"זה אבא קנה לי???" תרשו לי לספר לכן סיפור קטן...גם אבות מוזמנים לקרוא... פעם אחת, לא לפני שנים רבות ,מתנה אשר קניתי לאחר מחשבה עמוקה במה חושקת נפשו של עוללי הקטן ונקנתה אחרי מרוץ מטורף שלא מבייש את הזנקת המרוץ למיליון . אני והקולגות רצות כשעל גבנו לא מונח צ'ימידן אלא תיק צד עמוס במגבונים מאתמול, מוצץ הנשכח גם הוא ,תיק איפור קרם ידיים, ארנק בגודל הגלות אחרת איך הוא יוכל להכיל את כול פתקי הזיכוי שאנו צוברות לאורך השנה ,פלאפון וקצת ענייני עבודה .על רגלינו לא נעולות נעלי ספורט מפנקות אלא נעלי עקב , ספק לעבודה ספק ליציאה כי היום בימינו כשאנו על תקן סופר וומן אשר צריכות להיות מוכנות לכול שינוי בתוכניות , החל מפגישת עסקים במסעדת יוקרה וכלה בריצה מטורפת אחרי הזאטוטים בגינה.
קרה לכן פעם ,שאותה מתנה נפתחה במרץ ובעיניים נוצצות כשאת מתמוגגת בתוכך למול פניו של ילדך אשר הצלחת להשכיח ממנו עם מריבות הגן, את הנפילות במגלשה והצלחת להפוך אותו , לכמה דקות , למאושר בילדים . בעודו קורע את עטיפת המתנה כשאת רק מחכה לשמוע את פיו הקטן אומר : "אימא, איך זכרת מה רציתי?" מרים מבטו אלייך ושואל : "זה אבא קנה לי ??"
אני יודעת שזה נשמע חומרי ולא חומרית הנני, אני יודעת שזה נראה שטוח ולא שטחית אני. אך כשבני בן השנתיים ,המחובר לגופי ונשמתי כאילו ומתחת לבגדיו מורחת אני דבק ,המוכר כדבק אימא...גילה את נוסחת הקסם...ויודע לפרוט על כול המייתרים ..מיתרי ליבי ומיתרי גאוות אביו... אין ספק כי מורה טובה לדרך יש לו , מאחר וביתי הבכורה גילתה את הנוסחה ביום בו הגיחה לעולם ושומרת אימונים לאביה ,שומרת על כבודו ,לבל יחשוב אדם לזלזל בו ומיידעת את כול המעוניין או לא כי אביה הוא הכול יכול והוא קונה הכול . בד ובד דואגת היא לשאול את רשותי , החל מהדברים הקטנים ועד לדברים הגדולים , כאילו יודעת ומבינה היא את הצורך שלי להרגיש חשובה בחייה. דואגת היא לחזק את נוכחותי בחייה יום יום , שעה שעה , רק כמו שילדים יודעים...
אין אני באה להמעיט מערכם של האבות אך כשהאב פותח את דלת ביתו בשעה שמונה ודקה ,לאחר שהילדים רחוצים ,אכולים וסופרים לאחור את הזמן הנותר לחזרתו כדי להרוויח עוד דקה של זמן אבא או כמו שאני קוראת לו :זמן סיפור , ובמשך שעות היום דואגים לעדכן כול המעוניין לשמוע כי אביהם בנה ,קנה ,סידר ויסדר את הכול , אין אני יכולה שלא להתענג על תחושת הגאווה בילדיי על אהבת אביהם ,כשהרגשת ההחמצה מקוננת בליבי... אך בסופו של יום לאחר סיפור ונשיקה מבקשים ילדיי את אביהם לקרוא לי בחזרה לחדרם . ושם כשראשם שוכן על הכר והם מחזיקים את עינן הקטנות בכוח פקוחות ,בלי הרבה מילים , רק במבט , יודעת אני כי הם מעריכים ,יודעים ואוהבים את אשר אני מנסה ומקווה שאכן מצליחה להשיג למענם...
מקווה אני שהצלחתי להרגיע אותכן ,אותן אימהות אשר גם הן נעלמות דום למול שאלת ילדים האם אבא קנה זאת לאחר שהזיעו ביום אוגוסט חם בין מילוי רצונותיו של הבוס טובעני למילוי משאלות ליבם של ילדיכם ....
שלכם,
שירית |