החלטתי בחיוך ... היום זה היום, אקח את כל מצב הרוח הטוב שקיים בתוכי, אפרוץ איתו החוצה לעולם הרחב.

אחרי מקלחת קרירה, ולא קצרה במיוחד, שגרמה לי לחשוב בחטף על מצוקת המים בישראל, התבשמות והתלבשות, מצאתי את עצמי יושבת מחוייכת ברכב בדרך לקניון עם חברה ..... הרי החלטתי שהיום הוא היום .... הכל פתוח.

כבר מעכשיו אקדים ואומר שקניונים הם לא הצד החזק שלי, למרות היותי אישה בכל רמ"ח אבריי, וכך מצאתי את עצמי עוברת בין החנויות כשחיוכי יורד לאט לאט ..... מ ש ע מ ם !!!!!!!

אחרי שעות של סיבובים ושקיות, כשהקניון כבר נסגר, הגענו לפאב השכונתי האהוב עלי .... אוחחח, סוף סוף ....

מתיישבת על הכסא, חולצת נעליים באנחת כאב, וודקה רדבול מורם לשפתיי והחיוך חזר אלי ובגדול .....

המוסיקה התנגנה בעוצמה הנכונה, האור היה אפלולי, התחושה היתה של חיבוק וזרימה.

עקבתי בעייני אחרי היושבים, סקרתי כרדאר אם מי מחברי עזבו את הספה בסלון לטובת משקה וחברותא ....

ואז ראיתי אותו, גבוה, מרשים, גברי .... ובודק אותי באיטיות ... התחושה היתה ממכרת, מגרה.

שמעתי את חברתי מדברת ברקע, כשאני בוהה בה ולא מקשיבה למילה ממוצא פיה ... מרגישה את מבטו עוקץ .

לו רק ...... אוחחח ..... לו רק הוא היה מתקדם ...... וכך בדיוק הוא עשה.

הגיע עם חיוך רחב לשולחן, בבטחון ונחישות .... הוא מתקרב חשבתי לעצמי, מוזר ... הוא כל כך מוכר פתאום .......

ואז הגיע קרוב יותר, ראיתי, הבנתי, השתתקתי ...... הגרוש של חברתי, שממש עכשיו מרימה איתי כוסית לחיים.

לא חייכה,  מסתבר שלא כולן שוכחות גירושים כואבים .... גם אם עברו הרבה מאוד שנים ....