היום חיים רמון מלכלך בידיעות אחרונות על כל העולם.

זה כבר הפך לטרנד בעיתון שהיה פעם "העיתון של המדינה" עד שהפך לכתב העת של מפלגת קדימה, על שלל נאשמיה ומורשעיה.

רמון, למי ששכח, הורשע, פה אחד, בהרכב של שלושה שופטים, בביצוע מעשה מגונה בחיילת בת 20 בלשכת ראש הממשלה בערב שבו נפתחה מלחמת לבנון השנייה.

השופטים גם קבעו, חד משמעית, שרמון שיקר בעדותו ומתחו עליו ביקורת חריפה.

רמון, נזכיר, מעולם לא עירער על ההרשעה.

השופטים על רמון (ינואר 2007, יום ההרשעה, מתוך פסק הדין):

"מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואחריותו ומנגד הגזים והפריז. באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת".

מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, על רמון ("פברואר 2010, ראיון לארי שביט, "הארץ"):

"אדון רמון היה יכול לבוא ולהגיד כך: היתה פה טעות שלי בהבנה, אולי בגלל פער הדורות, הבנתי שהיא התחילה איתי. לכן אני מודה בטעות, הולך ומתנצל בפניה ובכך מוציא את העוקץ. אם כך רמון היה נוהג הוא היה שולל את הפליליות של האירוע. היה נותר עניין שהוא לשיפוט הציבור. אבל רמון לא אמר 'טעיתי'. הוא טען: הגברת משקרת. מה שהיא מספרת לכם זה לא נכון. מה שהיה זה שהיא התחילה איתי, היא יזמה, היא פעלה. ועל כן אנחנו עמדנו מול שתי גרסאות: או רמון משקר או החיילת משקרת. וכשיש מצב כזה, אני לא מכיר שום אפשרות סבירה, שום שיקול דעת סביר, שיכול לבוא ולומר: אנחנו לוקחים את הסיפור הזה ומתעלמים ממנו".

במלים אחרות, לא רצית להגיש כתב אישום אך התנהגות רמון לא הותירה לך ברירה?

"ישבנו פה בחדר כשרמון נחקר במשטרה פעם ראשונה. פחות או יותר סיכמנו לעצמנו שאם הגרסה שלו תהיה שזאת היתה טעות שלו שהוא לוקח עליה אחריות ומתנצל, אז כנראה שאין מקום להמשיך וצריך לסגור את התיק הפלילי ולהגיד: בסדר, הציבור ישפוט. שר שכך מתנהג בוודאי לא מגיע לו צל"ש. לכן כשקיבלנו את הדיווח על גרסת רמון, היתה אכזבה. נטינו מאוד להאמין למתלוננת, היא נראתה לנו מאוד אמינה, לכן אני לגמרי שלם עם ההחלטה. אני באמת חושב שבמצב שנוצר לא היתה לנו ברירה אחרת. ובסופו של דבר בית המשפט קבע בצורה הכי נחרצת שהוא מאמין למתלוננת ולא מאמין לרמון. הוא הרשיע את רמון ורמון לא עירער על ההרשעה".