0
ניסיתי לדבר על ליבה שזה לא נכון לה, להיפתח ככה, עיניים וקרביים ושאיפות (גדולות) לזין אבל היא לא שמעה (בקו)לי. רק את קולו ---------- יש מידה מסוימת של היסוס בלחיצה על כפתורים. זה מלחמת גוג (ומגוג) או אגו (באגו) ------------ נשאלתי על הסוגריים: איך את מחליטה? זה לא אני ממש זה הם (לבד). יושב לו סוגר אחד (שהוא בעצם פותח) עם חץ וקשת (זה טיפוס של פעם) בקצה של מילה, מחליט שבא לו ושולח סימון לסוגר אחד (שהוא באמת הסוגר). השני יושב עם קפה וסיגר, מקבל סימן אבל נשאר אדיש (זה אחד שמכניס). הוא בחור אימפוסליבי, יושב וקם מתי שבא לו, אבל יצירתי וקולע (ככה זה אמנים). כשהוא סוגר אחריו את הדלת הוא תמיד סוגר את האור. החבר האחר (תמיד) מחכה לשעת כושר. לשבור איזו מחשבה או להוסיף את דעתו (בסוף היום הם לוחצים ידיים בסיפוק: היא רק חושבת שהיא ניצלה. מסימני הפיסוק) ----------- מחשבות מחשבות להישבר. רגשות מחשבים להישאר (וידיים הופכות לעיניים) נ(י)קבת המילים ------------- קראו לי פה לא אחת "מה שלום רחל המשוררת", נפגשתי עם זה: בשביל לכתוב שירים לא צריך להגיע עד הכנרת, גם פה, ליד הבריכה, יש הרבה רעיונות (ס. כהן). ואני אומרת: מרפסת ----------- גבר הולך לאיבוד דרך מקלדת ---------- לא הייתי די החלטית למעטפה. התחלתי את הספירה לאחור רק משבע שש חמש ארבע שלוש שתיים אח. ב-ד' סגרתי ------------- אחד הזכיר לי שיר פלאות: אספרה כבודך ולא ידעתיך; אדמך, אכנך, ולא ראיתיך ----------- מפגש של אחים ואחיות. ערימה של זכרונות אצורים. עצורים ---------- אחות אחת פגשה השבוע את האחד הראשון שנגע בי אי שם באגם בין 15-18 (אפשר להוסיף :00 , כך זה נראה ממרום) הוא שאל מה ואיפה ואיך היא. סיפרה לכולם בשולחן. אני הזכרתי את הסטירה שקיבלתי בגללו מהאח הגדול. כבר אז הוא היה חייל בצבא הסרגלים ----------- כולם צחקו. גם אני
------------ מאז אני אומרת: סטירות, זה רק בתחת ----------- צריך לאסוף בזהירות את שולי הבד, לקפל. ימין פנימה. שמאל פנימה. וחוזר חלילה לי לעשות איזו טעות בקיפול של קצוות אל תוכי פנימה. יש ומשתרר חושך בארון אחרי שסוגרים את הדלת. לפחות שיהיה מסודר ---------- ביקשתי עט ונייר מהאיש של הטורטייה הוא שאל "נזכרת להוסיף משהו לרשימה של הקניות?" חשבתי על קנה לך חבר ----------- כשאני מתיישבת עליך ערומה, מהר מגיעה אלינו הנקודה הזו שבה אני גם עוטפת את כולך וגם מלאה ממך (עד כאן) כשאנחנו מתהפכים המלאות הזו כואבת ---------- זה (כן) בזין שלי עכשיו (אני בחור אכפתי) (מיומנו של בחור בחוֹרה של בחוּרה) --------- (למלא חלל במילים שמשאירות חלל יותר גדול. כמו זין וחור. לא יודעת לצעוק יותר בשקט) -------- בקטנוּת היה בבית משטר חשמל. בלילות הייתי שמה על התריס מעל לדלת (מה היה הקטע של התריס הזה ממילא?) מגבת או בד כהה (לא חולצת טריקו לבנה, זה לא עובד) כדי להסתיר שברירים של אור. וקוראת. כל מה שבא. לא בחלתי במילים קדושות לא בחלתי במילים פשוטות לא בחלתי במילים גבוהות לא בחלתי בעטיפות של קסטות לא בחלתי בעיתונים מלפני לא בחלתי במחברות ישנות לא בחלתי באיש שלנו בדמשק ובסיפורי צדיקים לא בחלתי במיכאל שלי ובמחריב הנוער לא בחלתי בגאון הדור ובמקראה לנוער לא בחלתי בספרים של מרגנית ולא בספרים של עם (שלם) שעובד (זה היה אז בצהוב ובתכול) לא בחלתי בבבא סאלי (זה חבר של אבא, בכל זאת) ולא בחלתי בסיפור עם האיש והזונה לא בחלתי בספרי טיולים (תמיד הצחיק אותי שקראו לצלם דוד (דוקא) דרום) ולא בחלתי בספרי הדרכה לכלה הבתולה (בת ישראל הכשרה) אפילו שזה היה ספר שנחבא (אל ארגזי המצעים. אז קראנו לזה בפשטות: המתחת למיטה) עכשיו קצת לא נוח לי איתן (גם כן מילים. כל זה והן לא מספיקות) אני יודעת. הן חברות וותיקות. הן תבואנה על ארבע כרעיים של תרנגולות יחפות ותבקשנה קחי
לכפרות
|