מה שהתחיל כפסק זמן מקרי של כמה ימים בפרסום אייטמים בבלוג הפך להיעדרות ממושכת של יותר מחודש, בגלל החגים וסיבות לא-מוצדקות אחרות. על כך אני מצטער, ואעשה כל מאמץ שהתופעה לא תחזור על עצמה.

בינתיים, העולם לא הפסיק להסתובב וההתפתחויות והאירועים זרמו ללא הרף. אמנם לא היו דרמות מסעירות, אבל עבור מי שטרם השתכנע שגורלם של קידוח מגד 5 וחברת גבעות עולם הם הנושאים החשובים ביותר על סדר היום של המין האנושי, לא היה חסר ענין, לא במערך המקומי ובוודאי שלא במערך העולמי.

אגיע לכל הנושאים הללו בימים ובשבועות הקרובים. אבל לדעתי אין צל של ספק שהאירוע המרכזי של החודש השוטף היה ההתערבות של יפן בשוק המטבע ב-15 לספטמבר, שבלם את מגמת העליה בין והצעיד את המטבע היפני לאחור בכ-3 ין לדולר.

אירוע זה לא יכול להיחשב כהפתעה, מאחר ומרבית האנליסטים ציפו לו וניבאו אותו, והנושא הכללי של התערבות היה 'על השולחן' בבחירות הפריימריס בתוך מפלגת השילטון היפני, שהוכרעו יום קודם. ההפתעה הטקטית היתה שניצחונו של נאוטו קאן, רוה"מ המכהן, על פני יריב שדגל במפורש באימוץ מדיניות של התערבות שיטתית בשוק כדי להחליש את הין, סיפק למר קאן את ההזדמנות לאמץ את המדיניות של יריבו ולבצע ההתערבות החד-יומית הגדולה ביותר אי-פעם מצד ממשלה יפנית.

אני מדלג, לבינתיים, על הוויכוח המשתולל בכל רחבי העולם לגבי התועלת בצעד שננקט – האם הוא יועיל בכלל, לזמן קצר או לזמן ארוך, האם הוא אירוע חד-פעמי, או מזדמן, או תחילתה של מדיניות התערבות קבועה. כל זה נורא מעניין, אבל משני. מה שמעניק לאירוע את חשיבותו הוא עצם העובדה שהוא התרחש.

למי שלא הבין, או שהבין ושניסה לטשטש את חשיבות האירוע – ברמה העולמית, לא רק בהקשר של יפן – ניתנה תשובה מכרעת אתמול. גואידו מאנטגה, שר האוצר של ברזיל, אמר אתמול בפומבי מה ששום גורם רשמי היה מוכן לומר עד עכשיו, אלא בחדרי חדרים:

"אנחנו נמצאים בעיצומו של מלחמת מטבעות בינלאומית, החלשה כללית של מטבעות. [מצב] זה מאיים עלינו [כלומר על ברזיל, פ.ל.], מפני שהוא לוקח מאיתנו את התחרותיות שלנו". דבריו של מאנטגה זכו להבלטה ב'פיננשל טיימס' ובכל כלי התקשורת הפיננסיים החשובים.

כך יצא החתול מהשק – למעשה, הוא הוצא בכח. ברזיל עצמה גם מתערבת בשוק המטבע – מיליארד דולר ליום בשבועיים האחרונים, אבל זה קשור בעיקר להנפקת הענק של פטרובראס (סיפור עצום בפני עצמו...). אבל דבריו של שר האוצר כוונו בעיקר למדינות מתעוררות הדומות לברזיל, כגון טיוואן ודרום קוריאה, המתערבות בשיטתיות כדי להחליש את המטבעות שלהן.

אולם בראש וראשונה הדברים מכוונים נגד סין – השחקן הגדול, המתערבת הגדולה, המעוותת מספר אחד של המשק הגלובלי. והם נאמרים במקביל להחרפה מהותית ומסוכנת במאבק האמריקני נגד היציבות היחסית של המטבע הסיני (כלומר ההצמדה דה פרטו של היואן לדולר). מהלך חקיקתי חדש וחריף מתקדם בבית הנבחרים וצפוי להגיע בקרוב גם לסאנט, ולאחר מכן לשולחן הנשיא – שבעצמו החריף מאוד את עוצמת הביקורת שלו על מדיניות המטבע של סין, במהלך השבועות האחרונים.

בינתיים, תוצאת לוואי – גם אם בלתי-מכוון, אולי – של הכרזותיו של ברננקי על דבר היערכות (אפשרית) למהלך נוסף של רכישת אג"ח ממשלתי בקנה מידה מסיבי, הינו ועשוי להמשיך להיות החלשת הדולר. אותו דבר אמור ביחס ללירה שטרלינג, לאור מהלך דומה הצפוי מצד הבנק אוף אינגלנד. ועל היפנים כבר דיברנו.

כלומר, כל המשקים הגדולים ביותר, להוציא (לבינתיים) רק את האיחוד האירופי, עוסקים במהלכים שיחלישו את המטבעות שלהם. מרבית המשקים המעוררים, במיוחד אלה התלויים בעיקר בייצוא להמשך הצמיחה המהירה שלהם, עוסקים בהחלשת המטבע שלהן.

אבל ברור לכל בר-דעת שמצב כזה אינו מועיל לאף מדינה. לא ניתן לכל המטבעות לרדת מול כולם. הורדה מלאכותית מועילה רק אם אתה עושה אותה לבד. מצב שבו כולם עושים אותו דבר מכונה 'ריצה (או סיחרור) כלפי מטה' בערכם של המטבעות, בנסיון נואל להשיג יתרון יחסי אחד על השני. בפועל, כולם ייחלשו מול נכסים ריאליים (לכן הזהב כה מבוקש ומדובר לאחרונה – למרות שהוא לא ממש פורץ למעלה).

לאור הבעיה האמיתית, שהיא חולשת הביקוש העולמי, במיוחד במשקים המפותחים, מלחמת המטבעות צפויה מאוד להביא להחרפה הולכת וגוברת של מהלכים ומהלכי-נגד. הסכנה הגדולה היא של גלישה למלחמת סחר עולמי – נוסח התהליך ההרסני שהתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת. מזה מפחדים כולם ועל זה מזהירים כולם – אבל המעשים של כולם מקרבים את התוצאה ההיא, במקום להרחיק אותה.

נ.ב. כהערת אגב, הקשר בין הנ"ל לבין המידניות של בנק ישראל בתחומי המטבע והריבית ברור. אבל המשמעות וההשלכות הרבה פחות ברורות – ועליהם עוד ידובר רבות במחוזותינו, ואי"ה נתרום גם אנחנו את חלקנו כאן.