ובכן, יום אחד אשתי היקרה החליטה שהשיר הבא שלנו יהיה על נושא מאד מסוים, על "המקום שלי". ילד אחד תופס לילד אחר את הכסא, ואז מתחיל ויכוח, פונים לגננת ולפעמים מגיעים עד לבג"צ.

זהו נושא שהיא פוגשת בגני הילדים בעבודתה מדי יום ובהחלט עניין שילדים רבים נתקלים בו בגן, בבית ובכל מקום למעשה. היא הטילה עליי את כתיבת השיר ואני מיד נרתמתי למשימה בשמחה.

אמנם מדובר בדיסק של שירי ילדים, אך למרות זאת החלטתי שזה יהיה שיר בסגנון ראפ או רגאטון מיליטנטי, קרבי כזה, לא "מתיילד" אלא ממש כמו שיר לגדולים.

הנה הפזמון של השיר כפי שכתבתי בהתחלה והוקלט כסקיצה ראשונית:

המקום שלי זה מקום עם כבוד

בשביל כבוד, כן זה ידוע צריך רק לעבוד

זה המקום שלי כי פה אני ישבתי קודם

ליד החברים שלי, בין יוני ובין רותם

המקום שלי עם כריות על המשענת

תשאלו את כולם, צ'אלו אפילו ת'גננת

מהמקום שלי אני אף פעם לא אזוז

כן, אם אתה שואל אז המקום הזה תפוס!

(לפעמים הטקסט הזה נראה לי מתאים להיות המנון המתנחלים ביהודה ושומרון...)

מיד עלו ספוקלציות בנושא הטקסט, האם זה יכול להתאים לילדים, האם זה חינוכי מספיק. ובכלל, מה זה הקטע הזה עם הכבוד? זה מתאים רק לגדולים.

ואז הטקסט קיבל תפנית כך שיתאים יותר לילדים. השינויים היו די מזעריים והנה הטקסט הסופי:

המקום שלי הוא יקר לי וחשוב

ממנו אני קמתי ואליו אני רוצה לשוב!

זה המקום שלי כי פה אני ישבתי קודם

ליד החברים שלי, בין יוני ובין רותם

המקום שלי עם כריות על המשענת

תשאלו את כולם, צ'אלו אפילו ת'גננת

מהמקום שלי אני לא רוצה לזוז

כן, אם אתה שואל אז המקום הזה תפוס!

זה המקום שלי, לא מחליפ'תו באחר

זה כיסא מאוד חשוב ועליו אני שומר

אני ישבתי פה כל השבוע שעבר

ולא אזוז מכאן גם אם יקפוץ פתאום עכבר

או עכברוש או חתול או אפילו איגואנה

ולא אקום אפילו אם תרצה לשבת דנה או חנה, או שושנה, או אפילו סבטלנה

אני יושב פה כבר שנים מתקופת המנד"ט

לא אזוז מכאן גם אם תקפוץ לי דוכיפת

או יתוש או דבורה או אפילו עטלף

אשב על הכסא עד שהצבע יתקלף!

מצטער, חבר, אני לא מוותר

כאן אני ישבתי ולכאן אני חוזר

חשבתי שמזמן כבר פה הבינו את המסר

אם לא תקום מיד אני פשוט אספור עד עשר

אגיד אותך לאסתר, לשרה, לאוסנת

אגיד שסתם ישבת במושב של הסנאט

אתה יודע מה? אתה יכול לשבת כאן... בסדר... 

השלב הבא היה לחפש ראפר או סולן מגניב שיוכל לבצע את השיר כמו שהתכוונתי.

היו לי על הכוונת שני חברים, ראפרים מאד מוכשרים, שהתאימו כמו כפפה לתפקיד.

רדפתי אחריהם במשך תקופה ארוכה אך לצערי העליתי חרס בידי.

אחד היה עסוק מאד והשני גם התחתן באותה תקופה ומאד התאכזבנו מכך שלא הצלחנו להקליט אף אחד מהם בשיר הזה. אח"כ התחלנו לחפש ראפרים אחרים וגם שם לא נחלנו הצלחה גדולה.

זה היה הדבר האחרון שנשאר לנו להקליט לקראת סיום האלבום והרגשנו די תקועים בלי הראפר הנכון.

בסופו של דבר, מחוסר ברירה נאלצתי לבצע את השיר בעצמי, ויהיה מה שיהיה.

אני לא ראפר ולא בן של ראפר אבל זה מה שיש ועם זה המשכנו הלאה.

על הצד החינוכי / פדגוגי / מוזיקלי של העניין תוכלו לקרוא בבלוג החדש של אתי אשתי:

 http://etiucation.blogspot.com/2010/09/blog-post.html

מקווה שאהבתם את השיר, נשמח מאד לקבל תגובות והערות, גם כאן וגם בבלוג של אתי.