סטטיסטית
הכרנו בתקופה שגרתי בפריס. הוא היה גולש, האהבה הכי גדולה שלו בחיים היתה הים. מהרגע הראשון שנפגשנו מצאתי חן בעיניו, והוא נדלק עליי אפילו יותר ככל שהתמדתי בסירובי ודחיתי אותו מעלי. הסכמתי לידידות בלבד ותו לא, כי לא בטחתי בו. אולי כי ידעתי שמעולם לא היתה לו חברה רצינית , ותמיד רק כיבושים קצרים כאלה של סקס מזדמן, או מקסימום של כמה שבועות לפני שנמאס לו והוא זרק אותן. זה הרתיע אותי - לא רציתי להיות עוד סטטיסטית אצלו, ולמרות שנמשכתי אליו, הודעתי לו חד משמעית שלא יהיה בינינו קשר רומנטי לעולם , שחבל על המאמצים שהוא משקיע, כי אין לי אמון בו כגבר. נדמה לי שעצם זה שהייתי כל כך לא מושגת הטריף אותו עוד יותר. הוא היה נחוש לכבוש אותי וזה הפך לאובססיה אצלו, אבל גם אני הייתי חזקה - ולא נכנעתי לחיזוריו. וככה נרקם בינינו הקשר המוזר הזה, ביני לבין יואן (Yohann) , כשהוא מתעקש לנסות לנשק אותי בהזדמנויות שונות, ואני דוחה אותו שוב ושוב, זה הפך למשחק מסוכן כזה, של "נראה מיי ישבר ראשון". הוא נהג ללחוש לי באוזן אחרי שניסה לנשקני והעפתי אותו מעליי - "תראי שבסוף את תהיי שלי". כמה שבועות אחרי שהכרנו, הוא לקח אותי לארוחת ערב אצל אח של החבר הכי טוב שלו, ורצה הגורל שהתאהבנו זה בזה, האח ואני. נסחפתי לקשר רומנטי אינטנסיבי עם אחיו של החבר הכי טוב שלו, ויואן השתגע מקנאה ובעיקר היה מופתע כי הוא היה בטוח שאני רוצה אותו , אבל כמו שתמיד חזרתי ואמרתי לו - בשבילי כימיה ומשיכה מינית זה לא מספיק, אני שומרת על עצמי מגברים מסוכנים כמותו. אם אני לא סומכת על הגבר - אני לא אכנס איתו לקשר רומנטי, נקודה. הוא נפגע מכל העניין, ניתק איתי כל קשר, ונסע לחופשה ממושכת בחופי הרפובליקה הדומיניקנית, כדי לגלוש ולהירגע מההתפתחויות הלא צפויות. זמן קצר לאחר שובו לפריס - חידשנו את הקשר המוזר שלנו, ביוזמתו. היו לי בעיות עם האח של החבר הכי טוב שלו, והיחסים הרומנטים בינינו עלו על שירטון. יואן שמע שנפרדנו דרך אחיו של האקס שלי, והחליט "לסלוח" לי. שמחתי מאד, כי התגעגעתי אליו, והבנתי שבכל זאת , למרות הכל, יש לי רגשות אליו, והחלטתי לתת לו הזדמנות להוכיח לי שטעיתי לגביו. ביקשתי ממנו שיקח אותי לדרום צרפת, לטיול של כמה ימים, להתאוורר מפריס ולנפוש קצת בפרובנס. הוא שמח מאד על ההצעה, והלכנו ביחד ל"פנאק" כדי לקנות ספרים ומפות ולתכנן מסלול. באותם ימים ישבנו שעות בבתי קפה על כל הסידורים וההכנות לקראת הטיול שלנו , והרגשתי שאנחנו מתקרבים, שאני מתאהבת בו ומאבדת שליטה על עצמי. בשיחת הטלפון שלנו בערב שלפני מועד הטיול, לא הצלחתי להתאפק יותר. נשברתי מהקשיחות שהפגנתי בפניו דרך קבע, ואמרתי לו שמחר ניסע "לא כידידים". מה זאת אומרת "לא כידידים" , הוא שאל, מופתע מטון הדיבור המרוכך שלי. עניתי לו שאני רוצה אותו, מעוניינת שנתקרב בטיול הזה, ולתת לנו צ'אנס. בפעם הבאה שתנסה לנשק - לא אסיט את השפתיים, הבטחתי לו במתיקות. הוא שתק, אולי כי הוא היה המום, אולי כי נבהל מהשינוי, מהישירות שלי ומהמהפך שחל בי ובדינמיקה הקבועה שלנו. פתאום הוא לא רודף, ופתאום אני לא בורחת. להתראות מחר בבוקר, הוספתי בטון אינטימי לפני שניתקנו. למחרת הוא לא הגיע לאסוף אותי בשעה היעודה, וגם לא ענה לטלפונים שלי. לא שמעתי ממנו מאז אותו יום, למרות שהשארתי לו הודעות במשיבון וגם שלחתי אימיילים והודעות טקסט. החבר הכי טוב שלו, (שהוא אח של האקס שלי ,כאמור,) סיפר לי כעבור זמן מה שהוא החליט לעזוב את פריס לטובת הרפובליקה הדומיניקנית. הוא תמיד אמר לי שהחופים שם הם גן עדן לגולשים מקצועיים, ושהחלום שלו זה לגור ליד הים ולגלוש כל היום. הוא לא התחתן, וככל הידוע לי עודנו מתגורר שם עד היום, בקרבת הים, אהבתו האמיתית והיחידה. אני לנצח אשאר עם התהיות של מה היה קורה אילולא התוודתי בפניו על רגשותיי בשיחת הטלפון הגורלית ההיא בערב שלפני הטיול המתוכנן שלנו. רוב הסיכויים שהטיול היה מתקיים, ושההתפתחויות היו מתרחשות מעצמן, מאליהן, ובטבעיות. לעולם לא אדע לאן זה היה מוביל את שנינו - - - האם היינו הופכים לזוג ? האם הייתי מצליחה איפה שכל האחרות נכשלו ומנצחת ? בסופו של דבר - מה שהכי פחדתי ממנו התגשם. הפסדתי. הפכתי לעוד סטטיסטית, כמו יתר הבחורות שבחיי האהבה של יואן. http://www.youtube.com/watch?v=F9PBVVxVldk&feature=related
|
