שאלת ה"מה היה קורה אילו.." היא השאלה הכי לא רלוונטית שהכי מעסיקה -------- מהצד, נראה שיש בהורות איזו אוטו-אירוטיקה (בהקשר אחר זה נראה: אוטו עושה לעצמו ביד, בגיר). כמו להגיד: זה שלי. אני אחראי לאושרו ולסבלו של זה. בזה רק אני מבין ויודע. זה שלי. זה אני. אני אוהב אותי   ------- עסוקה בניסוח הסכמים ביני לביני על המצוי והראוי. בְּבוֹאָה של שתיקה. בָּבוּאָה מול מראה ------- רציתי להגיד לאיש קדמון (טרום-אבולוציה): בוא, תהיה בעלי(ם) שלי לרגע. תגיד לי לעשות. תעשה לי להגיד. חשבתי על ההבדל בין לבעול אותי לבין לבעול בי -------- תבור מתנשא בבוקר ובערב נחבא אל עננים. ירדן, שנייה לפני שהוא מתנשק עם כנרת, מתרגש בי (בשקט) באי-נוע. יש בזה משהו ועוד משהו ועוד משהו שמרחיבים דעתו של אדם. דעתה של חוה

 הכביש שיורד מתבור אל כינרת עשה בי פיתולים. שוב התאפקתי עם הפיפי בדרך. למשוך את החוויה. להשאיר את הכיווץ ------- (בדרך היה שלט: אלומות. להיאסף. בידיים בוטחות) ------- קול (מהדהד) נמוך שעולה (יש לי בעיות זמניות מעת לעת, כמו ריפליי) "אז איי סאט סאדלי ביי הר סייד". מייד אחרי זה, זה הפסנתר (הנהדר, המתגולל ברצפה. מוזיקה טראגית זה אידיאל היופי). זה נשאר בי עד לכאן עד עכשיו -------- לקראת אחותך רוץ, צא נא להושיעה (שירה ורענן ברגע של גילוי (עריות)) -------- ואתה, אתה יותר צח או אדמון? --------- כתבתי למישהו תגובה. הוא כתב לי במעטפה: תודה. כתבתי בבקשה, אבל זה לא ממש אני אני; צריך להגיד תודה לאסוציאציות, הן עושות את העבודה (זה שביב של משהו שהנפש מכירה, כמעט-זיכרון) ------- אסוציאציה אחת, של אחד, מעוררת אסוציאציה אחרת, של אחר. לפעמים יש מפגש ניצוצות; כל האסוציאציות, חוגגות. להפוך את זה למציאות זה להפוך סדרי עולם. להלביש (או לכפות) מציאות אובייקטיבית על כמעט-זיכרון -------- (אני יודעת שלא כל מה שיוצא לי מהאצבעות יוכל לצאת לי מהפה. אז תביא איתך מחשב כשאתה בא) --------- קאווה למברוסקו קאווה למברוסקו קאווה למברוסקו קאווה. עם כל הלחיים הזה, אין מצב שלא נישאר בחיים------- ערגה אורגת קורים של געגוע בנול (היום למדתי שמקצועו של מי שעובד בנול נקרא נָ וַל. איזה באסה לו)  ------- קיבלתי כפל-פלאש לאחור בברקס חזק ברמזור (באמצע של שחור-לבן לעבור) חשבתי על הפיתוי שיש בלנסוע עם לוחיות זיהוי מכוסות. (זה קצת כמו כאן. רק שבמקביל לכיסוי אני גם שומעת את הזום, מתפקס) -------- זה כביש ראשי בראש שלי ------- בחזרה היה כבר חושך. לא ראיתי מי עוד חוץ ממני היה על הכביש. רק ראיתי: מפרץ חירום (תפרוץ בי, זה חירום) ------- ויתרתי על התחתונים השבת. הייתה אווירה של

חופש