תקפו אותי געגועים לסבתי המנוחה, בעצם געגועים לתקופה- תקופת התום.

געגועיי לוקחים אותי אל השכונה הקטנה ואל ביתה, שכונה שנבנתה לקליטת גלי עליה של ניצולי שואה ופליטיה. בניה מהירה- “רכבות".

ה"רכבת" של סבתי, בילדותי, הייתה יפה, שונה ומיוחדת.

בנין בן שלוש קומות, גג רעפים אדום ובחצר מדשאה גדולה ובה נטועים עצי אורן ענקיים. בעיניי נראו העצים כאילו דגדגו בעליהם החדים את העננים בשמיים.

כמה אהבתי לבוא לסבתי... הנסיעה באוטובוס, ההתרגשות שמילאה אותי כשירדנו בתחנה ליד ביתה, ממש שם- בתחנה- ניצבה בריכת דגים קטנה בחצר בית. הייתי מביט בה, נפעם משכשוך דגי הזהב הגדולים במימיי הבריכה.

בחדר השינה של סבתא ניצב ארון, "ארון ההפתעות".

תמיד לאחר הארוחה הלכנו איתה לחדרה וקיבלנו "הפתעה" וא י ז ו הפתעה, רכבות, צעצועים, משחקים וספרים ובעיקר ממתקים.

לאחר מכן היינו יורדים לחצר ביתה ומעבר לכביש היה גן שעשועים- הוא היה כל כך מיוחד בעיניי, קסום ומסתורי- גן שעשועים מעולם האגדות. שעות רבות עברו עליי בגן מדמיין שאני עצמי חי באגדה.

השנים נקפו- גדלנו, סבתא הייתה באה להתארח בביתנו בסופי שבוע מדי שבועיים שלושה.

ההתכנסויות המשפחתיות כבר היו פחות ופחות בביתה של סבתא.

סבתא נולדה בפולין וילדותה עברה עליה בנעימים בבית גדל מידות אך עם פרוץ המלחמה בגיל 18 כשכבר אסרו על היהודים להתחתן, התחתנה סבתא בסתר, בחופזה, הותירה את הוריה מאחור ויצאה למסע נדודים ביערות אירופה עם אהבת חייה- סבי.

סבא נפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן, הייתי בן שש ואני זוכר אותו באהבה רבה.

סבא עבד בבית, בכריכת ספרים ותמיד כשבאתי לבקר ישבתי על ברכיו והוא לימד אותי את עבודתו, שמח שעזרתי לו ושילם לי על "עבודתי".

מיום פטירתו לפני 37 שנים החליטה סבתא שלא יהיה לה גבר אחר על פניו ולמרות המחזרים המרובים וניסיונות השכנוע מצד ילדיה ונכדיה עמדה בסירובה כשמשפחתה המורחבת מהווה מקור אושרה ונחמתה.

סבתא שלטה במספר שפות אך לא ויתרה על העברית וכשנכדתה עלתה לכיתה א', החליטה כי זו העת ללמוד קרוא וכתוב ולמדה עמה את השפה ורזיה.

הייתה זו סבתא מיוחדת, מתעניינת, מבינה, לא שופטת. תמיד הייתה בפיה עצה טובה. התעניינותה בחיי הייתה כנה ותמיד הופתעתי מתפיסתה החדה ומהשקפתה הליברלית.

לפני מספר שנים מספר נערים בשכונתה, שהשתנתה לאין שעור, חמדו לצון ודפקו על דלת ביתה במספר הזדמנויות וברחו.

סבתא נבהלה, איימי נעוריה חזרו וצפו. למרות התערבות המשטרה החליטה למכור את דירתה.

כשמכרה אותה- נמכרה ילדותי.

סבתא נפטרה לפני מספר חודשים בגיל 92- בשיבה טובה.

הלכתי לבקר בשכונתה, שנים שלא ביקרתי במקום, העצים בחצר כבר אינם גבוהים יותר מעצים אחרים ולבטח אינם מדגדגים את השמיים, גן השעשועים כבר לא קיים... הקסם פג.

רק הזמן החולף משאיר אותנו עם פחות ופחות מאהובינו ועם געגועים לימים שלא ישובו עוד...