רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
סטטיסטית
הכרנו בתקופה שגרתי בפריס. הוא היה גולש, האהבה הכי גדולה שלו בחיים היתה הים. מהרגע הראשון שנפגשנו מצאתי חן בעיניו, והוא נדלק עליי אפילו יותר ככל שהתמדתי בסירובי ודחיתי אותו מעלי. הסכמתי לידידות בלבד ותו לא, כי לא בטחתי בו. אולי כי ידעתי שמעולם לא היתה לו חברה רצינית , ותמיד רק כיבושים קצרים כאלה של סקס מזדמן, או מקסימום של כמה שבועות לפני שנמאס לו והוא זרק אותן. זה הרתיע אותי - לא רציתי להיות עוד סטטיסטית אצלו, ולמרות שנמשכתי אליו, הודעתי לו חד משמעית שלא יהיה בינינו קשר רומנטי לעולם , שחבל על המאמצים שהוא משקיע, כי אין לי אמון בו כגבר. נדמה לי שעצם זה שהייתי כל כך לא מושגת הטריף אותו עוד יותר. הוא היה נחוש לכבוש אותי וזה הפך לאובססיה אצלו, אבל גם אני הייתי חזקה - ולא נכנעתי לחיזוריו. וככה נרקם בינינו הקשר המוזר הזה, ביני לבין יואן (Yohann) , כשהוא מתעקש לנסות לנשק אותי בהזדמנויות שונות, ואני דוחה אותו שוב ושוב, זה הפך למשחק מסוכן כזה, של "נראה מיי ישבר ראשון". הוא נהג ללחוש לי באוזן אחרי שניסה לנשקני והעפתי אותו מעליי - "תראי שבסוף את תהיי שלי". כמה שבועות אחרי שהכרנו, הוא לקח אותי לארוחת ערב אצל אח של החבר הכי טוב שלו, ורצה הגורל שהתאהבנו זה בזה, האח ואני. נסחפתי לקשר רומנטי אינטנסיבי עם אחיו של החבר הכי טוב שלו, ויואן השתגע מקנאה ובעיקר היה מופתע כי הוא היה בטוח שאני רוצה אותו , אבל כמו שתמיד חזרתי ואמרתי לו - בשבילי כימיה ומשיכה מינית זה לא מספיק, אני שומרת על עצמי מגברים מסוכנים כמותו. אם אני לא סומכת על הגבר - אני לא אכנס איתו לקשר רומנטי, נקודה. הוא נפגע מכל העניין, ניתק איתי כל קשר, ונסע לחופשה ממושכת בחופי הרפובליקה הדומיניקנית, כדי לגלוש ולהירגע מההתפתחויות הלא צפויות. זמן קצר לאחר שובו לפריס - חידשנו את הקשר המוזר שלנו, ביוזמתו. היו לי בעיות עם האח של החבר הכי טוב שלו, והיחסים הרומנטים בינינו עלו על שירטון. יואן שמע שנפרדנו דרך אחיו של האקס שלי, והחליט "לסלוח" לי. שמחתי מאד, כי התגעגעתי אליו, והבנתי שבכל זאת , למרות הכל, יש לי רגשות אליו, והחלטתי לתת לו הזדמנות להוכיח לי שטעיתי לגביו. ביקשתי ממנו שיקח אותי לדרום צרפת, לטיול של כמה ימים, להתאוורר מפריס ולנפוש קצת בפרובנס. הוא שמח מאד על ההצעה, והלכנו ביחד ל"פנאק" כדי לקנות ספרים ומפות ולתכנן מסלול. באותם ימים ישבנו שעות בבתי קפה על כל הסידורים וההכנות לקראת הטיול שלנו , והרגשתי שאנחנו מתקרבים, שאני מתאהבת בו ומאבדת שליטה על עצמי. בשיחת הטלפון שלנו בערב שלפני מועד הטיול, לא הצלחתי להתאפק יותר. נשברתי מהקשיחות שהפגנתי בפניו דרך קבע, ואמרתי לו שמחר ניסע "לא כידידים". מה זאת אומרת "לא כידידים" , הוא שאל, מופתע מטון הדיבור המרוכך שלי. עניתי לו שאני רוצה אותו, מעוניינת שנתקרב בטיול הזה, ולתת לנו צ'אנס. בפעם הבאה שתנסה לנשק - לא אסיט את השפתיים, הבטחתי לו במתיקות. הוא שתק, אולי כי הוא היה המום, אולי כי נבהל מהשינוי, מהישירות שלי ומהמהפך שחל בי ובדינמיקה הקבועה שלנו. פתאום הוא לא רודף, ופתאום אני לא בורחת. להתראות מחר בבוקר, הוספתי בטון אינטימי לפני שניתקנו. למחרת הוא לא הגיע לאסוף אותי בשעה היעודה, וגם לא ענה לטלפונים שלי. לא שמעתי ממנו מאז אותו יום, למרות שהשארתי לו הודעות במשיבון וגם שלחתי אימיילים והודעות טקסט. החבר הכי טוב שלו, (שהוא אח של האקס שלי ,כאמור,) סיפר לי כעבור זמן מה שהוא החליט לעזוב את פריס לטובת הרפובליקה הדומיניקנית. הוא תמיד אמר לי שהחופים שם הם גן עדן לגולשים מקצועיים, ושהחלום שלו זה לגור ליד הים ולגלוש כל היום. הוא לא התחתן, וככל הידוע לי עודנו מתגורר שם עד היום, בקרבת הים, אהבתו האמיתית והיחידה. אני לנצח אשאר עם התהיות של מה היה קורה אילולא התוודתי בפניו על רגשותיי בשיחת הטלפון הגורלית ההיא בערב שלפני הטיול המתוכנן שלנו. רוב הסיכויים שהטיול היה מתקיים, ושההתפתחויות היו מתרחשות מעצמן, מאליהן, ובטבעיות. לעולם לא אדע לאן זה היה מוביל את שנינו - - - האם היינו הופכים לזוג ? האם הייתי מצליחה איפה שכל האחרות נכשלו ומנצחת ? בסופו של דבר - מה שהכי פחדתי ממנו התגשם. הפסדתי. הפכתי לעוד סטטיסטית, כמו יתר הבחורות שבחיי האהבה של יואן. http://www.youtube.com/watch?v=F9PBVVxVldk&feature=related
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא, אין.
:-)))))
קודם כל שיגעון שחזרת, פסיכי שלי, אני עדיין מסוחררת קלות מההפתעה שאתה כאן !
איזה כיף
שנית, ברור לי שאתה כהרגלך מתבדח, אבל אני חייבת להדגיש שבכלל לא הייתי טיזרית ! אני באמת שמרתי על עצמי ממנו כי פחדתי להיפגע, ועובדה שלא טעיתי לגביו - הוא הרי באמת פגע בי אחרי ככלות הכל, ככה שלא לחינם הייתי זהירה.
ועוד עניין שעיוותת פה לחלוטין - לא התחלתי עם אף חבר שלו ! יואן ואני היינו רק ידידים באותה תקופה שהתאהבתי באח של חבר שלו - זה בשום אופן לא היה מתוכנן ולא היה כאן שום טריק ! אגב, האקס ההוא ואני בקשר ידידותי עד היום.. (האח של החבר הכי טוב של יואן) ונפגשים בכל פעם שהוא בא לבקר בישראל.
וגם אני משתמש המון בטריק של להתחיל עם החברה, זה תמיד עובד.
צריך לנתח יותר את הסוף, על פניו עשית הכל כמו שצריך, לא ברור למה זה נכשל.
תודה לשתיכן על התגובה האוהדת
:-)
אבל לגבי תחושת ה''הפסד'', אנחנו יכולים להפסיד רק מה שהיה שייך לנו, ומכיוון שהוא לא היה שלך, אז לא הפסדת אותו, אבל גם לא זכית בו
חיבוק גדול ממני
אני
התהליך שתיארת פה הוא בדיוק מה שהפך אותי לסטטיסטית !
זו היתה כרוניקה ידועה מראש, מתוכננת וקלישאתית לפי כל הסעיפים ועד לפרט האחרון.
כל כך התאמצתי להימנע מלהיכנס לסטטיסטיקת הכיבושים שלו, השקעתי והזעתי הרבה כדי להיות "מיוחדת" ומחוץ להגדרה של "אחת מאלף", זו שבולטת ויוצאת מהשבלונה של שאר הסטטיסטיות שהוא הכיר, אבל בשורה התחתונה - המעשים שלו הוכיחו לי ללא ספק, שלא משנה כל מה שעברנו ביחד ביחסים שלנו, כי גם אני הייתי כלי שרת בידיו ככל האחרות, חפץ שכשמשיגים אותו אז הוא מאבד מקיסמו והונו. "המשימה הושלמה בהצלחה", וכעת אפשר להמשיך הלאה מבלי להותיר עקבות, לצייד הבא, עם הקורבנות שיתקל בהן בחופי הקאריביים של הרפובליקה הדומיניקנית.
חתיכת פחדן עלוב ומסכן, זה מה שהוא.
תודה על השיר, מיכל
( רונן - תודה גם לך על השירים ממקודם )
הכל בסדר, חן.
אבל מה שתגידי.
לדעתי אל לך להפוך ב"מה היה אילו". הבחור נשמע כמו רודף שמלות מיומן (איזו העזה לנסות ולנשק בחורה כל כך הרבה פעמים) ואת איתגרת אותו לאורך תקופה ארוכה, מה שהוסיף לו ריגוש ועניין. אבל ברגע ש"הודעת" על היענותך, תהליך הכיבוש הושלם, והוא יכול היה להמשיך לדרכו...
בקיצור: צייד אמיתי ;-)
זו הערה חדה ונכונה מאוד.
בוא נשכח מזה, תתעלם, ונעשה "ריוו'ינד" ו"דיליט"..
ונשיקות על המשפט שלך ש"את עניין הקרדיט כבר סגרנו מזמן".
}{
טוב מאוד שאת יותר פגעת.ואני מסכים עם זה.
צר לי, רונן, לבשר לך -אבל אני יותר "פגעתי",
אצלי זה היה "בול פגיעה" קולעת ומדוייקת.
אין צ'אנס שאני הייתי במקומך עם היוהאן הזה.
חוץ מזה נראה לי שאת יודעת מה את עושה.
מסכים עם כל מילה שכתבת על הקליפ.
עכשיו, אם השאלה היא בעצם, איזה קליפ הייתי שם אילו הייתי צריך להמחיש את הרגשות שלך כפי שאני מבין אותם מהפוסט...
ובכן, ראשית הבחירה שלך די מוצלחת בסופו של דבר.
אבל אם צריך בכל זאת להציע, אז בשליפה אני מתלבט בין שניים:
http://www.youtube.com/watch?v=hGLZqDXau98
http://www.youtube.com/watch?v=BIlLz5sESpk
ואם לא פגעתי, אז לפחות תהני משניים טובים.
זה קליפ מושלם מכל בחינה ואין מתאים ממנו לטקסט הזה -
הוא פשוט מדוייק אחד לאחד לתחושה שרציתי להעביר ולמסר שלי.
אני מטורפת על השיר הזה :
המוסיקה סוחפת בכלי הנגינה והקצב,
הזמרת מהפנטת ועוצמתית ,
המבטא שלה סקסי,
ההגשה משכנעת,
היא נכנסת לזה בכל רמ"ח איבריה,
שפת הגוף שלה, הגישה,
האלימות המתפרצת,
הלהט שלה,
המבטים בעיניים,
הזעם שלה מדבק,
הבימוי מבריק - הסטייל,העיצוב,
והטקסט, הו הטקסט - בדיוק הנראטיב של התיסכול מהאסון שבוער בכל עצם בגוף !
מושלם, כבר אמרתי.
(איזה קליפ אתה היית מצרף אילו היית במקומי ?)
האמת היא שאת התובנה האובייקטיבית הביא לי הקליפ.
יכול להיות שלא היית צריכה לצרף אותו?
:-)))
רונן, תהיה בריא,
אתה והתגובות המתוחכמות שלך
בעניין ה"מה היה אילו" - הכל יכול להיות.
בעניין הסטטיסטיקה של הכיבושים - הכל יחסי.
במבט אובייקטיבי לגמרי, אפשר לקרוא את הפוסט הזה כתיאור של אירוע ספורטיבי בו אחד המתמודדים נשנק.
יש הרבה.
השאלה החשובה שאת צריכה לשאול את עצמך - ולענות עליה בכנות - היא האם את בטוחה שכאשר תתקלי באחד מהם - את בכלל תראי אותו, תתני לו צאנס ותהיי מעוניינת בו לקשר בוגר ומשמעותי, של קירבה ממשית.
שמתי לב שזה מאפיין את הכתיבה שלך ואני אוהבת את זה. (אני קוראת קבועה אבל לעתים לא מסכימה עם העמדות שלך ובמקרים כאלה אני פשוט שותקת).
אשר לבחורים ההגונים- הבי לי! מספיק לי אחד!
:))
אני מבינה את הגישה שלך ואת התפיסה שלך,
אבל לגבי באופן אישי הסגנון התקשורתי הוא הקובע, לעיתים הוא הרבה יותר בעל משקל מהמניעים שמאחוריו.
אני אסביר למה הכוונה שלי ע"י דוגמה -
החבר הראשון הרציני שלי חיזר אחרי במשך שבועיים : הוא היה מתקשר כל יום כדי שנצא, ואני הייתי דוחה אותו בתירוצים שונים ומשונים (אין לי זמן היום ,אני עייפה, הרגע חזרתי מיום עמוס וכו וכו,) והוא לא התייאש ולא ויתר והמשיך להתקשר כל יום, עד שבסוף נעתרתי לו והסכמתי לצאת איתו, כי הבנתי שהוא רציני בכוונותיו לגביו, שכדאי לי להתמסר.
אחרי הפגישה הזו לא הייתי בטוחה שאני מעוניינת, אבל הוא המשיך בהתמדה שלו, והערכתי את זה, אני אוהבת שלא מוותרים עלי בקלות, אני אוהבת שרוצים אותי ככה, זה עושה לי את זה בטירוף שגבר נלחם על תשומת הלב לי - הבנתי שיש לי עסק עם בחור יציב שיודע מה הוא רוצה (אותי !), ושאני יכולה לסמוך עליו , כי הוא לא יאכזב אותי, וככה יצא שהיינו ביחד שלוש (!) שנים..
גם עם יואן. לא רציתי והבהרתי לו שאני לא מעוניינת, אבל הוא לא ויתר, וכשראיתי שהוא רציני ולא מתייאש בקלות - הערכתי את המאמצים שלו וזה ריכך אותי, עובדה שבסוף נפלתי ברשת הקסמים שלו, ואפילו קיוויתי והאמנתי שהפעם הוא יפעל אחרת בניגוד לדפוס הקבוע שלו, ושהפעם הוא יצליחליצור קשר משמעותי ואמיתי ויישאר איתי.
זו היתה תמימות מצידי, כי לא כל הגברים פועלים מאותם מניעים. החבר הראשון שלי פעל מתוך ביחטון עצמי שאם הוא מספיק ירצה ויוכיח לי את זה - אז אני אהיה שלו (ובאמת הייתי..), ואצל יואן זה היה סתם שעשועי פיתוי והוא רצה לזכות בפרס ו"לנצח", ולא היה לו את האומץ או הבגרות שהיו לאקס שלי.
מה לעשות, ככה זה.
מה שרציתי להדגים פה זה שעליי זה ממש עובד, אני אוהבת שמחזרים אחרי (בעדינות, אבל בהתמדה ובעקשנות) למרות שאני אומרת לא, ולפעמים זה גם משתלם למי שלא מוותר עליי בקלות, שלא נרתע מהסירוב שלי, וממשיך עד שהוא מצליח איתי.
עובדה שזה קרה יותר מפעם אחת.
זה לא חוסר כבוד לטעמי, כי לפעמים הרצון משתנה, זה דבר מאד מתעתע הרצון של אנשים - פעם הם כן רוצים פעם לא, לפעמים צריך "לעזור" לדברים להתרחש, כשהם לא קורים מעצמם, ולא לוותר בקלות.
העובדה היא שאני לא רציתי בכלל את החבר הראשון שלי בהתחלה, אבל הוא הצליח לשנות את דעתי, ואח"כ רציתי אותו מאד, והייתי שלו למשך שלוש שנים.
גם את יואן לא רציתי ואח"כ השתכנעתי.
את מבינה, זה מאד נזיל, רגשות.
אני מאד רגישה לנושא הזה של אמון ,
ולפיכך יש לי "רדאר" מפותח במיוחד - אני מריחה ומזהה אותם מקילומטרים.
מי שמשקר לי - עף על השקר הראשון, זניח ככל שיהיה.
אין אצלי חוכמות בעניינים האלה של אמון.
אני קשוחה ולא נותנת הזדמנות שנייה.
מצד שני, אני תמימה ומטבעי נוטה להאמין באנשים כברירת מחדל, וזו בעיה כי
גברים אמינים לא כ"כ נפוצים בימינו..
מבחינתי גבר שאי אפשר לסמוך עליו ואינו ישר, כזה אין לו יושרה - הוא פשוט לא גבר.
גבר אמיתי הוא קודם כל אחד שיש לו מלה.
חד וחלק.
זה סממן מספר אחד לגבריות בעיני.
אמינות.
יקירתי, קרצייה היא קרצייה גם היא עושה את זה בסטייל צרפתי.
אם הבהרת בצורה ברורה שאת לא מעונינת בו בצורה רומנטית, אני לא מבינה מה היה פשר הניסיונות החוזרים ונשנים
לנשק אותך פעם אחר פעם (שאילצו אותך "להדוף" אותו, במילותייך שלך).
אני מבינה שאת לא רואה בזה אגרסיביות או כוחניות, אבל אני לעומתך דווקא כן.
ותודה ליבגניה שהסבה את תשומת לבי לעניין הזה (שחמק ממני בקריאה ראשונה).
ברור, ברור ושוב פעם ברור שזה סימן (כאמור, בעיניי).
מדובר בחוסר כבוד מוחלט לרצון של מי שנמצאת איתך.
אפשר לעטוף את זה בעטיפה צרפתית מעודנת, אבל זה עדיין חוסר כבוד הכי בסיסי שיש.
מאד משמח אותי לקרא את התגובה הזו שלך, גיא.
שפיות ובגרות מ"צידכם" (הגברים) - הן תמיד בשורות טובות.
לגברים הצרפתיים אין את הבוטות והאגרסיביות שיש לישראלים.
הם הרבה יותר מעודנים ומלוטשים מהגברים בארץ.
הוא עשה את זה בסטייל, הוא לא כפה את עצמו עלי בכוח.
לדוגמה, כשהיינו מדברים בסלון אצלי, וישבנו יחסית קרוב זה לצד זה, אז תוך כדי שהייתי מדברת הוא היה מקרב את השפתים שלו לשלי (ואני הייתי הודפת כמובן) , או במקום להשיב לשאלה שלי הוא היה שותק ומנסה להתקרב לפנים שלי כדי לנשק, או כשהיינו אצל חברים ויושבים קרוב (פיזית), הזרוע שלו נצמדה לצידי גופי כאילו באגביות, ואני הייתי זזה, כי הרגשתי את המתח המיני ולא רציתי ללבות אותו.
דברים בסגנון הזה, לא מעבר לכך.
אף פעם , מעולם מעולם (!) הוא לא המשיך באותו רגע שאמרתי לו "לא" או שהתרחקתי בשפת הגוף.
הוא היה גבר שרמנטי שמודע לקסם שלו על בנות, בחורות נפלו לרגליו והוא היה רגיל לזה, ודווקא משום שאני לא שיחקתי את המשחק שלו - אני חושבת שזה מה שגרם לו להמשיך להתעקש ולהתמיד איתי.
בשום אופן הוא לא היה אגרסיבי או כוחני - אני סולדת מזה, לא הייתי יכולה להיות בחברת גברים כאלה.
גם לא ביחסי ידידות.
גם לי היה המזל להכיר אותם בעצמי, ואני שמה לב שבינתיים כבר הפציע נציג "מטעמם" כדי להבהיר שלא מדובר בפיקציה
אלא באנשים קיימים, בשר ודם :-)
שוב, ברור שאת צודקת.
השאלה איך באמת אפשר לחדד עוד יותר את האינסטינקטים ולדעת במי לבטוח ובמי לא.
(אין לי תשובה, מן הסתם).
שום סימפטיה. לי היו רגשות אשמה שנעלמתי למישהי שאני לא מכיר וגם אז התקשרתי אליה לבטל (הפוסט האחרון שלי) אז להעלם למישהי שיצרתי איתה כבר רגשי קירבה, חברות ואולי אפילו אהבה? זה ביג נו נו. ובכלל, אני לא רודף אחרי בחורות בשביל המרדף והציד.
אנחנו לא רובוטים.
קל להגיד, קשה ליישם בפועל.
גיא,
בתור גולש,
בטח יש לך סימפטיה קלה ליואן, הא ?
אני יודעת, הכרתי אותם בעצמי.
(בדיוק הגבתי מעלייך בנידון, וציינתי שיש גם גברים אחרים, קטע חביב שאנחנו מסונכרנות במחשבות, מבלי לתאם בינינו..)
אגב, הוא היה יכול אפילו לשלוח לי באותו הבוקר הודעת טקסט קצרצרה - "אני לא אגיע, אל תחכי לי."
וזהו בלי להוסיף הסברים, רק ליידע, כדי לא "לייבש" אותי.
וזה כבר היה משנה במעט, גם אם לא לגמרי.
נכון, כי שילבתי פה במכוון בין המיקרו למקרו, ככה אני - מסיקה מסקנות מתוך האישי והפרטי.
מעניינות אותי תופעות חברתיות ותרבותיות, ואני משתדלת שהפוסטים האישיים שלי ישאו מסר כולל יותר בראייה מערכתית. השתמשתי בסיפור אישי שלי , בחוויה פרטית, כדי להגיד משהו הרבה יותר רחב, ואני שמחה מאד על התגובה שלך, שמוכיחה לי שהצלחת להבחין במה שלא נאמר מפורשות, בסאבטקסט.
הכי מצחיק שאני בכלל לא נמשכת מטבעי ל"ילדים רעים" ומנייאקים.
באמת שלא, וזה מה שעגום פה.
כי אפילו אני נכנסתי לסטטיסטיקה הזו.
וחשוב גם לזכור ולציין באותה נשימה, שיש בחורים טובים והגונים.
אני מעידה ממקור ראשון שהם קיימים ועוד איך וממליצה עליהם בחום.
________________________________________
מהאדם ההוא - כנראה שכן, זאת ציפייה מוגזמת :)
חזרתי הרגע הביתה, ובכלל לא היה בתיכנון שלי להיכנס לקפה עד מחר בבוקר, (ורק נכנסתי באוף ליין לקרא את התגובות כדי שיהיה לי על מה לחשוב לפני שאני מגיבה מחר), - - -
והנה אני מגלה להפתעתי את השיח ביניכן.. !
אני מקווה שאני לא עושה טעות בזה שאני מתערבת, אבל העמדה שלי בנידון היא ברורה :
אילו היה מדובר בגבר שההיכרות שלי עימו היא שיטחית, אז לא הייתי לוקחת את זה כ"כ קשה, מן הסתם העובדה שהיינו חברים לא מעט זמן, דיברנו, נפגשנו הרבה גם לבד וגם בחברת חברים נוספים (שלו בעיקר, כי הוא היה צרפתי פריסאי ואני זרה, אז מן הסתם הכרתי פחות אנשים בעיר ממנו).
אנחנו היינו חברים !
נכון שהוא היה סגור ולא דברן גדול, אבל הוא סיפר לי קצת דברים אישיים ונחשף, אפילו על אימו שמתה בילדותו הוא שיתף אותי מעט, ונרקמו בינינו יחסי חברות.
חוץ מזה שקבענו לטייל ביחד למחרת, ולילה לפני הוא לא רמז לי שאין לו כוונות להגיע בבוקר.
נדמה לי ,איילת ,שהוא כן היה חייב לי הסברים ושזה מינמלי לענות לטלפונים שלי או לאימיילים או אפילו לשלוח סתם "אני מצטער" בהודעת טקסט, בלי לפרט, כי הרי היה ברור לשנינו למה הוא לא הגיע, אבל התנצלות היתה מפחיתה מהעלבון - לשמוע/לקרא אותה היה מקל מעט.
זו ציפייה מוגזמת מצידי לטעמך, איילת ?
אם,למה וכמה ...מיותרות תשאירי אותו במגירת הזכרונות לספר לנכדים כסיפור לפני שינה ואת הסוף השמח תספרי על המיועד שלך.
אף אחד לא חייב לי כלום, את צודקת לגמרי.
עם זאת, כשמישהו מבטיח לי (או לה) לאסוף אותה לחופשה שתוכננה על ידו, נהגתה על ידו וזאת לאחר שהוא חיזר אחריה במרץ ובעקשנות במשך ימים רבים, הייתי לכל הפחות מצפה ש... כן, נו: יקיים את ההבטחה.
או שלא יקיים אותה, אבל לכל הפחות שתהיה לו ההגינות (המינימלית, אגב) להרים טלפון ולהסביר.
אין לו ביצים להרים טלפון?
למזלנו, אנחנו חיים בעידן הטכנולוגיה המתקדמת.
אפשר לשלוח מייל.
אפשר לשלוח מסרון.
אפשר לשלוח מכתב.
אפשר אפילו לשלוח יונת דואר אם ממש רוצים ללכת על הגישה המיושנת.
יש די והותר דרכים כדי להתנהג כמו בן-אדם, ולא כמו תת-אדם.
לא יודעת, אבל אני מגיעה ממקום שגורס שהבטחות צריך לקיים (או לפחות להשתדל).
לא מדובר על אלמוני שהיא לא הכירה, אם הבנתי נכון את הפוסט, כך שההגדרה הזו קצת מטעה.
התוצאה, כמו בטרגדיה יוונית - ידועה מראש...
בטח לא שלך :)
בסופו של דבר
העזת
לתת לעצמך את הצ'אנס
לא להרגיש פספוס / החמצה .
היית נאמנה לעצמך - בקצב שלך -
זה כ"כ חשוב ...
יש לי המון מה לומר. למרות ששתי חברות 'טובות' שלי טלפנו היום והודיעו לי שכל התעסקותי בעניינים האלה, והניתוחים, היא מיותרת, ואני חייבת פשוט לנסות להרדים את מוחי המבריק ולזרום עם נהר החיים הרוגע והגועש והג'יפתי ובעיקר לא לנסות להבין דבר ולזרום לזרום ולהרפות ולא לבקר חלילה איש ולא לצפות לדבר ולהתיחס לאנשים כאל רמשים במובן הטוב של המילה, כלומר בלי ביקורתיות, ולקבל כל התנהגות אפסותית על פני הפלנטה בתירוץ שאנושית היא, האמת היא שלעולם לא אוכל להיות כזאת, אז קדימה.
העניין הוא שכל מנגנון הציד המטומטם הזה - שהוא רודף כל עוד את בורחת, מה שרואים לפעמים אצל כלבים, ובגלל זה באמת חתולים חכמים ננטעים על עומדם וסומרים ולא בורחים מפני כלבים, וגם בשמורות טבע אנו מייעצים במדריכי הטיולים שלנו לא לברוח מפני חיות טרף אלא להישאר במקום - מנוגד באופן מובהק ליצר ההישרדות הבסיסי של האדם, שמכתיב לו להתרחק מסבל ולחפש את העונג. בגלל שהיצר הזה כמובן אומר שתהיה עם מי שטוב אליך ומשפיע עליך טוב ואוהב אותך ולא עם מי שרע אליך ומרוחק ממך. זה כשמדובר באדם בעל נפש תקינה ושאיפה לאושר. יחד עם זאת, אנו יודעים שנפש האדם מורכבת טיפ-טיפה יותר מזה, ושאנשים שמשהו השתבש בילדות שלהם ובאהבה שקיבלו, כן מחפשים דמויות מרוחקות /קרות /לא מתגמלות, כדי לקבל דרכן איזשהו פיצוי ואישור, ולדפוק דרכן מערכות יחסים עתידיות. אז אין ספק שכל מנגנון הציד בקרב בני האנוש - הן בקרב גברים כלפי נשים והן מן הסתם גם בקרב נשים שמעוניינות רק 'לצוד' גברים מטעמי אגו ואז לזנוח אותם הוא עניין הרסני שלא מוביל למערכות יחסים, ומי שיש לה אינטואיציה ושכל וניסיון, כמו שלך היו, תעלה על סימני האזהרה ותעוף במהירות מהאנשים האלה. בעולם מושלם הם יהיו אנשים ללא נמענים כלל, הם יהיו מבודדים.
מבחינת הניסיון שלי אני לא יכולה להביא כאן דוגמאות כי תמיד נמשכתי לטיפוסים הטובים, החיוביים והקונסטרוקטיביים ולא ל'מקרבים-מרחיקים' האלה כמו שקוראת להם ורדה רזיאל דיסקונט (שכשאת מתקרבת הם מתרחקים, וכשאת מתרחקת הם מתקרבים, והיא אומרת שאין איתם כל תקווה). אבל כרגיל אצל נשים, הן אוהבות את האתגר, וכל אחת חושבת שהיא-היא תהיה מי שתשנה את הפציינט הבעייתי.
תודה שירה, על הגישה שלך ועל התמיכה החברית.
אני יורדת לסוף דעתך,
אבל זו פשוט הרגשה מחורבנת להיות פגיעה ככה ,
מטרה נוחה לצלפים שיורים ללא רחם,
ואח"כ נוטשים אותך לדמם לבדך, ולאסוף את השברים שלך.
מוכנה ומזומנה חיכיתי לו שעות כמו מפגרת שיבוא לקחת אותי לחופשה חלומית ורומנטית בפרובנס,
השעות חלפו והוא פשוט לא הגיע.
בהתחלה קיוויתי שהוא סתם מאחר כי הוא לא התעורר,
אבל כאמור הוא לא ענה לטלפונים שלי ולהודעות הטקסט שלי, ואח"כ גם לא לאימיילים.
כלום. אף מלה.
אין לך מושג כמה שזה היה נורא.
_________________________________________________________________
לא, יש לי כושר איפוק של חזיר בר ומשמעת עצמית של אמבה, כך שאם הייתי נמשכת אליו מלכתחילה, לא הייתי מצליחה לא לקפוץ איתו ישר למיטה, מתוך כל מיני שיקולים שכלתניים או פחד להיפגע.
אבל לעומת זאת, יש לי כמה ידידים וחברים, שאני יכולה להיות איתם ביחסים רק כשאני רעה אליהם, קשוחה איתם, אדישה ואגואיסטית כלפיהם.
בשנייה שאני רק משחררת קצת את החבל ומראה מעט חיבה או אכפתיות, הם נהיים מגעילים ומתחילים לזלזל, ולכן אני תמיד חייבת להיות איתם קשה ושומרת מרחק, ותמיד עם השוט ביד.
ממש ממש לא כסילות ולא תמימות.
אני חושבת שהמשפט הזה שלך נוגע באחת הבעיות (העצובות) של נשים, בהכללה גסה:
הנטייה תמיד 'להאשים' את עצמן (את עצמנו), במגרעות של הזולת.
לא היית תמימה,
לא היית כסילה.
בעיניי דווקא היית חכמה וזהירה ומחושבת,
והחלטת להקשיב ללב שלך ולקחת סיכון ולבדוק את המים (וזה מקסים ואמיץ בעיניי!)
וגילית שהאינסטינקטים הראשוניים שלך היו.... נכונים!!
איפה בדיוק התמימות והכסילות, יקירתי?
(צר לי, אבל אני לא מרשה לך לרדת על עצמך).
ברק, יפה כתבת !
להיות גלוי ,ישיר, אמיתי וכן - אכן מצביע על עוצמה פנימית ועל בגרות.
הצביעות היא ביטוי של פחד עלוב מלהיות חופשיים, מלהיות מי שאנחנו באמת.
השקרנים והמזוייפים הם החלשים ומוגי הלב , הם אלה שנוקטים בגישת הסחור סחור של משחקים אינפנטיליים כמו שיואן שיחק איתי את "משחקי הפיתוי" שלו.
אל תשתנה !
הסטטיסטיקה היא בעלת משמעות שניתן ללמוד ממנה דבר או שניים.
זה שאת באה ומוסיפה את המשפט הבא נותן תקווה לנשים מסויימות, ואח"כ זה מזמין פתח לצרות, תסכול והרבה כאבי לב.
אם רוצים למנוע מעצמנו סבל - כדאי להיות חכמים, ולא להכניס ראש בריא למיטה חולה.
רוצה לומר - אם כל הסימנים מצביעים על כך שיש מנוול לפנייך - כנראה שמדובר במנוול.
זה נגמר לפני שזה התחיל ? הבנתי למה התכוונת, אבל אני לא בטוחה שזה אכן כך.
מבחינתי זה התחיל גם אם לא התנשקנו וגם אם "רק" הדפתי אותו שוב ושוב.
המשחק המסוכן הזה הספיק לי די והותר כדי להיפגע ,להכות על חטא ולהרגיש מטומטמת על שנפלתי בפח כמו כל בחורה ממוצעת, ולא השכלתי להגן על עצמי מהסכנה.
אני לא מהטיפוסים שמתפשרים בעניינים של בחירת הגברים שלי,
לא יודעת איך הרשתי לעצמי להתפתות ככה לשטויות הילדותיות שלו.
ידעתי בדיוק למה אני נכנסת - זה לא שהייתי עיוורת.
נכנסתי להרפתקה המיותרת הזו בעיניים פקוחות.
בדיוק, שילך לשם באמת !
סיכמה את זה יפה ובזעם ראוי הזמרת של "רפובליקה" בקליפ שצירפתי קישור אליו בתום הפוסט.
גם המוסיקה וגם הטקסט פשוט מושלמים כדי לתאר את ההרגשה והמסר.
תודה על ההבנה, ברק :-)
אני בטוח שאם היית יוצרת איתו קשר איכשהו ופותחת איתו את הנושא, הוא כנראה היה מסביר לך באציליות שטנצית, שהוא לא רצה לפגוע בך, והוא לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה... ומגיע לך יותר.. ו.. שילך לעזאזל!
עוד משהו שחשוב לי להדגיש, טל.
הפוסט עוסק בדוגמה ל"יחסים מסוכנים" עם גברים "מסוכנים", שהסכנה היא ברורה ואין לטעות בה.
זה גבר שמעולם לא היתה לו חברה.
חבל על הלב שלנו, הנשים, בשביל מה להתעסק עם גבר כזה מתוסבך ?
לא מדובר בגברים שבד"כ חוו קשר משמעותי (לפחות אחד) בחייהם, אולם מבחירה הם נכנסים ליחסים מזדמנים בתקופות שונות - עד שהם מוצאים בחורה שהם מתאהבים בה.
מיא ,
המלים שלך בכלל לא מיותרות.
אין לך איזה סיפור דומה משלך לשתף כאן ?
עם זאת, העובדה שלאדם היו עשרות מערכות יחסים קצרות וחסרות משמעות אינו אומר שהוא אינו מסוגל למערכת יחסים קבועה וארוכת טווח.
בכל מקרה, כך או אחרת - הפסדתי.
ידעתי שאסור לי להיכנע לו, שזה קרב אבוד מראש (לרעתי),
ואף על פי כן התפתתי להאמין שיש סיכוי שאצליח ,
שיעלה בידי ובכוחי לשבור את הסטטיסטיקה.
פשוט כסילות ותמימות מצידי, אין דרך אחרת לתאר את זה.
מצד אחד אתה צודק:
ברגע שהוא השיג את ה"מטרה" (כלומר אותי) - הוא איבד בי עניין.
מצד שני, אפשר לנחש,
אבל אין לדעת בוודאות מה היה קורה אילו אכן היינו יוצאים לטיול בדרום צרפת, בנופי פרובנס..
באמת שאי אפשר לחזות את העתיד.
בכל מקרה, גם ככה הוא הכאיב לי.
התייפחתי ביום שלמחרת, והמשכתי לבכות ולטפס על הקירות גם בימים שאחרי כן.
קרה (גם) לך פעם סיפור דומה, איילת ?
מזל שחשפת את פרצופו האמיתי במחיר נמוך יחסית
את טוענת שהפסדת בעיני הרווחת .
(לו הדברים היו מתפתחים כמו שייחלת הכאב היה גדול שבעתיים)
ולא. אי אפשר לדעת. עם שלל שריטות מגיעים לרמות חדשות של קשר לעיתים.
אצלו זה היה קיצוני, כי אף פעם לא היתה לו חברה רצינית, וממה שידוע לי עד היום (אני בקשר רופף עם החבר הכי טוב שלו - מיכאל - פגשתי אותו כשהייתי בניו יורק, והתעניינתי מה עם יואן..)
אולי זה קשור בעובדה שאמא שלו נפטרה בילדותו, והוא גדל רק בחברת אביו ואחיו ?
(אין לו אחיות, אז לא היתה אישה בבית. רק גברים)
אבל טל,
אשמח לקרא מהן התובנות שלך בנושא, זה מעניין אותי.
אז אנא - תחלוק בפומבי.
זו הזדמנות מצויינת לפתוח את זה לדיון..
:-)
תסביר בבקשה למה אתה מתכוון.
מזל שמה ?
את חושבת שלא ידעתי וצפיתי מראש את מפח הנפש הזה ?
יש לי חושים בריאים, נדיר שהאינסטינקטים שלי מטעים אותי.
רציתי להאמין שאני מיוחדת, היתה לי תקווה שבשבילי הוא ישתנה, אבל אלה היו אשליות ילדותיות.
בשורה התחתונה הצטרפתי לשלל הכיבושים שלו, הייתי סתם עוד אחת שהוא שיחק ברגשותיה, אתגר.
:-((
אחרי שניתקנו, היתה לי תחושה לא טובה לגבי מחר.
לא האמנתי שהוא לא יגיע, זה פשוט לא עלה על דעתי, אבל היו לי חששות של "מה יהיה".
סיימתי לארגן את הסידורים האחרונים לקראת לנסיעה, ולא הייתי רגועה, היה לי קשה להירדם, כי התגובה שלו בישרה לי רעות, הרגשתי שהוא נלחץ מהשינוי הפתאומי בהתנהגות שלי.
יש לי הרבה תובנות בנושא, אולם מעדיף שלא לחלוק אותן בפומבי :)
וואי חן, אין לך מושג איך החזקתי לך פה אצבעות תוך כדי שאני קורא.
לא שאני לא מבין מה זה לרצות מישהי שעושה בעיות עד שהיא משתכנעת אבל היואן הזה ממש מעצבן.
אם את מעונינת, מחר בבוקר אני ואת לרפובליקת הגלים הזאת עד שמוצאים אותו ומראים לו מה זה...