לפני 79 שנים וחמישה ימים, נפטרה משוררת דגולה, אהובה ומיוחדת.

רחל בלובשטיין סלע, נולדה ברוסיה, ב - 20  בספטמבר  1890.

בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית, בגיל שבע-עשרה החלה ללמוד ציור.

בהיותה בת תשע-עשרה, סיירה בארץ ישראל עם אחותה שושנה ויחד החליטו להשאר ולעזור בבניתה.

רחל התגוררה בתחילת דרכה בארץ, ברחובות. בשנת 1911 עבדה בעבודות חקלאיות בחיפה ואחר כך עברה לחוות כינרת.

חוויות שהותה בכינרת ניכרות רבות בשיריה.

בכינרת הכירה רחל את זלמן רובשוב, הוא זלמן שז"ר שהפך לימים לנשיא המדינה ובינהם התפתח קשר רומנטי.

את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית.  לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה.

שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים: ספיח,  מנגד   ונבו.

את שני קבצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה, הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה.  

עבור קבציה, בחרה רחל בכריכה לבנה ופשוטה, שהפכה לסימן ההיכר שלה ונשמרה במשך עשרות שנים בכל המהדורות בהן יצא הספר.

בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד שנקרא "שירת רחל". 

בשיריה מורגשת נימת אכזבה וצער, כיוון שהבינה וידעה שלא תספיק לממש את עצמה בתחום השירה ובתחום חייה האישים.

כעבור מספר שנים, נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה המיידי מדגניה.

אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב". 

רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש עמה, בבית החולים הדסה בת"א   ונקברה כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל",   בבית הקברות כנרת.

שירה האחרון "מֵתַי" שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד שהיא חשה בודדה לקראת סופה וכל שנותר לה היו רק חלומותיה.