כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    עברילנד או סאב קוץ' מילגה - הכל אפשרי

    6 תגובות   יום שבת, 25/9/10, 16:43

    למרגלות פסגות ההימליה, נחמץ הלב.

     

    אני זוכרת תחושה דומה, כשהגעתי לראשונה, בשנות ה-30 שלי, בערב קיצי וגשום לוונציה.

    החלונות היו מוגפים בתריסי עץ אטומים, אור החשמל שבבתים פנימה כמעט לא חמק מבעדם החוצה. עם רדת הלילה היו הבתים בתי רפאים עיוורים,  כמו הספיקו דייריהם להגיף את התריסים לפני הנטישה הגדולה, נעצמו ארובות העיניים, ורק  פנסי הרחוב שקפו  את היופי שהיה.

     

    בכיתי בגלל היופי, אבל לא רק בגללו, ונציה צובטת בלב. יותר  מן היופי היא מנציחה את חלופיותו, את שקיעתו, את בבואתו המשתקפת במימי התעלות, או במלים אחרות את תעתוע היופי, את הנרקיסיזם המניע אותו, את האשליה, את הבל היופי ושקר החן.

    בכיתי למראה בתי הרפאים, כאילו אבדתי שם מישהו שיקר לליבי, ואולי בכיתי על תמימותי שאבדה.

     

    "סאב קוץ' מילגה", הכל אפשרי,  אומרת אמרה הודית נפוצה -  מול פסגות ההוד שוב בכיתי, פעמיים, פעם כשקבלתי מסר על מות חברה, וכאבתי את אפסותי, את הרף העין של חיינו למול הרי הנצח  ופעם נוספת כשגיליתי את עברילנד בדאראמקוט ובבאגסו.

     

    ''

     בדרך לעברילנד

    ''

     כמו בבית, בית הארחה בדארמאקוט 

     

    מה משותף לצביטת הלב בשל מראה ונציה בלילה, מסר על מות חברה ועברילנד, שבצפון הודו -  נכון, תחושת האבדן. בכי על אובדן יופי, על אובדן חברה וכן, הס מלומר בקול רם ובכל זאת אגיד, אובדן הארץ.

     

    ''

     אינטרנט עברי לכל דורש למרגלות ההימליה

     

     

    ''

     שרותי כביסה כמו בת"א

     

     

    ''

    למחפשים מה לעשות

     

     דארמאקוט ובאגסו היו שני כפרים הודים שקטים ונדחים למרגלות ההימליה.

    לא עוד -  מאז שנכבשו על ידי המון הצעירים הישראליים שהפכו אותם לביתם השני, ואולי הראשון. מי יודע, הם וודאי לא.

     

    הפנים פני ישראלים צעירים, השפה המדוברת עברית, השלוט, האוכל (חומוס ופלפל), המודעות והקורסים - גם כן בעברית – בעברילנד, כמו בעברילנד "יהודי, דבר עברית!"

     

    מה מצאו להם החבר'ה הצעירים לשרץ בשני הכפרים ההודים. להם לא הפתרונים וגם לי לא. חודשים הם מבלים שם בכפרים, אינם עובדים, מאחרים לקום ובעיקר  מחששים.

    מילא בקור, תיור, מנוחה, רוצים להתאוורר, לראות עולם, אבל חודשים!

    ואם כבר תיירים במקומות רחוקים, למה לשכפל את הבית. אם גלות, שתהיה  גלות עד הסוף. ולא היא.

     

    אולי הגעגועים הביתה גורמים להם להצמד זה אל זו, לדבר עברית, ליצור ישראל קטנה במקום מרוחק ונדח. הישראליות, כפי הנראה, מעניקה להם, בכל זאת איזושהי תחושה של בטחון, של יציבות, אבל תהרגו אותי אם אני מבינה למה.

    חוץ מזה, אם הם ינהרו לשם, מי ישאר פה.

    האם יחזרו, מתי יחזרו ובאיזה מצב יחזרו, אם יחֲששו שם בלי סוף?

    איך יחיו כאן כשיחזרו?

    איך ינהלו את המדינה בעתיד, לכשיתיצבו וישלטו?

    האמת, פחד.

     

    צלומים: באבא-יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא-יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/9/10 21:54:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-09-28 16:16:44

      ואוו פוסט חשוב פוסט ערכי מאוד
      אהבתי מקווה שרבים יזכו לקרוא אותו בשלב כזה או אחר
      יש בו את השפעות העבר מחשבות ההוה ודאגות העתיד
      אהבתי

      תודה רבה ומועדים לשמחה

       

      ואוו פוסט חשוב פוסט ערכי מאוד
      אהבתי מקווה שרבים יזכו לקרוא אותו בשלב כזה או אחר
      יש בו את השפעות העבר מחשבות ההוה ודאגות העתיד
      אהבתי
        26/9/10 19:03:

      צטט: life3 2010-09-26 16:08:52

      בטיול הבא - בשבילי ואם תזכרי ותחפצי- צילומים עם מינון גבוה יותר של פני אנוש בקלוז אפ --ליד הדומם.

      יש רבים כאלה ואפרסם. כאן הדגש הוא השלוט העברי,,  שנדע לאן פנינו בעתיד! 

      חג שמח ומועדים לשמחה

        26/9/10 16:08:
      בטיול הבא - בשבילי ואם תזכרי ותחפצי- צילומים עם מינון גבוה יותר של פני אנוש בקלוז אפ --ליד הדומם.
        25/9/10 20:36:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-09-25 20:06:35

      אכן עצוב לראות את הצעירים עוזבים ומתבייתים
      בארץ אחרת, מנסיוני עם ביתי אמרל אחרי שהייה של שנה
      בהודו חזרה לארץ ולא מצאה מנוח....
      הכל נראה יותר קשה להשגה צריך לעבוד בשכר מינימום....
      ואין את תחושת החופש והמרחב הכל סוגר עליהם פה...
      אחרי כמה חודשים טסה לניו זילנד עם כרטיס פתוח לשנה...
      זה מאוד מפחיד העזיבה של הצעירים...
      מקווה שיהיה קל וטוב יותר פה בארצינו הקטנטונת

      שבוע טוב*
      :))

      כל מלה חתומה בסלע, את צודקת לגמרי, קשה להם אחר כך מאד. כשהם חוזרים, קשה להם מאד להסתגל מחדש.

      הלואי שיחזרו.

      חג שמח!

       

       

       

       

      אכן עצוב לראות את הצעירים עוזבים ומתבייתים
      בארץ אחרת, מנסיוני עם ביתי אמרל אחרי שהייה של שנה
      בהודו חזרה לארץ ולא מצאה מנוח....
      הכל נראה יותר קשה להשגה צריך לעבוד בשכר מינימום....
      ואין את תחושת החופש והמרחב הכל סוגר עליהם פה...
      אחרי כמה חודשים טסה לניו זילנד עם כרטיס פתוח לשנה...
      זה מאוד מפחיד העזיבה של הצעירים...
      מקווה שיהיה קל וטוב יותר פה בארצינו הקטנטונת

      שבוע טוב*
      :))

      ארכיון

      פרופיל