"כשתחזור, תגיד לי למי הוא דומה" אומר לי ויזנטל חברי לפני שאני הולך לראיון ברייך, אחת החברות הגדולות במשק. "מצוין" אני עונה לו "ככה יהיה לי על מה לחשוב במהלך הראיון".

אני מגיע למשרדי רייך. על דלת הכניסה שלט קטן "אין כניסה לכלבים וג'ינג'ים" מין הומור משרדי כזה. בפנים הכול מסודר באופן מרשים. "גוטה מורגן!" מקבלת פני מזכירה בלונדינית עם עיניים כחולות, נדמה לי שראיתי אותה בפרסומת ליוגורט לפני כמה חודשים או לפחות מישהי מהגזע שלה. היא מורה לי לשבת על ספת העור השחורה ובדיוק בשעה שנקבעה לי (12 ושמונה דקות) היא מכניסה אותי ללשכה של המנכ"ל הבלתי מעורער מר ארי.

ארי לא לוחץ את ידי, רק מסתפק בנפנוף מהיר ומתחיל להציג את החֶברה שלו.  "אני בונה כאן חברה לאלף שנים" הוא מספר לי בהתלהבות "תבין, רייך היא מעל הכול - חברה אחת, מטרה אחת, מנכ"ל אחד".

למי לעזאזל הוא דומה? אני חושב לעצמי כאשר ברקע מפליג ארי בשבחי העובדים המובחרים שלו העולים על העובדים של המתחרים. כן, נדמה לי שאני מזהה... הטירוף הזה בעיניים... השפם השחור והמרובע... זה יכול להיות רק מישהו אחד.... צ'רלי, צ'רלי צ'פלין. עכשיו כשפתרתי את החידה אני יכול להתפנות להמשך הנאום של ארי. "אנחנו צריכים להשתלט על שווקים חדשים" הוא ממשיך "ככה זה בעולם התחרותי, אם אתה לא גדל אתה מפסיד, החברה שלנו זקוקה ליותר שטחי מחיה ואני אומר לך שאנחנו נשיג אותם!" איזה צ'פלין זה אני מגחך לעצמי, רק חסר שיבשל עכשיו את הנעל שלו ויתחיל לאכול אותה. "המתחרים המטומטמים שלנו מעקמים את האף אז חתמתי איתם הסכם שאנחנו לא משתלטים להם יותר על לקוחות. חחח... לחשוב שבאותו זמן סמנכ"ל השיווק שלי חתם עם סמנכ"ל השיווק של הרוסים על הסכם לחלוקת הלקוחות של החברה של הפולני האידיוט. אבל אל תדאג גם בהם עוד נכנס. אנחנו עוד נשתלט על כל השוק, נשיג פה מונופול לחברה המובחרת שלנו."

"והמתחרה האמריקאית לא תתערב?" אני מנסה להשתלב בנאום.

"אין סיכוי, הוא טרודים בשווקים באסיה" הוא עונה לי.

"אז בעצם מה התפקיד שלי?" אני שואל.

"באופן כללי, לציית להוראות."

"ומה התנאים?"

אתה ג'ינג'י? מישהו שלושה דורות אחורה היה ג'ינג'י?

"לא" אני עונה.

"אז התנאים שלך יהיו טובים" הוא מבשר לי וקם כדי ללוות אותי לדלת היציאה. מעניין אם הצ'רלי הזה ייקח עכשיו כובע ומקל ויתחיל ללכת עם רגליים מפוסקות. לא, הוא לוקח איזה כובע מצחייה שחור ומחזיק אותו מתחת לבית השחי. אני מסתכל למטה על הרגליים. הן לא מפוסקות ויש עליהן מגפיים שחורות. אימא'לה! זה בכלל לא דומה לצ'רלי צ'פלין. אני בורח מהר מהחדר. הבלונדינית מהקבלה לא מבינה למה כל כך ממהר לצאת. " לא בטוח" אני עונה לה "אבל נדמה לי שיש כאן ריח של גז".