געגוע הוא הוויה. יש והוא תכלית

בפני עצמה.

אני, חופי המימוש לא

קוראים לי (לא כל הנוצץ).

מעבר לכך, מופלאות העניין תחילתה וסופה

במילה.

ייתכן אף וכל ניסיון להוסיף על כך איזו אמת בעלת נראות ממשית (אצבעות של ממש, שיער מעט ארוך, זין עומד עם צורה מיוחדת משלו, גב (מקועקע בכף-יד)קמור בעת מעשה, וכו'), תפר איזה עיקרון בסיסי בתולדות תורת הערגה והגעגוע.

 (מעולם לא ביקשתי רשות להתגעגע למישהו

שככה הוא יחיה בי

(ואולי נתקדם. ונע ניק תשורות של מילים).

עד היום זה לא ברור

או שהוא נוסע בלי אורות

או שהוא

מסנוור)

-----------------

ירד גשם (בצפון עכשיו)

הברכה

ההכרה

הנצנוץ על המרווה

הריח

אדמה

רטובה (ריח של הבטחה)

השתכרתי