כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    דוד שוטר

    9 תגובות   יום שבת, 25/9/10, 13:47

     

     

     

    בפעם הראשונה שנפגשנו, הוא לא באמת ראה אותי.

     

    אני מתכוונת, הוא ראה אותי. ברור שהוא ראה אותי, הם כולם ראו אותי, כל מי שהיה במכולת השכונתית באותם צהריים ארורים ראה אותי, אבל המבטים שלהם, העיניים הפעורות, הסקרניות, שהסתכלו ישר לתוך אחד הרגעים הכי חשופים והכי כואבים בחיים שלי, לא באמת ראו אותי.

     

    הם ראו את השפתיים הנפוחות.

     

    הם ראו  את הידיים שלי, המגואלות בדם.

     

    הם ראו את הפנס המכוער מתחת לעין ימין הנפוחה שלי.

     

    הם ראו את איתמר, בן שנה, שהחזקתי מתחת לזרוע כאילו אני נושאת איתי חבילת ספרים, ולא ילד מתפתל וצורח.

     

    הם ראו אותי כושלת אל תוך חנות המכולת באחת וחצי בצהריים, מוכה, מדממת, ולקח להם כמה שניות לקלוט ולקשר את הדמות החבולה הזו עם הבחורה הצעירה שעושה שם קניות כל בוקר, לפעמים מגיעה אחה"צ עם הילד לקנות לו איזה ממתק, פעם בכמה זמן באה עם הבעל הנחמד שלה לקנות סיגריות, זו שתמיד מטופחת, תמיד מחייכת, תמיד מקסימה.

     

    לא היה בי שום דבר מטופח ומקסים ביום ההוא. ולאף אחד לא היתה שום סיבה לחייך. אתם לא מחייכים כשדמות בלהות כזו נכנסת לתוך החיים השקטים שלכם ומזכירה לכם כמה מזוויע יכול להיות הקיום ממש כאן, כל כך קרוב, בלי שאתם מודעים אליו.

     

    בעלי הבית הושיבו אותי מאחורי הקופה, והם ביקשו מהקונים המעטים לצאת, והם הביאו לי קרח ונעלו את הדלת ועשו כמיטב יכולתם לעזור. הקופאית החזיקה את איתמר, ומישהו חייג למשטרה, ואני בהיתי בכל הזמן הזה בנעליים הלבנות שלי, בטיפת הדם הזעירה שעל נעל שמאל שלי, על סף אפאתיה.

     

    לא הייתי צריכה להרים את המבט כדי  לדעת שמהעבר השני של החלון יש אנשים. ילדים של בית ספר שבדיוק סיימו את יום הלימודים ורצו לקנות את הקולה שלהם, את הארטיק, את מה שלא היה הלהיט התורן באותו זמן. אולי הוציאו אותם מהחנות, אבל אף אחד לא יכל למנוע מהם להסתכל, והם לא התכוונו ללכת לשום מקום. הם ראו דם, אמיתי, לא בקולנוע. והם רצו לראות עוד. ואז הגיעו השוטרים, וכולם התפזרו.

     

    בעלי הנחמד לא עשה בעיות. בעלי הנחמד לא הכחיש. בעלי הנחמד הלך עם השוטרים כשהם באו לעצור אותו, ובעלי הנחמד בילה לילה במעצר, בזמן שאיתמר ואני נשארנו אצל ההורים שלי, ובעלי הנחמד הוציא את הדברים שלו מהבית בתוך שבוע. בעלי הנחמד התגרש ממני,  ובעלי הנחמד התחיל לשמוע קולות. בעלי הנחמד יצא מדעתו והתאשפז, ולא עניין אותו הילד שלו, או החיים שהוא השאיר מאחוריו. בעלי הנחמד הרג את עצמו שנתיים אחר כך, ושאלוהים יסלח לי, הייתי אדישה כלפי זה בדיוק כמו שהייתי אפאתית באותו יום שעזבתי אותו. האיש הזה שהרג את עצמו לא היה אותו איש שאיתו התחתנתי, זה לא היה אותו איש שישב וליטף את הבטן שלי במשך שעות כשהייתי בהריון וכמעט התעלף בחדר הלידה כשאיתמר נולד.

     

    מתי נעלם הגבר שהתאהבתי בו? לא ברור, אבל הוא הלך לאיבוד איפשהו לאורך הדרך ואני לא ראיתי, לא יכולתי, אולי גם לא הייתי רוצה לעזור. אם היו סימנים מקדימים, הייתי עיוורת מכדי להבחין בהם, ובוקר אחד התעוררתי לצד מישהו זר, מישהו אלים, מישהו שרק אני רואה את צבעיו האמיתיים, ושכלפי חוץ נראה בריא, נורמלי ושפוי כמו כולנו. איזה בעל נחמד יש לך, היו אומרים לי תמיד. אתם זוג כל כך יפה.

     

    מה זה יפה? מהמם.

     

    בפעם השניה שאנחנו נפגשים, איתמר כבר בן שמונה, והוא רץ לתוך בית הקפה בהתלהבות ילדותית, כולו שמח לבוקר של פינוק עם אמא שלקחה יום חופש מהעבודה לכבוד יום ההולדת שלו. תכננו ארוחת בוקר, ואז קניות יום הולדת של כל המתנות שהוא רק רוצה, ואחר כך ארוחת צהריים אצל סבתא ואחר כך, אם יהיה לנו כוח, אולי סרט. וכן, אני יודעת שאני מפנקת אותו טיפ טיפה יותר מדי, אבל מה אכפת לי, אין לי ילדים אחרים לפנק.

     

    אנחנו מזמינים בקופה וההגשה היא עצמית, ואיתמר מתעקש ללכת לקחת את ההזמנה שלו לבד: "בסדר", אני אומרת לו, "אבל בזהירות, מותק, שלא תפיל שום דבר". אני רואה אותו מאזן את המגש שלו בשתי ידיים קטנות והלב שלי מתכווץ בגאווה. ילד שלי.

     

    ואז המגש נוטה קצת שמאלה והסכו"ם נשמט על הרצפה. אופס.

     

    "לא קרה כלום, ילד", אני שומעת קול גברי מאחורי, והשוטר שזה עתה נכנס בדלת עובר בשני צעדים גדולים את המרחק עד לדלפק השירות ומושיט לאיתמר סכו"ם חדש, "איפה אמא שלך? אין בית ספר היום?"

    "אני בחופש היום", עונה לו איתמר בארשת חשיבות, "ואמא שלי פה, אנחנו ביום כיף. אתה דוד שוטר, נכון?"

     

    הוא מסתובב אלי ואני נזרקת שנים אחורה, אל אותם צהריים, אל זוג השוטרים שהגיעו למכולת. השוטרת דיברה איתי, ורק היא, אבל לא שכחתי את פניו מאז. יש דברים שלא שוכחים, ביחוד אם הם חוזרים אלייך בחלומות לאורך שנים.

     

    "יום כיף עם אמא זה חשוב", מסכים דוד שוטר עם איתמר, ומשגיח שהוא מניח את המגש בביטחה על השולחן, "שלום אמא", הוא אומר לי ומחייך, "גבר גבר יש לך כאן".

    "נכון", אני מחייכת חזרה, מאתרת סוג של חוויה מתקנת בפגישה הזו, מחפשת טבעת נישואין ולא רואה שום דבר שאפילו מזכיר את האזיקים הזעירים בעולם, מקשיבה שניה לקול שצורח לי 'מה את עושה מטומטמת' בירכתי מוחי ומטאטאת אותו החוצה, "תודה שעזרת לו עם ה... נפילה הקטנה שקרתה לו".

    "זה שום דבר", חיוכו מתרחב והוא פורע בחיבה את שיערו של איתמר, "חלק מהתפקיד של דוד שוטר הוא לעזור לילדים..." הוא מלכסן אלי מבט, "ולאמהות יפות".

    "מה אתה אומר, איתמר?" מסתבר שאני הרבה יותר רהוטה כשהשפה התחתונה שלי לא נפוחה וכשמשקפי השמש שלי לא מסתירים פנסים בעיניים, "שנזמין את דוד שוטר לכוס קפה?"

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/10 18:13:
      כרגיל מקסים!
      עם סוף פתוח
        26/9/10 14:35:
      יפה עשית,,,קולות בראש זה מסוכן .
        26/9/10 08:51:
      למרות הכל ... מקסים (:
        25/9/10 18:21:
      מעולה
        25/9/10 17:32:
      יש תמונות הנחרטות בזכרוננו לעולם.
      משמח לדעת שהיתה כאן אפשרות תיקון.
        25/9/10 16:18:

      עדיף על דוד הליקופטר!
        25/9/10 15:59:
      דוד, הא ?

      טוב, נו

      אני מרגיע עם כל ההערות הציניות.

      סיפור יפה

        25/9/10 15:28:
      המממ...
      יש יתרונות רבים לגבר עם אזיקים ואלה גדולה
        25/9/10 14:29:
      איזה סוף יפה...הרבה יותר שווה מההתחלה :)

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין