נכנסים לאולם.הכסאות מסודרים משני צידי הבמה והיא באמצע. בצד אחד כוך קטן ובו מקופלים שלושה -שניים ואחת.גוף נוגע בגוף.איבר בתוך איבר.נשימות ננשפות אחת על השניה.הם קמים,פיתולי גוף, גיפופים, נגיעות, חיבוקים, קפיצות. כך מתחילה ההצגה"נשימה" תיאטרון תנועה משובח שיצר אריה בורשטיין-מורה לתנועה לשעבר בסמינר הקיבוצים בו מוצגת ההצגה.שניים שניים מצטרפים כל החבורה 15 במספר 8בחורים ו7 בחורות. נעמדים כולם ליד הקיר ,שוכבים במעגל באמצע אחד על השני,בערבוביה,בזוגות,איש על רעהו,מיזמוזים בפרהסיה, תנועות מותאמות למוסיקה. עם קפיצות וגילגולים על הרצפה ובידיים של האחרים נמשך תיאטרון התנועה כשעה. ההצגה יפה, אסתטית לעין ולאוזן. לא נאמרת אף מילה. הכל בתנועה בהעמדה. יחד עם המוסיקה המצוינת שכתב דידי ארז כשברקע קול הנשימה, הנשמעת לפעמים מונוטונית וחוזרת על עצמה אך יפה ומשובחת, אתה נהנה מהצגה מיוחדת מבוססת על האימפרוביזציה ,ללא משמעות, ללא תוכן מוגדר והעיקר הנשימה.כך כותב היוצר: "ההצגה עוסקת בשחקנים עצמם כפי שהם...ללא סיפור,האיכויות האישיות שלהם היחסים שבינם לבין עצמם.הדגש על הגוף עצמו" ובאמת ראינו גוף תמיר יפה חשוף.הרבה מגעי גוף,הרבה אתלטיקה,אקרובטיקה כושר גופני רב ואנרגיה. לא ניתן להעריך כל שחקן משחקו ותנועותיו כי הכל מסה אחת ואין תפקידים ושמות. לראות או לא לראות:אינני יודע מה ראיתי ומה המשמעות האמיתית של מה שראיתי אך נהנתי מאוד הן מהתנועות והן מהמוסיקה.שונה,מיוחד,יפה,ממליץ. נכתב על ידי elybikoret , 18/10/2007 00:51 |