כול אדם כפרט נתון למגבלות.אך עם זאת בתוך המגבלות תמיד קיימת אפשרות הבחירה גם אדם הכלוא בבית הסוהר ישנה בידו הבחירה איך להעביר את זמנו בתוך הכלא. האם ללמוד ולנצל את הזמן לפיתוח אישי או להתלונן ולבכות את מר גורלו ולהאשים את כול העולם בצרותיון? הרבה תלוי במודעות העצמית שלנו לגבי חופש הבחירה וחשיבותה של החירות האישי .עד כמה אנו מוכנים לקחת אחריות על מעשינו ועל חיינו .ועל עתיד של הקהילה בבניה ובעצמאות ובלקיחת אחריות אישית לפעול ולא לבוא בטענות או בדרישות הדרך היא להתמודד אם הקושי ולא לברוח לנוסטלגיה אני יודע שאנחנו מתמודדים יום יום עם דעות קדומות מנסים להתגבר על מכשולים החלום שלנו הוא להיות כמו כולם.להשתלב בחברה אך זה נמנעה מאיתנו וחברה לא מוכנה לקבל אותנו בצורה טבעית ומלאה .אך למרות זאת אנחנו בני הקהילה שאפתנים החותרים להצליח ואני מאוד גאה בזה למרות שבזמן הקצר שאנחנו כאן בארץ ההישגים שלנו גדולים .יחד אם זאת אפשר להתאלם מהפרדה גזעית שקוראת בכול תחומי החיים .השכונות שבהן אנו גרים מוזנחים והעיריות לא משקיעות תקציבים וכך הופכים אותנו למחנות גטאות ללא תעסוקה .גם במערכות החינוך יש הפרדות בין שחורים ללבנים.גם במקומות בילוי.וגם באוטובוסים מתחילים ליצור הפרדה.תעזבו את הגנים שלא נדבר ששם באמת בונים הפרדה מלאה בין שחור ללבן. .יש לנו כוח להתארגן ולהשפיע .אנחנו יכולים לגרום למערכות השונות להבין שיש לנו יכולות ויש לנו את הכוח לשנות הכוח נמצא בידיים שלנו אסור לנו לפחד להצליח אסור לנו לסתום פיות.ודיי לשתיקה דיי.יחד נלך יד ויד כמו אז ביציאת מצרים שלנו שהיה לנו מטרה וכולם היינו משפחה אחת אחדות היא מילה מנצחת בכול תחומי החיים והרגע הזה חייב לקרות עכשיו.