מחשבות של צלמת
פוסטים פופולאריים
-
21 שנה זה המון זמן...
24/10/07 | 602 צפיות
-
אנשים טובים באמצע הדרך...
3/11/07 | 1167 צפיות
-
כבר ארבע שנים בלי אבא
18/10/07 | 785 צפיות
-
שבתי...
14/2/08 | 687 צפיות
-
תעתוע.מה אתם רואים בתמונה???
26/10/07 | 1122 צפיות
-
מילים סוגרות
8/10/07 | 829 צפיות
פוסטים אחרונים
- שבתי... 14/2/08
- אנשים טובים באמצע הדרך... 3/11/07
- תעתוע.מה אתם רואים בתמונה??? 26/10/07
- 21 שנה זה המון זמן..(ההמשך). 24/10/07
- 21 שנה זה המון זמן... 24/10/07
- כבר ארבע שנים בלי אבא 18/10/07
כבר ארבע שנים בלי אבא
אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים בדיוק שבוע לאחר פטירתה של אמו (הסבתא המדהימה שלי) זה סיפור מדהים וקצת מטורף.. אבא שלי היה בבי"ח, באותו הזמן גם אמא שלו היתה בבי"ח על ערש דוואי. אבא שלי בבי"ח רמב"ם ואמא שלו בבי"ח כרמל. אנחנו היינו המקשרים ביניהם, אלה שמעבירים את המסרים. סבתא שלי בקושי דברה אבל הצליחה למסור לו את אהבתה אליו דרכנו. באיזשהו שלב, העברנו את סבתא שלי לקיבוץ ליד חיפה, שם היא רצתה למות. היא כבר היתה על הסף..אבל לא נפטרה..היא חיכתה למשהו.. יום אחד, אשתו של אחי, אמרה לו שיקח את אבא שלי לאמא שלו כי היא מרגישה שסבתא מחכה לו, רוצה להפרד ממנו..
אחי לקח אותו אליה..(הם לא נפגשו כבר שלושה חודשים) זה היה כשכבר סבתא שלי היתה ממש רגל פה רגל שם.. הם נכנסו לבית ההורים בקיבוץ ולא האמינו.. סבתא שלי (כזכור שהיתה על הסף), ישבה על כורסא מלאת כרים לבנים העוטפים אותה, לבושה בכותונת לילה לבנה ושתתה לה תה. אחי, שראה את סבתא שלי במצבים הרבה יותר גרועים עד כה, לא האמין.. הם התיישבו..דיברו, אבא שלי אמר לה שהוא אוהב אותה, היא אמרה לו.. הם נפרדו. ובאותו הלילה.. סבתא שלי נפטרה.
כולם הגיעו להלוויה ואבא שלי בכוחותיו האחרונים, ספד לה. אחרי שבוע בדיוק, נפגשנו כולנו שוב קברנו את אבא שלי.
כבר ארבע שנים כל בוקר אני מתעוררת וחושבת עליו כבר ארבע שנים בלי החיוך שלו כבר ארבע שנים של געגועים עזים לעצותיו, למילותיו, לקולו, למבטו התכול היו לו עיניים טובות..כאלה שאין לכל אחד. עיניים תכולות וקטנות. טוב, אני יודעת שכולם מתים בסוף אבל הסוף הזה הגיע מוקדם מידי. רציתי עוד.. רציתי לתעד אותו.. רציתי להגיד לו שוב ושוב כמה אני אוהבת אותו.. רציתי לומר תודה על כל מה שעשה למעני.. והוא פשוט נעלם לי.. נפטר מהעולם.
אז לפעמים אני אומרת לעצמי, וואלה, איזה כייף לו, אין לו דאגות יותר.. הוא אי שם במקום נפלא.. אבל אז האגואיזם שלי משתלט ואני שוב חושבת על עצמי שוב חושבת ושואלת אבל למה? למה בטרם עת? כששואלים אותי: "בן כמה הוא היה?" ואני עונה: "70 וקצת" אומרים לי: "אה נו..הוא הספיק לחוות את החיים, הוא הספיק לעשות המון" זה הכי צורם לי.. אז מה אם הוא היה כבר בן 70 וקצת? זה אומר שזה הזמן למות? שזה בסדר? זה אומר שהוא לא היה יכול להשאר איתי עוד קצת? ואני אומרת: "כן, אבל אני צריכה אותו כאן לפחות עוד 20 שנה" אני כבר ילדה גדולה אבל זה לא אומר דבר.. זה לא אומר שאני לא זקוקה לאבא שלי.. לאבא הספציפי הזה. האבא הזה שפינק אותנו, שתמיד אמר מילה טובה כשקשה, שתמיד חייך וצחק צחוק מתגלגל לכל שטות שלי, שתמיד עטף אותי באהבה ללא תנאי.. שתמיד הוציא אותי מהבוץ כששקעתי בו.
כבר ארבע שנים של געגוע צרוף. זה לא עובר, זה לא מרפה, זה שם וכאן ובכל מקום. ועכשיו זה גם כאן, בקפה. כי אם אני כאן, גם הוא כאן.
כבר ארבע שנים בלי אבא. עם געגוע צרוף.
תודה לכל מי שקרא.
|
תגובות אחרונות
-
יונתן +
בתגובה על צילום: ינון
-
צור ריכטר-לוין
בתגובה על שבתי...
-
צור ריכטר-לוין
בתגובה על חוף
-
אסנת אמנית,מעצבת.
בתגובה על
-
אריאדנה ariadne
בתגובה על ציור
-
shayy2005
בתגובה על צילום: ינון
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מורי יקרה..
הצלחתי להרגיש את הכאב שלך
איך שמילים חודרות ושלך כל כך יפות
היי D
תודה..
אכן, החוסר הזה קיים ובועט..
ולעיתים כ"כ מתסכל.
לעולם לא אשכח..וכן, משתדלת להיות חזקה תמיד,
למרות שמותר לפעמים להחלש ולהתפרק..
ואחת הדרכים שלי להתגבר בשעת משבר, היא כתיבה על הדברים הכואבים.
תודה..
היי מילים, מעניין, זה קרה בין שבת לראשון..
מבינה אותך לחלוטין..ואיתך.
ותודה. ובכל זאת, שבוע נפלא גם לך..
מקסים!
יש משהו רוחני/מיסטי יפה בקשר של סבתא לאבא שלך...
אבל מה שהכי בלט לי זה החוסר שלו... שקיים ובועט אצלך...
כנראה שזו דרך העולם,
מעין גלגל כזה...
אני בטוח שתהיי חזקה ולעולם לא תשכחי אותו.
D.
יום ראשון בבוקר הוא לא יום שמח, מסורת אצלי
העברת בי צמרמורת!
זה כל כך טרי אצלי
עדיין לא מוכן להתגעגע
כואב מידי.
שיהיה המשך שבוע נפלא.
חנה יקרה,
זה הגיע אלי..תודה.
זה מחזק ועוזר לעבור עוד יום, עוד יומיים, שנה, שנתיים.
למילים בהחלט יש המון כח ותראי מה כמה מילים שלך עשו למעני.
תודה שקראת, התייחסת, כיכבת. פשוט תודה.
תודה ג'ו נ יור.
אין תרופה ל"דבר" הזה.
ולדעתי אין תרופה כי זאת לא "מחלה".
ומה שאומרים..שיגידו.
רבקה יקרה,
אני איתך...
גם אבא שלי מת בצורה דומה
רק שאני לא הצלחתי להפרד ממנו...
תודה רבה..!
הכבוד הוא שלי..לשתף אנשים כמוכם.
תודה rebecca
תודה לך על ההשתתפות..
מרגש ועצוב.
כיכבתי בכבוד.
אילני
נגע לי מאד . נצרת זכרונו בצמר גפן.
רואים שיש בך אהבה גדולה אליו.
זה הכי יפה בעולם.
תודה על השיתוף.
יהודה יקר,
תודה על שאתה כאן. איתי.
זה מאוד עוזר. וזה מספיק.
תודה art
וסליחה..
אבל כמו שכתבתי..
זה תמיד בא על הבוקר.
תודה על הכל..
מטורפת אחת על הבוקר
גרמת לי לתחושת מחנק
רגע לפני דמעה אחת קטנה
ועכשיו אני מכיר אותך יותר
מבין אותך יותר
אוהב אותך יותר
מחבק אותך
קבלי נשיקה וכוכב של בוקר