0

0 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 16:16

עשר אצבעות לי יש, כל דבר עושות הן...

ובכן כמעט.

ואולי הייתי צריכה להתחיל במשפט הידוע - סוף מעשה במחשבה תחילה...

או עוד כמה משפטים חכמים כאלה המחלחלים לתודעה, כשכבר טיפ-טיפה מאוחר.

ועל מה נלינה הפעם? על תופעת "מחר", "אחר כך", "תרשמי, שלא תשכחי".

מעשה בקניה חביבה של קולפן ירקות חביב, שצורת תפוח אדמה מחייך לו.

כמי שהבישול אינו זר לה, וכמי שאוהבת כל מיני פיצ'עפקס חביבים שכאלו, לא יכולתי לעמוד בפיתוי שכזה

ולפני כמה חודשים קניתי לי את הקולפן הנזכר לעיל. מהר מאוד הבנתי שנוח - הוא ממש לא, והלכתי וקניתי

קולפן פשוט שכזה בסופר. טוב, הוא החזיק מעמד כמה שבועות - והחזיר נשמתו לבורא. דהיינו, לפח.

נשארתי עם מר פוטייטו החביב, וחוסר הנוחות הטמון בשימוש בו, וכל הזמן מנקרת בי המחשבה - קני אחר, קני חדש

קני לי אחד נורמלי, שיהיה נעים לעבוד איתו.

כן, בפעם הבאה שאהיה בסופר, או בקניון - הרי לא אלך במיוחד לקנות רק קולפן. וה"פעם הבאה" הזו נמשכת כבר אי אילו שבועות

אולי חודשים. מי סופר.הסנני

ובכן, עכשיו יש מי שסופר. האצבע שלי.

זו השלישית.

עם התנועה המגונה.

ובכן, אתמול בשלבי ההכנה למרק העוף המופלא שלי כשהבשרים טוגנו והחלט את שלב הבישול האיטי, קלפתי את הירקות.

עם אותו תפוח אדמה בצורת קולפן. חוסר הנוחות הפך להיות כאב אמיתי, כאשר נעשה ניסיון לא מכוון למניקור עמוק...

כאב חד, צרחה מקפיאה והפסקת עבודה מיידית...

אאוץ'. ועוד איזה אאוץ'. מעניין איך אצבע אחת יכולה להשבית את כל השאר, ואיך צעקה אחת מביאה את כל בני הבית לעזור צוחק 

מזל שהחבר של הבת שלי הגיע, בשלן מתחיל ומוצלח - ולקח את העניינים לידיים. סיים לקלוף את כל הירקות ואפילו הכין פסטה ברוטב עגבניות לארוחת הצהרים.

סיכום התקרית: מרק העוף הושלם בהצלחה - ויצא טעים ונפלא.

הפסטה יצאה מעולה.

בנותי נרתמו לרחיצת הכלים, השולחן היה נקי ומצוחצח בסוף הארוחה, והאצבע שלי כואבת.

אין פסנתר לימים הקרובים...

אין נקיונות.

וואמנם יש לי עוד 9 אצבעות שלמות, אבל ביום שישי אני הולכת לקנות קולפן חדש.

חג שמח

דרג את התוכן: