לא יודעת איך יצא

(אבל יצא)

ביומיים האחרונים יצא לי לדבר עם כמה חברות

ושני בחורים

שהתלוננו שאין להם סיכוי למצוא אהבה

שהעיר יבשה

שהמצב מחורבן

(ושלל קלישאות כאילו עכשיו 2002)

אף אחד מהם לא מכוער,

או טיפש,

או נטול יכולות רגשיות,

(הרבה למעלה מכך),

אבל קיימת תפיסה ממשית שלהם

שאבדה התקווה

והם ישארו מוצלחים ובודדים.

לנצח.

וזה לפני הגשמים,

העננים,

האפור,

לפני שהחורף הגיע

(הזזת השעון לא נחשבת)

עכשיו, אני הולכת להסתכן בלהשמע בלונדינית סתומה במיוחד,

(אבל הוותיקים כבר יודעים שאני "מחזקת")

(ולהשמע סתומה ממש לא מפחיד אותי. להיפך :))

בחיית, אנשים אהובים, הכל עניין של גישה.

זו קלישאה בגלל סיבה מסויימת:

תפסיקו לחשוב לבד ועצוב,

(וזה יעבור)