אין האדם אמור להתחרות עם חברו. בסופו של יום האדם מכונס בתוך תוכו ובפחדיו. האדם בבסיסו הנו גרגר אחד מתוך בליונים המרכיבים את החול הנצחי של חוף הים, יישות חסרת אונים כנגד הלא נודע המאיים לפקוד את חיינו יום ביומו וחסר ישע כנגד הדברים גדולים ממנו אשר אינו יכול הוא לתפוס ולהתמודד איתם. לכן על האדם לזכור שאין הוא מתחרה עם חבריו, ואין הוא רוצה לשאוף להשיג עוד דברי חומרה ורכושיות אל מול חבריו. גם הם חסרי אונים אל מול הדברים שנעלים מאיתנו לשלוט כמו מגבלות בריאות זמן ומקום. רק התעלות רוחנית ושאיפה אינטלקטואלית וטהורה בבסיסה תוכל לאפשר לאינדיווידואל להתעלות מעל פחדיו ולהגיע אל אמת שהיא. רק אתגר רוחני ולא חומרי זהו הכיוון שימלא את נשפו וגופו של האינדווידואל בעוצמה אמיתית. המסר הוא לא לפחוד ולהסתכל על האינדיווידואלים בסביבתך בעין תחרותית כי אז תהיה עוד ייצור חסר ישע אשר נשען על פיצויים חומריים וארעיים, אלא להיצמד אך ורק אל האמת שלך אל האינטלקטואל שלך ולנסות לשאוב ממנו את היצירה והכח. פה טמון הפוטנציאל האמיתי שלך ועמו גם החופש. בנקודה בה תגיע לתובנה זו דרך העשייה והיצירה ותעלה על דרך האמת שלך לא תביט עוד על חבריך מתוך תחושת תחרות חומרית אלא מתוך הבנה וחמלה. |