הביטו במראה היטב לעומק

ותגלו עולם ומלואו.

מבעד לעיניים תשקפנה לכן,

חלקן מחייכות וחלקן זועפות,

דמויות העצמי שלכם המופלאות.

זו הילדה הטובה וזו הרעה,

ההיא המיטיבה וזו חורשת המזימה,

זו המפתה וההיא השמרנית,

הכלכלנית החופשיה וזו השמרנית.

כולן בתוכי, ובצורות אחרות בכולם הן שוכנות,

ישנן הראשיות, אלה אשר אותנו מגדירות

ואת האישיות הן מהוות.

הן חוששות מהדמויות המוכחשות,

אותן קברנו בערימות של הדחקות.

כשהן האחרונות צצות, אנחנו שופטים

כשהן מרימות ראשן בזעף, אנו סובלים.

אז מה לעשות?

לחבוק אותן ולהרגיע,

לתת להן מקום ולהודיע:

לכולן יש מקום בתוכי,

כולן אהובות כי הן חלק מעצמי.

וכך, כשבתוכינו משתרר שלום פנימי,

עולה לה חמלה לכל יצור בבריאה

ללא מאמץ או שליטה,

והנה אנחנו באים מאהבה.

בשנת 2001 זוג פסיכולוגים אמריקאיים, האל וסידרה סטון, שיחקו במשחק תפקידים על מנת להכיר לעומק את אישיותו אחד של השני וגילו עולם ומלואו. במהלך המשחק, צפה ועלתה דמות הילדה הפנימית של הפסיכולוגית סידרה בצורה שהיא חוותה אותה כאמיתית לחלוטין. בעקבות הגילוי, הזוג פיתח את שיטת שיח הקולות הפנימיים (voice dialogue), שבה אנו מגלים את הדמויות המנהלות אותנו ואת אלה מאחורי הקלעים ונותנים לכולם מקום על מנת להגיע לשלום פנימי.

הם השליכו את התאוריה שבינתיים הוכחה כנכונה גם על מערכות יחסים וגילו שכאשר שתי מערכות של דמויות העצמי מתנהלות יחדיו, ישנן ניגודים והפכים הגורמים לנו להיות שיפוטיים אחד כלפי השני ו "ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים".

חומר למחשבה...