורגים אותך קודם. אני לא יודע למה רצית שאראה שכל כך כואב לך, הכאב הזה היה ממוקד בך, אולי בו, לי כבר כמעט ולא היה חלק. אולי רצית שארגיש אשמה, כאילו אני אחראי לבגידה שלך ומה שבא בעקבותיה, או שהיית זקוקה לידיעה שלמישהו אכפת ורואה שאת כבר לא מצליחה לנשום. אולי רק אותי הצלחת להעיר, אני לא יודע. בהתחלה היית מעירה אותי בשעה שלוש בבוקר כמעט בכל לילה, כשהיית עוברת ברחוב שהתהלכו בו כלבים גדולים ונבחו עלייך כשחילקת עיתונים. והיו גם הלילות הרחוקים בהם ניתקתי את הטלפון רק כשהייתי בטוח שאת חולמת, אחרת היית מתעוררת ומתקשרת חזרה, טוענת שבכלל לא ישנת. ידעתי שאת רעועה, ואהבתי, והיה לי הזמן. ויש משהו נעים בלהיות המקום הבטוח, למרות שמהר מאד זה הפך לקשה ומכעיס ורציתי לברוח מהנזקקות שלך. אבל נשארתי, אולי כי חשבתי שיש לי כנפיים ואני יכול להציל אותך, או שלא רציתי להתמודד עם המחשבה של להיות שוב לבד אחרי תקופת שפל. אני זוכר שהנחתי את האצבעות שלך על גבי צוואר הגיטרה ונישקתי את שלך. כמה דקות אחר כך בחרת לספר לי כל מה שקרה. החושים שלי זעקו לפני כן, אבל הייתי נכון מדי לשקר לעצמי. ואת, היית צריכה לספר ולברוח, או לפחות לא להיות מספיק טיפשה כדי למנוע ממני ללכת, מבלי להבין כמה מנגנונים פרימיטיביים נכנסים לפעולה, שזה כבר לא אני מולו את ניצבת. בוז וגועל, בוז וגועל, בוז וגועל, אין דרך חזרה. כשאמרת לי שהאשמת אותי אחרי שהזדיינת אתו נותר בי רק רצון להכאיב לך. אבל הצלחתי למנוע את עצמי מלהפוך את המכונית לכבשן, מניצול ההתמצאות במערכות הרגשיות שלך כדי לענות אותך. לפחות חלקית, באותו הלילה. לא עבר הרבה עד שהתחילו להגיע השיחות, חרדת הנטישה, הטירוף, אבדן השליטה. בוז וגועל, בוז וגועל. אין מהם דרך חזרה. גם אם ניסיתי למנוע ממנה, ואולי לא באמת רציתי למנוע, האכזריות דלפה. רעיונות בקליפות דקות שהותרתי לך להבקיע, זוויות ראיה מעוותות. לך לא יכולתי לסלוח, כי ראית את הכל. ידעת מאיזו תהום גררתי את עצמי בציפורניים ומתוך אנוכיות וחוסר רצון לוותר סיכנת אותי בנפילה חזרה אליה, אפילו שנותר לי רק עוד סנטימטר אחד של חופש. יותר מהבגידה, הפחדנות והמוסר העקום שלך הטריפו את דעתי. ואולי זו אשמתי, שמצאה חן בעיני התלותיות שלך מלכתחילה, שהצורך שלך בי עורר בי שוב איזו תחושה של משמעות, גם אם קטנה, במקום הנורא ההוא. והייתי צריך להבין מוקדם יותר את ההשלכות של החיבור הרופף בין ההיגיון למעשים שלך. והנה, אקורד הסיום - מוות טלפוני. כמעט תא התאבדות. הבטן שלך לא יכלה להחזיק אותם. אני לא יכולתי להחזיק אותך. |
בורסקאות עברית
פרופיל
פוסטים אחרונים
- חבילת שי לחייל שעברה את מהירות האור 30/7/12
- ללא עלי כותרת 23/2/12
- תלך 17/1/12
- לא ערוך (או מוכן) 13/11/11
- давай 30/8/11
- מנמוניקה 22/8/11
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:)
כאמור במקום אחר, תגובותיי (הספונטניות) הן אסוציאטיביות לחלוטין ואין לראות בהן דבר חכמה כלל ועיקר.
היטבת לתאר את התלות ההדדית שבין המינים כפי שהיא התבטאה אצלך (הלכי רוח (וחומר) של "כולם" זה דבר מרתק, בעיניי)
http://www.haayal.co.il/thread_25753
תתחילי מ"בימי קדם לא היה טבע האדם כמו שהוא בימינו"
האדם (וחוה) מחפשים משמעות
בתלות
אחת
יציבה
הפסקה האחרונה העבירה בי צמרמורת.
כל הפוסט מצויין
מוכשר מאוד הינך.
לא, אתה! :)
הבנאדם הכי קוהרנטי בעולם....
נכון, לפעמים יש רק את הרע, בלי מיעוטו.
איך עושים שיפסיק?
אני חושב שזה מצב מורכב, גם את השארת לי רק פירורים, אבל אני אנסה בכ"ז.
כשמישהו מבוגר מאיים בהתאבדות ומנסה לכפות שינוי בעזרת הפחדה, יש בזה אמנם משהו מאד ילדותי, אבל אני לא בטוח שהדרך להתמודד עם זה היא לשלוח אותו למות או התעלמות, כי זה יכול דווקא לגרום לתגובה הפוכה, של נסיון התאבדות כדי להפגין את רצינות הכוונה. אבל זה מאד באוויר, תלוי מי, באיזה גיל, אם היו נסיונות התאבדות קודמים, אם האיומים האלה הם דרך סחיטה שהוא משתמש בה שנים (ואולי אפילו ריקים מתוכן כבר), ביטוי לכאב נפשי וחיפוש הפוגה או סימנים של אבדן תקווה (מה שבאמת מסוכן). זה לא שיש לי פתרון יותר טוב. אני סתם משתף במחשבות.
הרעוע הזה...
ממגנט את החלקיקים השפויים של הנפש.
היא ניסתה להאשים אותך בהיותה מטומטמת אבל אתה לא מטומטם ככה שלוגית לא יכול להיות שאתה נשוא האשמה.
ואני לא יודעת מה בדיוק היה, ואני מגיבה על פירורי המידע שחלקת אבל זה מזכיר לי מצבים בעברי אז סלח לי אם זה יהיה יותר סוביקטיבי . יצא לי לצעוק על "אלמוני מטושטש פנים ועובדות למען צינעת הפרט" שאם בא לך להתאבד אל תאשים אותי אל תשתפ אותי אל תצהיר ותזהיר פשוט תלך ותמות יש משהו הירואי בהתאבדות ואתה מחרבן את זה לעצמך עם כול ההזהרות האלה . שזה הופף לקלפ אס לסחיטה רגשית זה גובל בהתעללות פאסיבית אגרסיבית במסכן המואשם בדחיפה למעשה, ועל כך אם לומר את האמת מגיע להם למות .
נינוצ'קה, כפרעלייך, אביסלה קוהרנטיות תגיע רחוק :).
אני לא חושב שזה היה טיפוס, יותר התלות, הקמת מאחז. וכמובן, היתה גם מדיניות תג מחיר.
אפשר לצבוט מדוזות?