אם הייתם שואלים תלמיד תיכון ישראלי ממוצע "מהי דמוקרטיה?" (ואחרי שהייתם מחכים את פרק הזמן הדרוש לו לענות על שאלה כזאת בהתחשב בהפרעות הקשב והריכוז שלו) כנראה שהייתם מקבלים תשובה בנוסח "שלטון הרוב אבל צריך להגביל את הרוב שלא יהיה עריץ". תשובה כזאת היא אמנם רגע של סיפוק עליון עבור המורה הממוצע לאזרחות, אבל לא רק שהיא מעוקרת מהמהות והכח האמיתיים של הדמוקרטיה, היא גם מבטאת גישה מסולפת ליחסי הכוחות בין הרוב למיעוט שהם חלק - קטן אבל חלק בכל זאת - מהסוגיות איתן מתמודדת הדמוקרטיה, כמו כל צורת שלטון אחרת. הסבר נכון ושלם יותר על התפיסה הפילוסופית שבבסיס הדמוקרטיה יסגור את החיבור הזה. בינתיים אנסה לענות על שתי שאלות: הראשונה – האם רוב הוא באמת דבר נוטה לעריצות ומסוכן? השניה – את מי משרתת הנחלת התפיסה הנוכחית של הדמוקרטיה, זו שרואה בהיזהרות מעריצות הרוב את הערך העליון שלה? (כי חשוב תמיד לזכור: במקום שבו בני אדם מדיינים בו אין אמיתות אבסולוטיות, רק תפיסות). השאלה האם רוב הוא דבר שנוטה מטבעו לעריצות ולכן צריך שיגבילו את רצונו מקבלת שתי תשובות, אחת מבוססת על ניסיון היסטורי והשניה על היגיון פשוט. כדי ללמוד מההיסטוריה עלינו לשאול איפה ומתי השתמש הרוב בדמוקרטיה (או בצורת שלטון אחרת), כדי לדכא את המיעוטים החיים לצידו. התלמיד הממוצע יצעק מייד – "המפלגה הנאצית!". אני אענה לו "באמת?". השורה הבאה מועתקת מויקיפדיה, מהערך "המפלגה הנאצית". השורה מלמדת על שיא ההישגים האלקטורליים של היטלר, אחרי ארבע שנים של חורבן כלכלי, התפוררות חברתית וכיאוס פוליטי תרבותי: "ב־13 במרץ 1932 זכה היטלר ב 11,339,446 קולות, כ־30 אחוזים מכלל הקולות". הערך הזה מספר לנו עוד דבר חשוב: לא מספר הקולות שהצליחו הנאצים לגייס הוא שהביא אותם לשלטון, אלא היותם (בדומה למהפכנים הקומוניסטים מהם שאב היטלר השראה) מיעוט חסר מעצורים המונהג על ידי שיכבה קטנה של שטנים סדיסטיים שהם גם אסטרטגים ופסיכולוגים-של-המון מוצלחים מאוד. נשק הוצג במצעדי המפלגה עוד משנות העשרים; בריונות, הפחדה ורצח היו טקטיקות ידועות ומוכרות שלה. הלקח האמיתי מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא לא נטייתו של הרוב לעריצות, אלא ההכרח של הדמוקרטיה לשמור לעצמה את המונופול על שימוש בכוח ולדכא באיבה כל יומרה להחליף סדר קיים באמצעים אלימים. אבל את הלקח הזה איש לא זוכר ומלמד עוד. בכל העולם המערבי האיום על הדמוקרטיה לא בא מהרוב הלאומי, הילידי, ובכל זאת העמדות שלו מוקעות ומנהיגיו מוצגים כליצנים ומשוגעים על ידי מוקדי הכח הלא נבחרים – מערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה, תוך התעלמות מהסכנה האמיתית היחידה לדמוקרטיה – התפשטות האיסלאם. דוגמאות למיעוטים חסרי מעצורים שהשתלטו כל מדינות וזרעו זועה והרס הן אינסופיות כמעט: כל מדינה בדרום אמריקה ידעה חמישה או שישה רודנים שייצגו בעיניי עצמם את הצדק המוחלט – בניגוד לרוב מבקש-השפיות. יש לנו את צפון קוריאה, את סין ואת העולם הערבי, מקומות אשר בהם מיעוט רודה ברוב באמצעים כוחניים. הסתכלות פשוטה תלמד אותנו שמיעוט אכזרי ונחוש מסוכן יותר מכל רוב. בנוסף על הלקח ההיסטורי והעכשווי, ישנה עוד סיבה אחת מדוע ניסיון להגביל את הרוב בטענה שהוא מסוכן היא מטופשת, מהסיבה הפשוטה ששום מנגנון בירוקרטי, מלאכותי, לא יכול לעצור מומנטום אנושי. אם מספיק מליונים של אזרחים באירופה של ימינו יחליטו שתנועה פוליטית או דתית מסויימת איננה רצויה יותר ביבשת ניסיון של בית משפט עליון למנוע את ההפיכה של הרצון הזה לחוק תדמה לניסיון לעצור את מפלי הניאגרה באמצעות דלי. זה פשוט לא יכול לעבוד. הניסיון לטעון שרוב הוא דבר מסוכן הוא חסר ביסוס היסטורי ונטול הבנה בדינמיקה של תרבויות ובני אדם. נשאר רק לבדוק את מי משרתת הגירסה המוחלשת הזאת של דמוקרטיה. בדומה לדרך שבה עוקבים אחר הכסף כשמנסים להגיע אל מקורה של הונאה או מעשה שחיתות, כשמדובר בשלטון צריך לבדוק לאן הולך הכח כשמופצת גירסה מסויימת לסיפור – והדמוקרטיה היא סיפור עם התחלה, התפתחות, היגיון פנימי וקווי עלילה ברורים. אם הדמוקרטיה מוצגת כמבנה רעוע שנשען על גחמותיו של רוב מסוכן ולכן צריכה להיות מבוקרת באופן שוטף על ידי קבוצות או גופים שאחראים לומר כמה ואיך רצונו של הרוב צריך להיות מדוכא הכח לא נמצא בידי העם, אלא בידי מי שלקחו על עצמם את תפקיד הבקרה והפיקוח. בכל הדמוקרטיות המערביות, שהן צורות המשטר הפתוחות והחופשיות ביותר בתולדות האדם, יש מי שלקחו על עצמם להציג - באופן שקרי - את אותן דמוקרטיות כמסוכנות ואת הרוב הלאומי בכל אחת מהן כנוטה לעריצות. באורח פלא, חברי הקבוצות האלה, שפועלות נגד דעת הרוב בכל הדמוקרטיות, מורכבות ממי שמציגים את עצמם כאליטה התרבותית-מוסרית בארצות האלה. האינטרס של האליטות-מטעם-עצמן האלה ברור: אם גבולות השיח נקבעות לא על ידי העם אלא על ידי קבוצות קטנות ומצומצמות - משפטנים, עיתונאים, מרצים - אין צורך לשכנע חלקים נרחבים בציבור בנכונות הדיעות שהן מייצגות, כפי שמתחייב בדמוקרטיה. גם אין צורך להשיג רוב בקרב האוכלוסיה כולה, אלא רק בקרב הקבוצות הקטנות והסגורות שקובעות את כללי המשחק. וכשמשיגים רוב כזה (תמיד בדרכים כוחניות ורמאיות ותמיד בתמיכה של גופים בינלאומיים שהרצון הלאומי של האוכלוסיה המקומית זר להם) צריך לשמר אותו בכל דרך. זו הסיבה לאחידות הדעים הכמעט מוחלטת של שוכני האוניברסיטאות, היכלי המשפט וחדרי העריכה בדמוקרטיות המערביות: אם הכח האנטי-דמוקרטי שהן מחזיקות יעבור לרשות הציבור המעמד, כח ההשפעה וטובות ההנאה המיוחדים שלהם ייעלמו: הם ייהפכו למצביעים סתם, או למי שחלה עליהם החובה לשכנע את הרוב בצדקת דרכם. לזה הם לא יסכימו לעולם, כי הם יודעים שהם לא יכולים לנצח. הרבה יותר פשוט לטעון שהרצון החופשי של הרוב הוא, כביכול, דבר מסוכן ורע.
אפילוג-זוטא: אז מה זו דמוקרטיה באמת? הרעיון של הדמוקרטיה כצורת ממשל מבוסס על שלוש הנחות פילוספיות מתקדמות ויפהפיות (אם יורשה לי): ההנחה הראשונה היא שאדם, מעצם היותו יצור תבוני, מסוגל לבחור בעצמו את דרכו בחיים. מכיוון שלמדינות יש השפעה מכרעת על חיי היחידים החיים בהן, לכל אינדוודואל בחברה צריך להיות חלק בניהול והכוונה של עניניי השלטון. ההנחה השניה של הדמוקרטיה היא שמכיוון שכל אדם נולד יצור חופשי ובעל יכולת בחירה (או "צלם אלוהים", אם תרצו), מצב שבו בני אדם מקבוצה מסויימת כפופים לבני אדם מקבוצה אחרת הוא לא טבעי, עלבון לאופי החופשי והתבוני של בן האנוש. לכן אסור שיהיו מעמדות: הכח היחידי בדמוקרטיה חייב להיות יכולתך לשכנע אחרים באמת שאתה מייצג, לא התפקיד ("שופט" "יו"ר הוועדה" "מנכ"ל אירגון"), התואר ("פרופסור", "רב" "אלוף") או הממון. ההנחה השלישית של הדמוקרטיה היא האמונה באדם, היינו האמונה שלאורך זמן, ברוב המקרים, רוב בני האדם יבחרו בטוב על פני הרע. בסיס איתן לאמונה הזאת מספקת ההתקדמות שעשתה האנושות ממקום שבו הקרבת קורבנות אדם ועבדות וצמיתות הם מחזות של שיגרה למקום שבו, במספר מדינות לא מבוטל, אזרח יכול לתבוע את המדינה על עוול שלדעתו נעשה לו ובית המשפט פוסק לפי הצדק, בלא חשש. הפער העצום בין התפיסה שמפיצים הממסדים החינוכיים העקומים של זמננו ושרואה בדמוקרטיה בעיקר את הסכנה שמגלם רצון הרוב (שהוא תמיד, הפלא ופלא, קבוצת הלאום המקורית והמייסדת) לבין זו שרואה בדמוקרטיה כלי ביטוי מיטבי עבור מי שהם בבסיסם חופשיים, תבוניים וטובים הוא קו פרשת המים בין מי שמכבדים את פירות החשיבה של האדם החופשי לבין מי שמבקשים ליצור בכח חברה של משועבדים שחושבים כמותם, והיא הסיפור הגדול של דורנו.
רוצים לקרוא עוד ממני? מוזמנים לאתר החדש שלי - הזוית האוהבת
עידכון (04.10):
פיטורי המדען הראשי פרופסור גבי אביטל פשוט מפני שהאמין באלוהים ולא הסכים להשתחוות לאלוהי ההתחממות הגלובלית (המופרכת והמטופשת בעליל) מהווים המחשה מאלפת לכך שכשקבוצה קטנה מקבלת כח שלא שייך לה ומקבלת פטור מהצורך להיבחר - היינו לשכנע - היא תמיד תגמור במקום של עריצות ועיוות מוסרי ואינטלקטואלי. הכח משחית, והוא משחית ביותר כשאין עליו בקרה והוא ניתן באופן שסותר את ההיגיון.
|
תגובות (137)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו, ואם אין חוקה אין ויכוח? ואם יתנו עוד כוח לרוב, לא יהיה ויכוח? להפך: התסכול של המעוט יביא לשפיכות דמים כי מי שמרגיש מתוסכל - שובר בדרל כלל את הכללים.
בקיצור: הסכמה כללית על הכל תהיה רק כשיבוא המשיח.
מכיון שהוא עוד לא בא - החוקה המוסכמת על הרוב מהוה כלי יעיל להסדרת ויכוחים כאלה.
הבעיה: כאמור - בישראל אין חוקה ו...
(גלגל חוזר).
המיעוט לא יכול לרדות ברוב כי המיעוט הקטן ביותר הוא הפרט. להפך, יש להגן על הפרט.
למספר האנשים הגדול ביותר תהיה העצמאות הגדולה ביותר כשדעתם תקבע, ולכן גם מהטעם של עצמאות, במיוחד מהטעם של עצמאות, אסור שמיעוט ירדה ברוב.
"רוב", "מיעוט" ?
סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות.
אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו.
לכן, עלינו לשנות את שיטת השלטון בישראל.
תודה גם לך על דיבור לעניינו - אני לא מסכים איתך אבל שמח על האתגר שאתה מציד והדרך שבה אתה מציב אותו.
אבל מגילת העצמאות לא תוכל להפוך לחוקה - יהודית או דמוקרטית? מה קודם למה? ימין ושמאל כבר נופלים כאן. לא יכולה להיות הסכמה, וגם אם תהיה הסכמה עקרונית היא תתגלע מייד לכשתקום עתירה בעד הפעלת הרכבת הקלה בירושלים בשבת, נניח.
הטענה שלי היא נגד מי שמאמצים דיבור דמוקרטי בלי שיאמצו כללים של fair play, במיוחד אם הם פועלים נגד דעת הרוב, ובמיוחד כשהרוב צודק.
אגב אני לא בטוח שחוקה תפתור אותנו מהצורך לפנות לבית המשפט לבירור סוגיות עקרוניות - אני לא רואה איך חוקה שנכתבת היום יכולה להכריע, נניח, אם יצור כלאיים בין אדם ורובוט (אנדרואיד) הוא רכושו של מי שקנה אותו והוא יכול להפסיק את חייו בכל זמן שירצה או שמוקנית לו הזכות לחיים. וזו סתם נקודונת קטנה שחשבתי עליה ברגע - המציאות של העתיד תעלה מאות ואלפים שכאלה.
לא זוכר אם הודיתי לך על הדו שיח הזה (לא יזיק אם נודה פעמיים).
כדי לא לחזור על דברים כמה פעמים רק אומר משהו על חוקה:
רוב החוקות אכן נוצרו לאחר מלחמות. אבל היו אלה מלחמות לאומיות שאחריהן נולדה מדינה חדשה ושונה.
דוקא הדוגמא ההפוכה שלי היא דוגמא קרובה לשנינו: מגילת העצמאות.
אם (ואני לא מחוה דיעה בעדה - כרגע) מגילת העצמאות היתה מאומצת כבסיס לחוקה או כחוקה ממש אז דוקא היא דוגמא למסמך שהתקבל לאחר ויתורים הדדיים בעיקר של החילונים מול הדתיים (הדדית). הדתים הם המתנגדים הנחרצים לחוקה בגלל הטענה שליהודים יש כבר חוקה והיא התורה.
בן גוריון שידע שתהיה מלחמת אזרחים אם לא יהיה מסמך מוסכם אחד על כולם עשה שמיניות באויר (יש על כך תעוד מאד מרתק) כדי שמגילת העצמאות תצא בערב הכרזת המדינה.
שוה לך לפתוח דיון על הנושא הזה.
בכל מקרה אם היתה חוקה אז גם בית המשפט לא היה חיב להיות אקטיביסטי (כטענתך)..
בקיצור: אני חושב שהכתובת לביקורת שלך צריכה להיות המחוקקים ולא בתי המשפט או האוניברסיטאות.
המסקנות שלך על סתימת פיות הן שלך, אני אף פעם לא האמנתי בזה ולא תמצא בדל ראיה לכך בדברים שכתבתי ולא רק כאן, אלא בכלל, מאז שאני כותב. חופש הביטוי הוא קדוש. אבל זה לא ייתכן שיסתמו לרוב את הפה - עיין ערך גבי אביטל. לא יכול להיות שיפטרו מישהו בגלל שהוא מאמין באלוהים. זה הרי לא יעלה על הדעת, זה חולני.
ויש לך קטע חזק עם חוקה (: אז תן לי לספר לך - לך תבדוק איפה יש חוקות שעובדות ותגלה שלעולם חוקה מקבלת מעמד עליון רק כשהיא נולדת ברגעי משבר לאומיים. אין סיכוי לחוקה מתוך נחת של יחסי תן וקח קואליציוניים: בשביל חוקה צריך מלחמת אחים, קטסטרופה מול אוייב חיצון או שידוד מערכות תרבותי שהוא כנראה גם עקוב מדם. חוקה "אקדמית" לא תעבור וגם אם תעבור היא לא תעזור כי לאקדמאים אין את שאר הרוח הדרוש לכינון חוקה שהיא צו רוחני ופילוסופי גדול, כמו שהיא אמורה להיות (בהנחה שהיא בכלל אמורה להיות, וזה דיון נפרד).
ברור שיש את הזכות, השאלה מה עושים עם אי ההסכמה.
על פי חוקי המשחק שלנו מי שלא מסכים יכול להביע את אי הסכמתו ולנסות לשכנע אחרים בצדקתו, מה שאני אומר זה,
שאותה קבוצת אנשים לא מסכימים אפילו לחוקי המשחק כשהם מפסידים ומנסים בדרכים אולי חוקיות אבל בטח שלא הוגנות לשנות את התוצאה בדרכים מנוגדות לחוקי המשחק ובכך בעצם שוברים את הכלים.
אם שוברים את הכלים, אז לרוב תמיד יהיה יתרון, ומה שאני אומר זה, שהגיע הזמן שהרוב יממש את כוחו וינהג על פי אותם כללים חדשים
שהמיעוט המפסיד אימץ, ועדיין אני מדבר בתוך מסגרת החוק, ובלי שום קשר לשלטון הממוסד.
רוצים חרם? אין בעיה, בואו נחרים הדדית אחד את השני ונראה מי יסבול.
רוצים לשנות את התוצאה ע"י הפעלת לחץ חיצוני בין לאומי של שונאים? אין בעיה, אפשר להפעיל לחצים כאלו על הפוליטיקאים לשנות חוקים כך שיהיו נגד אותו מיעוט ויגבילו אותו.
הנקודה היא, וגם אלון ניסה להסביר לך, שאם הרוב יאמץ את הכללים והרעיונות של אותו מיעוט נגיע מהר מאוד למלחמת אחים שבה המיעוט יסבול, ולא מדובר באיום, מדובר בזה שאף אחד, בטח שלא הרוב, יסכים שקבוצת מיעוט תשים עצמה מעל הרוב כמבינה ויודעת יותר טוב מהרוב מה נכון, מה מוסרי, ומה ראוי.
מוכרח להגיד שאני מופתע לשמוע את זה ממך, בהקשר הזה (:
תודה!
יש למיעוט זכות לכפות על הרוב הגירה של גורמים שהרוב לא מעוניין בהם? לשנות את הגדרת הרוב למושג נישואין? לשנות את ההימנון או הדגל? את אופי המדינה, הגדרתה והשאיפות שהיא מבטאת? אלה הדברים שעומדים על הפרק. אני חושב (ואיתי הרוב הלאומי שאני מדבר עליו) שכמובן שלא, בתי המשפט העליונים כמעט בכל העולם הדמוקרטי (חוץ מארה"ב) חושבים שכן. אז הבעיה היא לא חוקה, אלא השתלטות עויינת של השמאל על מרכזי כח בלתי נבחרים.
איך הרוב מחליף את בית המשפט העליון בדיוק? או את סגל אוניברסיטת ברקלי (או תל אביב, זה לא משנה)? או את רזי ברקאי?
כן רק שאתה רוצה לקבוע לאנשים אחרים מה זאת דמוקרטיה ואני חושב שהם צריכים להחליט בעצמם. הבדל בין פרשנות לאמת אבסולוטית? זוכר?
אני מתיחס רק לדבריך האחרונים.
אני מסכים עם נקודת המוצא שלך אבל מצטער שאתה רואה רק את נקודת המוצא הזו ולא רואה את המרכיבים הנוספים שבלעדיהם לא תקים דמוקרטיה.
אולי אסביר זאת ככה:
הרוב הוא לא עקרון אלא רק דרך חישוב לקביעת מי השולט. אף אחד לא יודע ולא יכול לדעת מה חושב העם ברגע מסוים? ומי הוא שמייצג את העם ברגע מסוים? והאם העם לא שינה את דעתו בינתיים? והכי הכי אף אחד לא האמין שהרוב יכול להחליט ההחלטה שאסור לו להחליט בדמוקרטיה!!!!!!!!!!!!! אסור אפילו לרוב להחליט לפגוע במכונה ששומרת על הדמוקרטיה הזו. כי ברגע שפגעת בעקרון האיזונים והבלמים או הפרדת רשויות או חופש הדיבור או.... אז הרוב פגע בדמוקרטיה.
וזה אסור לו.
כן. הרעיון הדמוקרטי הוא מעין דת עליונה שהיא הטובה בין יתר הדתות.
העלת שני טיעונים שלי לפחות אינם ברורים ואינני מוצא (לפחות במה שכתבת) כל תימוכין.
בכל העולם המערבי האיום על הדמוקרטיה לא בא מהרוב הלאומי, הילידי, ובכל זאת העמדות שלו מוקעות ומנהיגיו מוצגים כליצנים ומשוגעים על ידי מוקדי הכח הלא נבחרים – מערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה, תוך התעלמות מהסכנה האמיתית היחידה לדמוקרטיה – התפשטות האיסלאם.
רוב האיומים המוכחים בעולם המערבי באים מהרוב הלאומי הילידי. להשתמש כאן באיומים לכאורה (שבד"כ משמשים את הרוב הלאומי להגבלת / הריסת הדמוקרטיה) זו דמגוגיה בלבד.
דוגמאות למיעוטים חסרי מעצורים שהשתלטו כל מדינות וזרעו זועה והרס הן אינסופיות כמעט: כל מדינה בדרום אמריקה ידעה חמישה או שישה רודנים שייצגו בעיניי עצמם את הצדק המוחלט – בניגוד לרוב מבקש-השפיות. יש לנו את צפון קוריאה, את סין ואת העולם הערבי, מקומות אשר בהם מיעוט רודה ברוב באמצעים כוחניים. הסתכלות פשוטה תלמד אותנו שמיעוט אכזרי ונחוש מסוכן יותר מכל רוב.
אין סופיות אמרת ולא הבאת גם אחת. במדינות דרום-אמריקה רוב הדיקטטורים עלו מקרב הרוב ואם לא מקרה הרוב הרי מתוך האליטה השלטונית. צפון קוריאה וסין כנ"ל. בעולם הערבי: בסוריה אמנם הדיקטטורים היו מהמיעוט הדתי-אתני, אך יצאו מתוך האליטות הצבאיות או מפלגות הרוב הפופולרי.
מגניב (: בכיף, תודה.
דיון מרתק,
המגיבים מעניינים לא פחות ממקור הדיון.
תודה לכולם :)
________________________________-
גם אני מאמינה כך.
וחוץ מזה, אין בעיה עם חופש התארגנות, עם הפגנות, יש בעיה כשהם הופכים למעשי בגידה, שפוגעים ברוב.
מסכים שמה שאתה מביא כאן חשוב מאוד, אבל כמי שדוגל באסכולה ימנית הדגש שלי תמיד יהיה על האינדוודואל, לא על החברה או על התארגנויות. אני פשוט מאמין שהיחיד הוא הבסיס לכל.
דמוקרטיה הינה שיטת ממשל המאפשרת החלפת שילטון בדרך של בחירות. הבסיס העיקרי של הדמוקרטיה הוא חופש ההתארגנות שבלעדיו לא ניתן לגבש חליפות להחלפת השילטון. אם רוב בעלי זכות הבחירה תומכים בדמוקרטיה חזקה עליהם שישמרו באדיקות על חופש ההתארגנות וחופש הביטוי - אחרת בפרוש אין דמוקרטיה!
הדמוקרטיה כשיטה אדישה לחלוטין, וכך חייבת להיות, לדעות אמונות - שמאל, ימין, גזע, מין, דת וכו' אחרת זוהי איננה דמוקרטיה ותוכלו לקרוא לה בכל שם שתרצו מלבד דמוקרטיה שהינה שם שמור וברור.
שוב ושוב אתם חוזרים על אותה מנטרה בלי לעצור לחשוב. מי אתה או מי כל אחד אחר שיחליט בשביל חמישה מליון כיצד לנהוג? מי אמר שאתה יודע משהו שהם לא? מה ההבלים האלה על מנגנונים ועקרונות? זה הכל בני אדם, וכולם טועים כל הזמן, רוב או מיעוט. במציאות חלקית ולא מושלמת שכזאת אין שום הצדקה מוסרית, פילוסופית או מעשית לקבוע שערכיה של קבוצה מסויימת נעלים על פני אלה של אחרות, בייחוד אם היא לא הצליחה לשכנע בזה אנשים אחרים.
מי שחושב כמוך הוא גירסה חילונית של שלטון אייאתולות - נציגים ארציים של צדק שמיימי. אני לא מאמין בשטויות האלה ואני לא חושב שמישהו בעולם הזה (מלבד אלוהים, במידה שהוא ישנו) יכול לקבוע חוקי-על שצריכים לנצח תמיד, כל הזמן, בכל מקום. כמו שאמרתי בתחילת הפוסט - בעולם של בני אדם אין אמיתות אבסולוטיות, רק הדיינות. וכשהדיינות צריכה לקבוע מדיניות עושים את זה על ידי ספירת קולות. זה המיטב שהאנושות מכירה.
אף אחד לא יכול לחסום רוב שבאמת שרוצה משהו, זו אשליה מטופשת. אף אדם לא ראוי למקום העליון של שופט-על שיחליט מה זכותם של אנשים לעשות ומה לא - כי אז התפקיד שלו הוא כהונה דתית והחוק הוא לא חוק אלא פולחן. מי שלא מבין את זה לא יסכים איתי על כלום. זה ממש לא אומר שרצונו של הרוב הוא צדק מוחלט - אין דבר כזה צדק מוחלט - אבל סביר הרבה יותר שהוא יועיל לטוב הכללי מאשר רצונותיו של מיעוט, נאור בעיניי עצמו ככל שיהיה. ואנחנו יכולים לראות את זה יופי בזמן שלנו בדרך שבה האליטות-בעיניי-עצמן של המערב חוברות לאוייבים הכי מושבעים וברבריים שלו ועוזרות לו להוריד את המערב על הברכיים.
1. כדמוקראט (אני חושב שאתה כותב כדמוקראט...) זה מתאים להאמין שרוב בני האדם "טובים" ובוחרים ב"טוב". הנחת יסוד זו עומדת בבסיס התפיסה הליברלית שמניחה לאדם הפרטי לעשות כרצונו - חוץ ממקרים שבהם הפרט פוגע בזולתו (על פי חוק).
2. אבל הנחת יסוד זו שהיא חשובה מאד (בעיקר לליברליזם הכלכלי) אינה מספקת כדי ליצור דמוקרטיה. הדמוקרטיה חייבת לשמור על עוד 4-5 הנחות יסוד שאפילו הנחה אחת שאינה מתקיימת וכל היתר כן מתקיימות - אפילו כה - אין דמוקרטיה. ודוגמת עריצות הרוב היא הדוגמא הכי משמעותית. הרוב, אפילו שהוא רוב לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה רק בגלל שהוא רוב. צריך לשמור על זכויות הפרט והאזרח, צריך לשמור על זכויות המיעוט, צריך לשמור על מאפיין הסובלנות והפלוראליזם וצריך לשמור על מנגנון השומר עלינו מפני עריצות הרוב (המנגנון הכי מקובל הוא החוקה).
3. צודקים המבקרים את הפוסטשלך בכך שאתה מתעלם מתופעות שהרוב עזר או עצם עיניים עם עליית דיקטטור. חסימת דיקטטורים (היטלר , מוסוליני, וגם לנין) אפשרית רק עם ניתן לחסום את העריצות של הרוב.
ההסטוריה המודרנית מוכיחה שהרוב הטוב מפרש את הטוב באופן שפוגע בעקרונות דמוקרטים יסודיים.
זכותו של "חלק" מהעם לא לאהוב ולא להסכים לאלה ששולטים.
חובתם של כולם לציית לחוק.
והשלטון לא יכול להתעסק ב"תופעה נפשית" כי הוא צריך לשלוט. השלטון אסור לו לפרש את מי שלא מסכים לו אלא בדרך אחת: השלטון יכול "לטפל" רק בדרך החוק במי שמפר את החוק..
1. לא רציתי להטריד אותך בהרצאות מקיפות אבל אם תרצה אסתפק בכך שכל שלטון תפקידו לממש סדר ובטחון על האזרחים שאילולא השלטון "איש את אחיו -אכלו" (זה נכון לגבי כל צורת שלטון שהיא). אחד מיתרונותיה הגדולים של הדמוקרטיה הוא שהיא מווסתת את הצורך בהחלפת שלטון באופן חוקי (בחירות חופשיות ושוות) ללא מרחץ דמים מהפכני. הנחת יסוד שניה היא שכל שלטון תאב כוח ללא מעצורים, ומכיון שמטרת הדמוקרטיה היא לשמור על זכויות האדם (לבטחון לחירות ולשויון זכויות) ומכיון שזכויות אלה מפריעות לכל שלטון (גם לדמוקרטיה) לשלוט שלטון ללא מיצרים על הפרט - לכן "המציאה" הדמוקרטיה כלים שונים להגביל את השלטון גם אם ניבחר על ידי הרוב.
קביעת השלטון עי הרוב היא לא הנחת יסוד אלא טכניקה של ספירה (כימות) שעל ידה קובעים מי ישלוט (על הטכניקה הזו יש מאות ואלפי ביקורות שלא כאן המקום לספר עליהן).
2. החוקה יעילה מאד. תראה מה נאלץ לעשות ארדואן תאב השלטון? הוא נאבק על שינוי החוקה רק כדי שיוכל לבצע את מטרותיו הידועות. כל דבר שממשלות עושות נגד החוקה (לא רק בדשמוקרטיה אלא אפילו בדיקטטורות!) נחשב למעשה בלתי חוקי שהאזרחים רשאים(=חייבים) לא לציית לו.
הדמוקרטיה תלויה אך ורק בחוקה ששומרת על השליט שנבחר עי הרוב שלא ישתולל עם כל הכוח הרב שיש לו (חקיקה וביצוע כולל צבא ומשטרה..).
3. אם בית המשפט ייבחר ע"י הרוב ונציגיו גם הוא אז הלכה הדמוקרטיה והפכה להיות שלטון מוחלט שבו אין הפרדת רשויות.
וכל כך למה?
קשה לך להודות, שלפעמים אתה טועה, או שדעתך שנויה במחלוקת? [למצער]
כך גם עשית בטיעון שלך לגבי המשטר הדמוקרטי בטורקיה[ מעטה דק של דמוקרטיה,,,,]
זה כתוב בויקיפדיה ובעוד מקומות, אך כדי לצדק, אתה מאשים ברישול
וקובע מקור אחר "כהסבר טוב בהרבה"
שיהיה כך,,,
אני מכיר לא רע בכלל את ההיסטוריה האמריקאית (אם כי רחוק מלהיות מומחה). הפרוטסטנטיות תיעבה את העבדות (והייתה להם השפעה עצומה על דעת הקהל בזמן ההוא), אנשי הרוח הבולטים של התקופה (בצפון) יצאו נגדה, והיא בפירוש הייתה אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזיות ביותר, לפרוץ המלחמה. מי שכתב את זה התרשל. הנה הסבר טוב בהרבה.
ראשית - תודה על התגובה המחכימה אזרח. בקשר לניתוח שלך - אני לא בטוח שאני מסכים איתו: אם לא היו למדינות ערב ההכנסות מנפט האם הן היו הופכות לדמוקרטיות נאורות? אני בספק. דבר נוסף - צריך לזכור שלתודעה דמוקרטית, על מלוא משמעויותיה, לוקח זמן לחלחל: גם אנחנו עדיין עוד לא מבינים את העוצמה שלה. לצפות שלאזרחי המערב של לפני חמישים שנה תהיה תודעה דמוקרטית משולבת בראיית נולד מושלמת כל כך שיוכלו לצפות את עליית הטרור המוסלמי שמקורו בכספי הנפט - ציפיה כזאת היא קצת מוגזמת לדעתי. לבסוף - אסור לנו להתיימר לדעת את כל פרטי התמונה: אולי הנפט הוא מה שאיפשר לדמוקרטיה המערבית להתבסס ולהתעצם ולהוות משקל-נגד לעריצות האיסלאם, כמו שהוא אולי מתחיל לעשות, ואולי ההעצמה של המשטרים האלה (עם הרווחה והחשיפה לרעיונות של קידמה וחופש של האוכלוסיות הערביות שמעט מהן בכל זאת הצליח להתפשט קצת בעולם הערבי) הייתה מחיר שהיה שווה לשלם, בראיה היסטורית. התנועה קדימה היא איטית, אבל קיימת. הציפיות (המופרכות) לקפיצות מהפכניות לקראת קיום אוטופי הן נחלתו של השמאל.
ארצות הברית יצאה למלחמת אחים בגלל שאלת העבדות לפני מאה וחמישים שנה (!): המלחמה הזאת עלתה לה בהרס והרג חסרי תקדים. אני חושב שעצם העובדה שחיילי הצפון היו מוכנים ליהרג כדי למחוק את חרפת העבדות מעידה על התיזה שלי שהאדם טוב בסיסו. את העבדות לא יכול היה לבטל אף מוסד, נבחר או לא נבחר, אלא רק התקוממות עממית של יחידים שהתאגדו סביב ערך משותף (ובעל נופך דתי מובהק) של חירות.
זה נכון שלפעמים מוסדות יכולים להשפיע, אבל הם יכולים לעשות כן רק אם דעת הקהל הכללית מוכנה לזה: ניסיון לביטוח חוקי ג'ים קרואו בשנות העשרים היה יכול להסתיים בטרגדיה המונית. ואני לא טוען שתמיד כל המצביעים עושים מה שנכון, אלא שעקב בצד אגודל, בתהליך ארוך ופתלתל, רוב בני האדם בוחרים בטוב ברוב המקרים.
ממליץ על הערך
דמוקרטיה ליברלית שמודה, עשה לי הרבה סדר בדיון על דמוקרטיה כפי שהיא היום.
המצב של מיעוט שנכנס למדינה ויש לו תרבות ומוצא אחר הוא דבר חסר תקדים לדעתי בדמוקרטיות, נראה איך הן יתמודדו עם מצב זה - או לא.
אני לא יודע למה ללכת רחוק - ארצות הברית הדמוקרטית קיימה במשך 100 שנים עבדות (כולמר שללה זכויות יסוד מבני אדם) - שלא לדבר על "העלמותם" של האינדאנים. עד שנות ה-70 - 100 שנים לאחר מכן , השחורים בארצות הברית הופלו באופן בוטה (וחוקי) - נכון שרע מאד שמוסדות צריכם להגן על זכויות אדם במדינה דמוקרטית, אבל ההנחות של הדמוקטריה בדבר זה שהמצביעים מספיק נאורים וחכמים אינם דבר שאלוהים ערב לו - הן הנחות שתלויות במצב המערכת החברתית - וכמו כל מערכת - המערכת יכולה לשנות את מצבה כך שהנחות אלה כבר לא יהיו נכונות (לדוגמה ציבור שמתחנך על ערכים לא דמוקרטיים ומצביע ומתנהג בהתאם ).
הסכנה הגדולה לזכויות המיעוטים היא בדיונית והיא כלי בידי השמאל הקיצוני ומלא השינאה העצמית לדכא שאיפות לאומיות לגיטימיות של קבוצות לאום שהן רוב בכל המדינות הדמוקרטיות - קבוצות רוב שערכיהן עיצבו את הדמוקרטיה ומחירה היה הדם של החברים בהן. בלי הטפות מגוחכות, הדמוקרטיה לא מורה לאף אחד להתאבד בנחשולי הגירה של ברברים, וזה בדיוק מה שהשמאל מעודד בכל מקום.
חוץ מזה - שוב - אתה מבלבל בין רוב דמוקרטי, המבוסס על דעות, שהן מנותקות לכאורה מדת גזע ומין; לבין יחסי מיעוט-רוב אתני-לאומי-לשוני. הסכנה היא שרוב מדכא מיעוט לא על סמך דעה פוליטית על הפרטה למשל, אלא על פי אינטרסים צרים ותפיסת עולם מדירה. זה גם הרוב במקרה האירופאי, בו המיעוט הוא יהודי.
הרוב הראשון הוא אידיאל, ואף יפה.
הרוב השני הוא בעל פוטנציאל מדכא, במקרה שיש מתחים בין הקבוצות.
זה לא היפוטתי. זה עניין רציני ביותר. אם אתה לא מבין את ההבדל בין השניים, כדאי שתברר אותו.
בטורקיה יש שיכבה דקה של דמוקרטיה מעל עוגת שכבות של כוחניות, איסלאמיזם ודיכוי. משום מבחן מעשי - חופש התארגנות, דיעה וביטוי, חופש דתי, סובלנות ותפיסה שיוויונית - הם לא דמוקרטיה.
דמוקרטיה פרלמנטרית
אז? ,,,,,,,,,,
חייב להיות. הטוב תמיד מנצח, גם אם בדרך פתלתלה (אנשים שמאמינים בטוב תמיד מהוססים מעט בהשוואה: ככה הטוב, עקב בצד אגודל).
________________________________
אחחח... אמן שאתה צודק.
אני לא צריך שכולם יחשבו כמוני, רק מספיק אנשים כדי להביא לשינוי תודעתי. וזה נכון שיש חלק קטן ששום טיעון לא ישכנע, אבל אני לחלוטין מאמין במה שכתבתי על הנחות היסוד של הדמוקרטיה - הרוב של בני האדם, ברוב המקרים, יבחר בטוב. האדם שוף לטוב, ולהתחבר לדיקטטורים ודיקטטורה זה לא טוב, זה מאוד פשוט.
ממש לא לאשפז!!!
שים לב, אתה אומר את האמת בגלוי, אבל למי? מה המטרה?
אתה צריך להתאים את ביטוי האמת ליכולת של המאזין לקבל, ויש אנשים שהיכולת שלהם להכיל אמת, מאוד קטנה ומוגבלת.
זו הפסיכוזה שאני מדבר עליה.
אם תצא מתוך נקודת הנחה שמדובר בסוג של פסיכוזה, האם תתבטא אותו דבר, או אחרת?
מה שאני מנסה להגיד זה, שאתה לא מדבר בשפה שלהם, זה שיח חרשים, אבל אם תתייחס אליהם כפי שהגדרתי,
תראה שאתה כבר עובר למישור אחר של תקשורת, כזו שהם כן מבינים.
אז עוברים לפסים אישיים?
זה יהיה בלעדי (לשמחתך)
נו נו, דיאלקטיקה שמאלנית לא שלמה הרי בלי איזה איום אישי מרומז. גם לזה התרגלנו, ותרשי לי להחביא פיהוק.
אני כותב חיבור שלם, מנומק ומוקפד, על למה הדמוקרטיה לא שייכת למיעוטים ומי טוען שכן ולמה הוא מרויח מזה. מה הדבר שהשמאלנים אומרים לי? הדמוקרטיה נועדה לשמור על זכויות המיעוטים. בסדר, השמיים נועדו לשמור על גוון התכלת, אנחנו לא באמת מתקדמים. אתם דתיים ודוגמטים, גם אם לכהן הגדול שלכם קוראים אהרון ברק והוא חובש גלימה ולא מצנפת.
האם גם מפניך עליה להתגונן ולהפעיל את המערך הזה?
האם כוונתך שאני שמאל קיצוני בהשוואה לשמאל אחר? או שאני משהו קיצוני בהיותי שמאל? להבדיל ממך שימין (ולדעתך גם לא קיצוני)? או שמא ניתן לנהל דיון ולא לתייג אחרי כל פיסקה כמה קיצוני הטוען?
באשר למיעוט (ולרוב): אין שאלה "מי יקבע" כי הכוונה איננה לקבוע מהי האמת מחוץ לשיעורי מדע ופילוסופיה. הדיון הוא על שמירת זכויות המיעוט. כגון: אם הרוב בעד רצח על כבוד המשפחה, אז נשמור על זכות מיעוט הנשים שלא להרצח. או אם הרוב בעד הגבלת שטח התנועה ליהודים, נהיה נגד ונשמור על זכויותיהם.
למרות שהנאצים שהיו בעד ההיפך מכך, דווקא רצחו תחילה את השמאלנים שלהם שבאופן קיצוני התעקשו על שמירת זכויותיהם אפילו של הצוענים והמפגרים.
1. מוזר לי המינוח שמאל ימין. עצם דבקותך בדמוקרטיה הופכת אותך "שמאלני" בעייני לא מעט ימנים (ראה בני קצובר), מה גם ששמירת זכויות המיעוט באה לתרום לקבוצות שונות של מיעוטים בין אם הם בשמאל בימין ביבשה או בים.
2. אם כבר הפכת לקורא מחשבות ואתה יודע לפענח את צפונות ראשי אמשיך ואומר שלא רק בדמוקרטיה המבוססת על בריונות אני חפץ, לא רק בדמוקרטיה שרוצה לשלול את זכויות המיעוט אלא גם בגירוש של 3.5 מיליון איש מביתם לעבר יעד לא ידוע, שלילת אזרחותם של עוד 1.5 מיליון איש, שלילת זכות הדיבור (ובעתיד אולי אף את האזרחות) של האנשים המתנגדים לדעתי - המכונים רחמנא ליצלן אוהבי ערבים. הרבה מחשבות יש לי בראש
מעניין הרעיון של מניעת השואה ע"י ביטול זכות העם להצביע, ולא ע"י ביטול זכות מפלגות רצחניות להתמודד.
בבחינת היטלר כן, הצבעה לא.
לא הבנתי מה שייך עניין הקבוצה לכאן. רשימת הליכוד נבחרת כקבוצה או שהיא מציגה את עקרונותיה במסגרת התחרות על קולות המצביעים? אין דבר כזה להעמיד קבוצה לבירה בדמוקרטיה.
נדבר השני שאת מדברת עליו - להגביל את הרוב - כל כך ברור שאת מדברת מזוית הראיה של השמאל הקיצוני שזה זועק לשמיים. אם לרוב אין בעלות על האמת אז למיעוט קטן ובלתי נבחר יהיה? ומי יהיה המיעוט הזה? ומי ימנה אותו? ומי יקבע מה הוא מוסמך לנהל? ואם יש עקרונות שהם מעל ליחסי הכוחות הרגילים, האם לא יותר סביר ופשוט להבין שרוב גדול אמור לקבוע אותם - ולא קבוצה קטנה וסגורה?
אני לא בעניין של לאשפז אנשים (: אני בעניין של אמירת אמת וגילוי האמת.
לא הבנתי את קפיצת הפליפ פלאק למוסלמים באירופה. האם גם שם יש קבוצת מיעוט שרוב האנגלים, או הצרפתים יצביעו עבורה?
ושוב, דמוקרטיה היא שלטון הרוב במובן זה שהרוב מחליט להעניק את הכוח לקבוצה מסויימת, שגם אם היא קטנה, היא גדלה כתוצאה מעצם הבחירה בה. ממש כשם שמספר העולים על אלטלנה גדל פלאים אחרי המהפך.
ואז, כן אז, הקבוצה הזוכה, זו האוחזת בכוח, יכולה להשתמש בו ללא הגבלה גם נגד מצביעיה, וודאי נגד מתנגדיה, אלא אם תהיה הגבלה מובנית, מה לא בסמכותה (כגון איסור הוצאה להורג בעוון הפצת בדיחות על המנהיג)
לכן, האנשים האלו מסוכנים הרבה יותר ממהמחבלים הפלסטינים, כי הם מערערים את הבסיס לקיומה של החברה.
וזה לא קשור לדעות פוליטיות בכלל!!!
מדובר בתופעה נפשית, ברגע שזה יופנם, וכך יתייחסו אל האנשים האלה, אפשר יהיה לטפל בה.
1 - להגיד שהדמוקרטיה תפקידה להגן זה על היחיד זה ללכת שמונה צעדים קדימה לפני שהסברת מהי או הנחת בסיס לשלטון בכלל.2 - אני לא מאמין בחוקות והן (כמעט) אף פעם לא עובדות. זו הסיבה שלמעט מאוד מדינות יש כאלה( 3) - אם אנחנו לא מסוגלים להגיע להסכמה בינינו, כששנינו פה, אתה מצפה שנגיע להסכמה עם צאצאינו? או שההגיון שלנו יחייב אותם? 4 - מי ימנה את השופטים? מה פתאום לתת לשופטים סמכות ריבונית על העם אם הוא לא מכיר בהם, לא בחר אותם ולא יכול להדיח אותם? התפקיד של השופט מצומצם בהרבה ממה שהשמאל מנסה להציג. השמאל מטיף לאקטיוויזם שיפוטי ואנטי-דמוקרטי לא כי הוא מאמין בשיפוט כערך אלא כי הוא יודע שזה יקל עליו לשלוט באוכלוסיה - על זה בדיוק אני מדבר כשאני אומר שהשמאל מעדיף מנסה להשיג את הרוב בזירות קטנות, היכן שהחוקים נקבעים - משום שאין לו את תמיכת העם.
זכויות המיעוטים בישראל מעולם לא נפגעו - להיפך, הם זוכים להטבות מפליגות על חשבון הרוב, בין השאר בגלל כוחו הבוטה והלא יחסי של השמאל בקבוצות שמתיימרותץ לקבוע את כללי המשחק באופן לא דמוקרטי - בית המשפט, האקדמיה והתקשורת. המסורת הבריטית של Common Law ותקדימים לא ממש שייכת לכאן - דמוקרטיה לא תלויה בחוקה כתובה כי אם בהסכמה ההדדית לחלוקה שיוויונית של הכח הפוליטי ולכיבוד זכותם של כל החברים בקבוצת הלאום המרכיבה את המדינה להביע את דעתם בעניינים עקרוניים.
הסר דאגה מלבך: אני לא הייתי הרוב וגם כנראה לא אהיה הרוב.
אם לא הבנת אז כנראה שחטאתי בהסבר לקוי.
אנסה שוב:
1.הדמוקרטיה תפקידה לשמור על זכויות האדם והאזרח מפני השלטון הנוטה לצבור כוח ועוד כוח (כל שלטון - גם דמוקרטי).
2. לכן הרוב הדמוקרטי - שיודע שמדי פעם השלטון "אוהב" לפגוע בזכויות הפרט על מנת שיוכל להזיז הצידה מי שמפריע לו - הוא קובע חוקה.
3. החוקה (שהרוב קבע) היא שקובעת מה אסור לשלטון לעשות גם כשהוא מייצג את הרוב (בהנחה שהרוב משתנה מדי פעם באופן דמוקרטי אחרי בחירות חופשיות).
4. החוקה ניתנת לפרוש ע"י בית המשפט שאסור לו להיות מורכב מדמויות פוליטיות אחרת מייד השלטון הדמוקרטי יהפוך להיות דיקטטורי.
5. מכיון שבישראל אין חוקה (הדתים טוענים שיש כבר חוקה והיא ההלכה היהודית והתורה) אז אין מי שישמור על זכויות האדם מפני פגיעתו של הרוב במיעוט חלש.. לכן קבע הרוב בישראל (בינתים) שבית המשפט הוא שיפרש את חוקי היסוד כחוקה ויקבע מתי הרוב מחוק חוק לא חוקי.
6. בבריטניה הבעיה דומה. אבל בבריטניה (לעומת ישראל) יש מסורת של חוק בלתי כתוב ששומר על המחוקקים (שהם הרוב) שלא יחוקו חוקים שיפגעו במעוט או באדם. בישראל אין מסורת דמוקרטית ובגל מצבה המיוחד הדמוקרטיה הישראלית היא מאד שברירית.
האם הסברתי את זה יותר טוב?
הסגנון הקלוקל שלך עושה שירות רע לדעות שאתה מנסה להראות שיש לך (?). בכל אופן מרמור רצוף קללות הוא הרבה מתחת לרמה של רוב הקוראים כאן. עוד תגובה כזאת ואתה נמחק ונחסם - כבר חצית מזמן גם את הגבול הכי ליברלי של ניהול שיחה.
מה חופף ?,מי חופף ?
רוב האנשים במדינה הזאת הרי חילוניים גמורים
המדינה הזאת הוקמה על ידי חילונים והציונות נהגתה ויושמה גם כהתנגדות חילונית לדתיות הנחשלת של סביבתם
אני מעולם לא ראיתי בית כנסת מבפנים ואני גם לא מעוניין
התחנכתי על ידי חלוצים שיישבו והקימו את הארץ הזאת למרות ההתנגדות של הוריהם הדתיים
אין שום זהות בין לאום ודת
לאום זו זהות שהתפתחה מזהות דתית ולכן לכפות זהות כזאת עליו זה לדרדר אותו לנחשלות כמו שמודגם טוב מדי על ידי המיעוט הדתי-ימני שהשחית ומשחית את כל מה שנבנה כאן למרות התנגדותו.
אם אתה רוצה או מוכרח לחיות כמו מפגר זה בעייה שלך
אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על חירותו של הפרט מול המדינה ובו זמנית לכפות עלי זהות דוחה של דתיות מפגרת על היררכיותה וגזענותה המסריחה
הרי גם לצביעות הימנית חייב להיות איזה שהוא גבול
הימין מאמין בהתערבות מינימלית של המדינה בתהליים כלכליים, קאפיש? המדינה לא צריכה לעזור או להפריע לאף אחד להתעשר והיא גם לא מפריעה לכל הסוציאליסטים הדגולים לתרום חצי מההון שלהם לשכבות החלשות. אני בטוח שזה היה פותר את בעיית העוני יופי-טופי - וגם את כאב הראש שעשיתם לכולנו עם היפחות המרקסיסטיות.
או שאתה תמים או שאתה עושה את עצמך כי אם אתה באמת מאמין שצבירת עושר על ידי מעטים לא נתמכת על ידי מנגנוני המדינה אז אתה לא מבין כלום בכלכלה
זו גם הסיבה שאותם מעטים הופכים לקומוניסטים פנאטים מול הסימן הראשון לסיכון עושרם ונצרכים לעזרת הממשלה שתציל אותם מתוצאות חזירותם האין סופית בעזרת הכספים שהם שדדו מפראיירים כמוך שימשיכו לאכול את השקרים שלהם תמורת האשלייה שלכולם יש הזדמנות שווה
תעשה לי טובה,
הרי גם לטמטום חייב להיות גבול
המדינה ממש לא צריכה להחליט מי ירוויח כמה אבל המדינה צריכה להבטיח כללי משחק הוגנים והזדמנות שווה בעזרת מדיניות כלכלית יצירתית והשקעות מחושבות במקומות הנכונים וזה לא ממש המצב.
בלי אובמה רוב חזירוני ארה"ב היו נשארים כבר מזמן ללא נכסים ורוב הפקידונים כל כך עסוקים להתחנף למעסיקיהם העתידים שאין להם פנאי לעסוק וליישם מדיניות כלכלית אמיתית.
אז אתה טוען שבחירות שהתקיימו אחרי שנים של טרור מצד הצבא הפרטי של המפלגה הנאצית וכמה ימים אחרי שריפת הרייכסטג, ואחרי ששנים שהבריונים של המפלגה הנאצית רוצחים מתנגדים וזורעין אימה ברחובות - אתה טוען שהבחירות האלה היו דמוקרטיות והצביעו על רצון הרוב. לעניות דעתי יש צורך במבנה אישיות ייחודי מאוד כדי לטעון את זה. אולי גם הבחירות בסוריה מביעות את רצון הרוב?
היטלר הפסיד מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, כולל פעמיים במרץ ואפריל 1932. ההתקדמות שלו לתפקיד פיהרר לא נעשתה בדרך דמוקרטית אלא בדיוק כמו שאמרתי - דרך האלימות, חוסר המעצורים ופסיכולוגיית ההמונים של הסדיסטים של המפלגה הנאצית. רק גאון כמוך יכול לראות בבחירות של מרץ 1933 עדות לבחירה דמוקרטית של עם, מה עוד שמייד לאחריהן היטלר הפך את עצמו לדיקטטור מבלי שלאיש תהיה זכות לערער על כל דבר שיעשה ב12 השנים הבאות. אני יודע שזה הקונספט השמאלני של דמוקרטיה, אבל אנחנו בימין מאמינים אחרת.
הבנאדם לקח את הדברים שכתבת, והראה לך צעד אחר צעד איך מפעל ההתנחלות בשטחים עונה בדיוק על ההגדרות שהצבת למיעוט כוחני ומסוכן שעלול להביא להפלת שלטון דמוקרטי. אין פה שום סיסמאות. לעומת זאת התגובה שלך "ישראל כמו הנאצים?" - זאת סיסמא!
בפוסט נכתב:
"כדי ללמוד מההיסטוריה עלינו לשאול איפה ומתי השתמש הרוב בדמוקרטיה... לדכא את המיעוטים החיים לצידו. התלמיד הממוצע יצעק מייד – "המפלגה הנאצית!". אני אענה לו "באמת?".
השורה הבאה מועתקת מויקיפדיה, מהערך "המפלגה הנאצית". השורה מלמדת על שיא ההישגים האלקטורליים של היטלר, אחרי ארבע שנים של חורבן כלכלי, התפוררות חברתית וכיאוס פוליטי תרבותי: "ב־13 במרץ 1932 זכה היטלר ב 11,339,446 קולות, כ־30 אחוזים מכלל הקולות". הערך הזה מספר לנו עוד דבר חשוב: לא מספר הקולות שהצליחו הנאצים לגייס הוא שהביא אותם לשלטון, אלא היותם... מיעוט חסר מעצורים"
(קיצורים והדגשות עלי)
ובכן מי שיטרח לקרוא את הערך עד תומו יגלה שבחודש שמרץ 1933 קיבלה המפלגה הנאצית 43.9 אחוז מכלל הקולות. יותר מפי שניים מהמפלגה שהגיעה אחריה הסוציאל דמוקרטים עם 18.3 אחוז.
http://en.wikipedia.org/wiki/German_election,_March_1933
בבחירות אלו המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר ללא כל עוררין, ומכך שייצגה את רצון הרוב. מי שנאלץ להשתמש לצדקתו לחצאי אמיתות (שלא לומר שקרים), בונה תאוריות על כרעי תרנגולת. מי שמביא ציטוט להוכחת צדקתו מתוך הנחה שהקורא לא יבדוק את אמיתות דבריו, מבסס את דבריו על ההנחה בדבר טיפשותו של הקורא. איך זה מתיישב עם ההנחות בהמשך הפוסט? לכותב פתרונים.
_________________________________
ברור. מנגנונים, בקרה על כל פרט, היררכיות, חוקים וסתימת פיות אלגנטית זה במובהק החלום הרטוב והדביק של השמאל הקומוניסטי.
הימין לא מאמין במנגנונים, אלא בחופש פעולה. אני יודע שמושג החופש זר לשמאל, אבל אנחנו מאוד דוגלים בזה. המדינה לא צריכה להחליט מי רשאי להרויח כמה, כי החירות הכלכלית של הפרט לא צריכה להיות נתונה למרותם של כמה פקידונים מהמלייה החברתי של שלי יחימוביץ' או ברק חוסיין אובאמה
________________________________________
אל תשקר, הצד שלך הוא הצד הקומוניסטי, ואלה אבות רצח ההמונים על רקע אידיאולוגי.
וברור שלא תעשה כלום לאלון, אלון מרים אנשים כמוך בגרוגרתם ומעיף אותם על הקיר שממול רק מההדף של האפצ'י שלו... תהיה בטוח שלא הפחדת אותו.
:)
שטויות. אין דמוקרטיה בלי מדינת לאום, וישראל היא ההתגשמות הנעלה ביותר של מדינת כזו.
זה מזכיר לי את המשנה האידיוטית והאינפטילית של נביא הימין,זוכה הנובל,פרופ' אומן,שאמור להיות מומחה בכלכלה והתנהגות אנושית,שנשאל מה דעתו על חלוקה יותר שיוויונית ופחות חזירית של ההכנסות ענה שעינו לא צרה במי שמרוויח יותר כי הוא לא מקנא וזה לא גורם לו להרוויח פחות,
אלא,
שלפחות ממי שמתיימר לראות טיפה מעבר לקורקבן הפרטי ולהציג תיאוריות ותפישות מערכתיות רחבות היה ניתן לצפות שרגשותיו הפרטיים אינם לפי העניין כאן,
הקנאה או חוסר הקנאה בעשיר היא לא רלוונטית,
זה עניין אישי,יש שמקנאים ויש שלא,
וכך גם לא הנזק הישיר והמיידי לכיסך הפרטי,
העניין הוא שמערכת חלוקת הכנסות שיווינית נותנת ליותר אנשים אפשרות לממש את היצירתיות שלהם בתנאים הוגנים והגונים,היא מאפשרת ניוד וגמישות,יעילות ותחרותיות והזדמנות שווה שאינה מבוססת על קשרי וחטאי העבר אלא על ערכו הסגולי של האדם,
הימני,יהיה זה בסטיונר או זוכה פרס נובל הוא אינפנטיל בהגדרה
וככזה משולל כל יכולת לתפוש מערכות מעבר לצרכים ולרגשות הכי מיידים שלו.
חלוקת משאבים שיוויונית תורמת לכלכלה ולרווחה ולצדק ולמוסר ומאפשרת קיום ותכנון לטווחים הרבה יותר ארוכים והתחשבות הרבה יותר מתוחכמת בסביבה מזו של כלכלה הנשענת על חזירותם של מעטים,
יש לכך המון סיבות שנוגעות ליחסים המורכבים בין אין סוף הפרמטרים של הקיום האנושי ולכן תקצר היריעה,
גם אין טעם כי חלק מהאגוצנטריות הימנית מבטיחה חוסר יכולת לזכור ולקשור יותר מ 2 משפטים רצופים,
גאוני הימין מסוגלים לפעמים להגיע ל3.
אנרכיסטים, מהפכנים ומציתים בשקל. חושב שהציטוט הזה מצ'רצ'יל הולם יותר מכל:
"Socialism is a philosophy of failure, the creed of ignorance, and the gospel of envy, its inherent virtue is the equal sharing of misery."
לא הבנתי את הטענה. מי אתה או מישהו שיגיד עד כמה הרוב צריך להגשים את השאיפות שלו? ולמה המגבלות על רצון הרוב תמיד באות משמאל? מישהו יוכל להגביל את רצונו של רוב מוסלמי בבריטניה?
השמאל כופה אנטי-דמוקרטיה בכל מקום שהוא נמצא, ופחות או יותר באותם תירוצים. האנטישמיות המובנית היא רעה חולה, אבל עליה נרחיב בהזדמנות אחרת.
תודה על הסקירה המקיפה של האספקטים הטכניים של הדמוקרטיה (הישראלית), אבל הם לא העניין כאן.
הדמוקרטיה מתבססת על עקרון זכויות האדם באדר הוא אדם. לכן היא מתיחסת בחשדנות גורפת כלפי כל שלטון שהוא משום שהאדם ובמיוחד השליט אוהב לצבור כוח.
הדמוקרטיה מבינה שלא ניתן לקיים אורח חיים בריא, ולא ניתן בכלל לקיים חיים ללא שלטון ולכן בנתה הדמוקרטיה (הן בפילוסופיה שלה והן במציאות ההיסטורית ממש) צורת שלטון שמכונה על ידה: "רע הכרחי".
זו נקודת המוצא שלה. את השלטון (שנקבע בדמוקרטיה ע"י הרוב) חובה להגביל שלא תהיה עריצות הרוב. הרי ממילא בידי הרוב יש כמעט את הכלים לעשות מה שהוא רוצה: הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בידיים שלו. אומנם מוגבלת ל4 שנים אבל ב4 שנים אפשר לחסום את המגבלות שמפריעות לשלטון הרוב להפוך לעריץ ע"י דיכוי המיעוט שהוא חסר כוח ממשי.
הכלי הדמוקרטי להגבלת הרוב בכל הדמוקרטיות (פרט לישראל ובריטניה) היא החוקה.
בישראל - המצב מאד מסוכן כי אין חוקה.
את תפקיד החוקה, עד שתהיה חוקה (ששוב - הרוב אמור לקבוע אותו!!!!), קבע החוק הישראלי (עד שהרוב לא ישנה אותו) שבגץ או בית המשפט בכלל יחסוםאת השלטון מפני נטייתו הטבעית לצבור עוד ועוד כוח ולהיות עריץ....
הבעיה אותה אתה מעלה אינה לדעתי הפילוסופיה של שלטון הרוב או הדמוקרטיה, אלא אתה מצביע למעשה על כשלים בשיטות ממשל דמוקרטיות מסוימות ובמיוחד השיטה הנהוגה אצלנו. במקום להפנות את האצבע לכשלי שיטת הממשל ושיטת הבחירות המיצרות רשות מבצעת חסרת משילות וחסרת מנהיגות עם חזון ערכי, אתה בוחר להתקיף את הרשות המחוקקת והרשות השופטת ובכך מחטיא לדעתי את המטרה.
שיטת ממשל דמוקרטית מושתת על עקרונות בסיסיים:
שיטת הממשל נועדה בעיקרון לגבש כח שילטוני, לתקופה קצובה, המייצג את העדפת רוב הבוחרים בין החלופות הקיימות בעת הבחירה. כמו כן לאפשר ייצוג לרעיונות המיעוט מתוך מגמה למנוע עושק מופרז של המיעוט, ובכך לאפשר למיעוט להציג את רעיונותיו במסגרת בית המחוקקים בכדי למנוע מכוחות אלה פעילות חוץ ממסדית העלולה להביא לידי אנרכיה ואלימות המסכנים את החברה ורציפותה. בנוסף, יצוג נאות למיעוט מאפשר צמיחת חלופות שילטוניות עתידיות העשויות בהתאם לנסיבות, לזכות במשך הזמן בתמיכת רוב המצביעים ובכך לעמיד חלופה זמינה מחד ולמנוע ולאזן את נטית החלופה השולטת להסתאבות שילטונית.
מובן מאליו שממשלים עלולים להכשל מכל מיני סיבות, עוצמתה של שיטת ממשל הדמוקרטית היא ביכולתה לתקן כשלים אלה ע"י החלפה חלקה ומסודרת של רשיות הממשל.
אם וכאשר נזכה לשנות את שיטת הממשל והבחירות תפתרנה כל הבעיות שאתה מעלה.
טעית, קדימה היא המפלגה הגדולה, אך אין זה מקנה לה אוטומטית את הזכות להקים ממשלה
עליה להוכיח קודם, שהיא יכולה להשיג רוב בכנסת
והצלחת להשחיל את עמדות השמאל, תוך כדי,
סחתיין עליך,,,
כמה מפלגות שכל אחת מהן אינה רוב ודעתן אינה זהה מתאגדות לקבוצה המרכיבה את השלטון.
הדמוקרטיה נתנה למפלגה הגדולה ביותר (לא בהכרח רוב) את הזכות להקים ממשלה.
הממשלה אינה מיצגת באופן מלא את דעות המפלגה הגדולה היות וצריכה להתפשר עם דעות המפלגות האחרות המרכיבות אותה.
יוצא מזה שלחלוטין במסגרת החוק מתקיימת ממשלה שלא בהכרח מקיימת את רצון רוב העם.
קח את נושא ילדי העובדים הזרים. ההתרשמות שלי אומרת שרוב העם בעד שישארו בארץ ובכל זאת הממשלה עמדה או עומדת לגרש חלק מהם.
קח את נושא השטחים. ההתרשמות שלי אומרת שרוב העם היה מוכן בהחלט לצאת מהם ולגמור עם הצרה הזאת שנכנסנו אליה במלחמת ששת הימים. והנה הענין נסחב ונסחב ושוקע בביצה.
הרי אין זו מטרת רוב העם להשתלט ולהתנחל על שטחים מחוץ לגבולות המדינה ובכל זאת לא נמצאה הממשלה שהצליחה ליישם את רצון העם בענין זה.
כל אלה הן חולשות של הדמוקרטיה ובכל זאת לא קיימת צורת התארגנות תוך מדינתית טובה מהדמוקרטיה ולו לפחות מהסיבה שהדמוקרטיה מאפשרת נקודת בקרה מידי בחירות ובכך נותנת סיכוי לשינוי.
תענוג לשמוע את זה ממך. תודה, חג שמח רונית.
מנומק מאוד.
חג שמח אלון.
במילים אחרות כל מיני הנחות שאתה כאילו מציג אותן כעובדות ..
לא רציני ..
תודה סנה, ויש בעיה חמורה עם איך שהאנשים האלה (לא) חושבים, מסכים.
אירוע דמוקראטי בתוך רצף אירועים ברברי ומפגר.
אני לא יודע אם רוב העם השתתף בשמחה או חלק מספיק מהעם כדי ליצור רושם כזה. ודווקא הניסיון הנאצי המחריד צריך לגרום לנו להבין שכל צורת שלטון שלא מבוססת על תפיסה מוסרית מוצקה סופה אבדון. הבחנה ברורה בין טוב לרע חשובה יותר מכל צורת שלטון והדמוקרטיה האולטרא-שמאלנית של ימינו מטשטשת ומוחקת אותה.
מסכים איתך שהשאיפה להימנע ממצב שבו יש כח מוגזם בידי מעטים הוא מאדני הדמוקרטיה. לגבי זה שההגדרה לדמוקרטיה נעה לכיוון הגנה על מיעוטים - זה לא קרה מעצמו, זו תופעה שדחפו אליה הוגים פוסט-מודרניים שראו את עצמם כחסרי לאומיות ואת מודל הלאומיות כמיותר. הם טעו טעות חמורה מאוד, ואני מקווה שהמערב יתעשת לפני שהטעות הזאת תעלה לו ולנו בכל הדמוקרטיות שיש לנו למי יודע כמה זמן של חושך.
חייב להגיד שקראתי פעמיים ולא הצלחתי להבין מה הטענה המרכזית. אני לא רואה סימני קריסה בישראל כי אם סימנים מעודדים דווקא של התחזקות הזהות היהודית והנחישות היהודית לשמור על מובדלותה ועצמאותה.
מי שמך לקבוע מי אספסוף ומי לא? ומי ימנה את זה שיחליט מי אספסוף ומי לא? באין לנו כוחות אלוהיים וראיית עתידות הסכמה הדדית היא הדרך היחידה להתנהל.
בעולם האמיתי (לשמחת כולנו), האיסלאם הוא תנועה אמיתית עם אנשים אמיתיים, והוא בכלל לא נמצא בגרשיים.
תודה עינבר
לא מסכים איתך.
תודה א. אני חושב שניצני ההתעוררות כבר החלו - אירופה זזה ימינה, בארה"ב מסיבת תה, בישראל אם תרצו. אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן.
שוויון לקבוצות מיעוט חתרניות ואלימות שרוצות לשלול מהרוב את זכותו להגדרה עצמית? כמו שהמוסלמים עושים בכל מדינה בעולם שהם נמצאים בה? בשם איזה ערך בדיוק?
כמו שהסברתי, הסכנה שאתה מדברר היא תירוץ מדומיין לדכא בו קבוצות רוב לאומיות במדינות שהן ייסדו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3861092,00.html
נקודת האור: אפשר לתרגם את הפוסטים הללו לשפות אחרות, ולהפיץ לתפארת קמפיין החרם נגד האפרטהייד
עדיף שהרוב ירדה במיעוט (מה שכמעט אף פעם לא קורה) מאש שמיעוט ירדה ברוב (מה שקורה כל הזמן). לוגיקה פשוטה של הטוב ביותר עבור מספר האנשים הגדול ביותר.
אין ספק שאם הרוב חושב שמקארת'י הוא גיבור לאומי , שאזרחים יפאניים צריך לכלוא, או שאת היהודים צריך לגרש, אין בכך סכנה או עריצות.
אתה מבלבל בין רוב דמוקרטי, המבוסס על דעות, שהן מנותקות לכאורה מדת גזע ומין; לבין יחסי מיעוט-רוב אתני-לאומי-לשוני. הסכנה היא שרוב מדכא מיעוט לא על סמך דעה פוליטית על הפרטה למשל, אלא על פי אינטרסים צרים ותפיסת עולם מדירה. זה גם הרוב במקרה האירופאי, בו המיעוט הוא יהודי.
הרוב הראשון הוא אידיאל, ואף יפה.
הרוב השני הוא בעל פוטנציאל מדכא, במקרה שיש מתחים בין הקבוצות.
מה שעוד קובע האם מדינה היא באמת דמוקרטית זה אכן ההתנהגות של מערכת החוק שלה ובעיקר של מערכת המשפט שלה - נושא שהוזכר כאן- אך אינו בהכרח קשור רק לרוב מול מיעוט. כתבתי על זה פוסט לא מזמן. http://cafe.themarker.com/post/1794459/
הם בעד דמוקרטיה הגולשת לאנרכיה לאספסופים ערביים ובעד דיקטטורה כלפי ה"אספסוף" מקרב היהודים.
כתבת-
"מיעוט חסר מעצורים המונהג על ידי שיכבה קטנה של .... שהם גם אסטרטגים ופסיכולוגים-של-המון מוצלחים מאוד. נשק הוצג במצעדי המפלגה .....; בריונות, הפחדה ורצח היו טקטיקות ידועות ומוכרות שלה."(נדמה לי ששכחת לציין שהיה גם כיסוי אידאולוגי לאותה קבוצה. היה בזה מן הדבק המלכד...)
אגב, קיימת מדינה דמוקרטית נוספת, שיתכן ששמעת אודותיה , (אומרים שהיא היחידה באזורה..)אשר בתוכה פועלת מזה עשרות שנים קבוצה מיליטנטית בעלת אידאולוגיה פנאטית (במקרה הזה, פונדמנטליסית דתית - לאומנית) ,שהולכת ומתעצמת באין מפריע, ככל שהכאוס וחוסר המעש של השלטון מתגברים.
קבוצה זו קמה על רקע של ממשלות הססניות שלא החליטו על מדיניות כלשהי,ובמהמשך ממשלות שהזדהו עם האידאולוגיה של הקבוצה ותמכו בה ובמטרותיה , בדרך כלל באמצעים בלתי חוקיים.
כיום הקבוצה יצאה משליטה, והממשלות שינו את מדיניותן אך כבר אינן יכולות לרסנה.
ממש כפי שכתבת, מדובר בקבוצה גדולה של מיעוט חסר מעצורים, המשתמש , ממש כפי שכתבת, בשיטות של בריונות, הפחדה ורצח היו כטקטיקה נגד אויביהם.
הם מצויידים בנשק בכמויות גדולות, מציגים אותו לראוה ואינם בוחלים בשימוש בו לעת מצוא-
החל ברצח המוני של מתפללים בני דת אחרת, המשך ברצח מפגינים וכלה ברצח ראש ממשלה,ועוד פה ושם נהגי מוניות וסתם רועה, או רצח סתמי של הולך בצד הכביש בחבטת קרש....הכל כדי לזרוע פחד וטרור.
הקבוצה מונהגת על ידי אידאולוגים קיצוניים, שבין היתר מפרסמים ספרים שבהם התר מפורש לרצח מתנגדיהם בשם האידאולוגיה .
קבוצה נוהגת להשתלט מידי פעם נדל"ן ורכוש השייכים לקבוצה חלשה באוכלוסיה (מה שעשתה פעם בעזרת המדינה, וכיום ביזמה פרטית..) ומאיימת בנשקה על המדינה בכל ניסיון לפנותה,
לעיתים, בתגובה לאיום הממשלה לפעול נגדם, הם מבצעים פעולות הרס רכוש,שריפת בתים ושדות של מתנגדיהם ("תג מחיר" )סתם, רק כדי להמחיש לממשלה את כוחם. והם מצליחים מאד בכך...
כוחה הרב של הקבוצה נובע גם מתמיכה שהיא מקבלת מתוך הפרלמנט המקומי, ואף הממשלה (!) של אותה מדינה,
על ידי מפלגות ושרים הנשענים על אותה קבוצה כבסיס לכוחם הפוליטי.
כח פוליטי זה מהוה לשון המאזניים באותה מדינה, שותף בממשלה, ולכן משתק את יכולת אכיפת החוק של המדינה על אותה קבוצה.
לפיכך אותה קבוצה קיצונית יכולה להמשיך באין מפריע לבצע מעשי בריונות,השלתטות על רכוש, רצח.
אמנם הממשלה שם משלמת מידי פעם מס שפתיים וטענת שהיא משקיעה מאמצים בהשלטת החוק על אותה קבוצה,
אך מעשית אינה מעוניינת ואינה עושה דבר, מפחד אותה קבוצה ותומכיה בציבור ובממשל.
מספר רוצחים משולי הקבוצה שנתפשו , עדיין יושבים בכלא, אולם רוצחים ומתכנני רצח שבאים ממרכז הקבוצה, זכו לחנינות בעזרת תומכיהם בממשלה ובפרלמנט, וחלקם אף חוזרים להנהגת הקבוצה בריש גלי!!
עברייני רכוש ורצח רבים אחרים אינם נתפשים כלל, והמשטרה בדרך כלל משתדלת לא להתאמץ כדי לתפשם..
מגישי תלונות נגדם נדחים בדרך כלל בזלזול על ידי גורמי אכיפת החוק, ואם כבר נפתחת חקירה, היא מגיעה מהר מאד למבוי סתום...
רוצחים נוספים משולי הקבוצה משוחררים תדיר בנימוק של "אי שפיות".
מעניינת מאד התופעה, שציבור גדול באותה מדינה, כולל חלקים נרחבים באליטה הפוליטית, מתנער כלפי חוץ ממעשי הקבוצה ומצקצק בלשונו, אך בסתר ליבו, כפי שמתבטא בסקרי דעת קהל, מבטא תמיכה בקבוצה זו , ואף רואה בה חוד החנית האידאולוגי של מדינתו.
שלא לדבר על מיעוט לא מבוטל שמצהיר על תמיכתו בגלוי...
לאור כל אלה , גורמים במדינה זו ובעולם כולו רואים בחשש כבד מצב שבו אותה דמוקרטיה שם עלולה בהחלט
לקרוס לתוך כאוס, שעליו ישתלטו קבוצות אלימות קיצוניות אלה או אחרות שיצוצו...
קול המון כקול שדי.
והגיע הזמן שהעם יכביד ידו על המיעוט המשיג לעצמו זכויות יתר ברמייה ובכוחנות. מספיק איתם כבר !
יחיד, מיעוט או רוב הנמצאים בשלטון, יכולים להיטיב או להרע עם העם
שום צורת שלטון לא יכולה להבטיח צדק לכל, כי כל בעל שררה, הוא בסך הכל אדם לטוב ולרע
הדמוקרטיה היא רעה חולה, החלטות המתקבלות ברוב קולות
אינן בהכרח טובות או מוסריות, אבל הן נעשות באצטלה של
"דמוקרטיות" -
דמוקרטיה זו המצאה, שלא יכולה להתקיים, היא לא הגיונית
היא אפילו לא אוטופיה,,,
חג שמח
מעינבר
white gold
אם מכבד אתה את בחירתה - למה תלחם בה?
ומה חשובים מניעי התנהגותה? העברה על חוק מסויים?
דמוקרטיה היא צורת שלטון, ולא אכיפת דעות,,,
גם אני סולד מהאליטות ששולטות במדינה, אבל אני סולד מהן דווקא משום שהם בעד דמוקרטיה לאספסוף - לא ההיפך. הם בעד הקמת מדינה שתשרת את מאוויו הרצחניים והדמוקרטיים של האספסוף הפלסטיני, ובכך ימיטו גם עליו וגם עלינו אסון נורא.
כך או כך, הדמוקרטיה מעולם לא הייתה שלטון הרוב ומעולם לא נועדה להיות כזאת. רק כמה יפים מהללים את שלטון הרוב וגם מחנכים לכך. דמוקרטיה במהותה היא שלטון הפשרה.
הדמוקרטיה מאפשרת לקבוצות לחץ, המייצגות אינטרסים שונים, להיכנס לכור היתוך ולייצר שלטון שיספק את רוב קבוצות הלחץ. צא ואמור: דמוקרטיה היא שלטון הרוב של קבוצות הלחץ.
שלטון הרוב של קבוצות הלחץ בדמוקרטיה בריאה, יכול להיות מושג רק אם אותו העם שמתוכו יצאו מנהיגי קבוצות הלחץ, מעוניין שחיו ינוהלו באמצעות פשרות ששליחיו ישיגו. המנהיגים של קבוצות הלחץ, גם הם חייבים לחשוב, שמעל הכל יש אינטרס אחד שבלעדיו אין להם חיים. אינטרס לאומי. דהיינו: ראיית כולית הרואה בחיים הלאומיים בסיס להצלחה האישית שלהם.
אם קבוצת לחץ אחת מחליטה להפר את האינטרס הלאומי ולייצר אינטרס אחר וחלקים מהתומכים בה מאפשרים לה לייצר אינטרס אחר והיא מצליחה לייצר קואליציה של קבוצות לחץ למען אינטרס אחר, מתפוררת הדמוקרטיה ויש לנו כאן דיקטטורה, או מאבק עד מלחמת אזרחים.
כל העמים המערביים כולל זה של מדינת ישראל, נמצאים תחת מתקפה רבתי על ידי קבוצות לחץ לייצר סדר יום חדש שבסיסו השתלטות מיעוט על הרוב, שאנחנו קוראים לו הרוב הדומם. עד עכשיו העלו חרס בידם. אבל, מדינת ישראל מראה סימנים ראשונים של קריסה תחת לחץ של קבוצות הדורשות שינוי בסדרי השלטון. קבוצות אלה יותר ויותר משתלטות על צמתים רגישים ביניהם הרדיו והטלוויזיה וכרגע, בהסכמה בשתיקה של תומכיהם ובעזרת קואליציה עם קבוצות לחץ אחרות.
ולא ירחק היום, כניראה, ומדינת ישראל תוכיח לעולם, שעמה לא נועד לדמוקרטיה בדרך דמוקרטית מאד. רוב פיקטקטיבי, שהוא בעצם רוב לקבוצות לחץ שפניהם לא לפשרה בעבור אינטרס לאומי, אלא שינוי סדרי שלטון ועולם אחר.
עם שחיו לא דמוקרטיים משתלב נהדר במרחב. ובעצם, למדינה הקטנה הזאת לא יהיה מקום בעולם.
זכותם של הפרטים בדמוקרטיה לא לכבד את פירות מחשבתם של אחרים
אני למשל מאוד לא מכבד את פירות מחשבתך גם כי לדעתי למרות יומרתך יש בהם להעיד שהם צמחו ממקום הרבה פחות חופשי ותבוני מכפי שאתה משלה את עצמך ואת קוראיך ואם תבדוק ברצינות ובכנות את הפסיקות וההחלטות המגיעות מכיוון האליטות השנואות עליך תגלה שברוב המקרים הן נועדו לשים רסן על כוחנותה של המדינה כלפי הפרט אלא שכנות ורצינות הן פריווליגיות השמורות לאנשים חופשיים ולכן הזיהוי שנעשה כאן בין דווקא בין חדרי עריכה והאקדמיה ובתי המשפט שהם עדיין המיעוט שאיכשהו למרות הכל עומד בפרץ לבין הכוחות האנטי דמוקרטים מעיד על עיוורון מסורתי ואופייני כי זהו בדיוק המיעוט שמסורתית והיסטורית הוביל את כל ההתקדמות שאתה כל כך גאה בה ותמיד עשה את זה למרות ונגד עמדות והשקפות כמו אלה המבוטאות כאן.
אגב
בכל העולם האיום על הדמוקרטיה,המוסר,הקידמה והשפיות והחופש תמיד בא מהרוב הלאומי.
לפחות לא לזאת של זמננו או של העבר,
הן מהוות שאיפה יפה וראוייה וסביר שיום אחד הגזע האנושי יתפתח לרמת התודעה שאותה פירטת אבל זה עדיין לא קרה ולכן דמוקרטיה היא סוג של פשרה זמנית שלפחות כרגע יותר טובה מאלטרנטיוות אחרות,
כשהנחות היסוד שפירטת על האופי האנושי יתממשו לא נצטרך דמוקרטיה אלא נוכל לממש אנרכיה נאורה.
אם כל האנשים היו נאורים ויודעים להבחין ולממש בחירה בין טוב ורע כשיגרה אז כל המסגרות היו מיותרות,
לא צריך מדינה ולא אוניברסיטה ולא צבא ולא ביטוח לאומי ולא כלום,אנשים תבונים יודעים לדאוג ולאהוב וללמוד אחד לשני ואחד עם השני כל הזמן בו זמנית ולכל הכיוונים ביעילות יצירתית שעולה פי אין סוף על המבנים הכי משוכללים ,
אבל עם כל הכבוד(ואין כזה בכלל) אנחנו עוד רחוקים מאוד מקיום כזה ולכן הגבלת עריצות הרוב היא אמנם לא הערך הכי חשוב בדמוקרטיה(כמו שאתה מטעה בדמגוגיות) אבל חשוב לשמור גם על פונקציה כזו בחברה שבה רוב האנשים יבחרו ברוב המקרים ברע ויעשו ברוב המקרים בדיוק את מה שלא צריך.
אגב,בדיון שהיה לי אתמול עם כמה פשיסטים מהימין הם הצהירו בגלוי שהם יפעילו אלימות וילחמו נגד כל החלטת מדינה שתפעל למען הקמת מדינה פלשתינית או פינוי מתנחלים ומדובר לכל הדעות באזרחים נורמטיווים שהולכים לעבודה ומקיימים חיי משפחה ,
דמוקרטיה מתגוננת נחוצה במצב שבו הנורמה היא סטייה וזה המצב שלנו כיום כי כמו שאמרת זה בגלל לא משנה אם היטלר נבחר ברוב או מיעוט הקטע הוא שמהרגע שהוא נחבר רוב העם השתתף ברצון ובשמחה עם מעשי זוועה בלתי נתפשים.
הבורגני הממוצע הוא מפלצת עם קליפה מאוד מאוד דקה
האדם התבוני שאתה מדבר עליו קיים בינתיים רק בתיאוריה ולכן בלי פיקוח חוקתי לא תלוי הדמוקרטיה תידרדר מהר מאוד לסיוט קיומי.
"באורח פלא, חברי הקבוצות האלה, שפועלות נגד דעת הרוב בכל הדמוקרטיות, מורכבות ממי שמציגים את עצמם כאליטה התרבותית-מוסרית בארצות האלה."
אי אפשר לטפל בשום בעיה לפני שמגדירים אותה.
את הקבוצה והתופעה הזו אני מכנה:
"פסיכוזה סמולאידית" :)
נונקונפורמיזם הוא דבר מבורך, זה קודם כל. והאישה החרדית הזאת - אני לא יודע כמה דמוקרטיה היא חלק מהעולם שלה. כדמוקרט אני חייב לכבד את הבחירה שלה על ידי כך שאקח אותה ברצינות ואלחם בה.
לא הקשבתי בשיעור וממילא אני נונפורמיסטית ומייצרת לעצמי את הדמוקרטיה (בין שאר יצירותיי).
דמוקרטיה, כמו כל צורת שלטון - היא עניין של תפישה.
נניח....
אישה דתית מ-מאה שערים המסכימה לא להיכנס לשם בחג הסוכות - חיה ונושמת במדינה דמוקרטית?
במדינה הנמצאת ב ת ו ך מדינה דמוקרטית??
אני מדינה בתוך מדינה.
:)