שגיליתי שאני נשא- חרב עליי עולמי. חשבתי שאני הולך למות. חשבתי שיש לי עכשיו מערכה עם הבריאות שלי. הודות לרופא שלי ולהתקדמות ההרפואה קיבלתי תרופות- מצבי השתפר במהירות, הכוח חזר אליי, ואני מאז בתפקוד מלא... אבל אז התברר לי שיש מערכה שעלי להתמודד איתה שעליה לא חשבתי. יש לה שם יפה-"סטיגמה" ויש לה שם שני, פחות יפה- בורות. והמערכה הזו פוגשת אותי ואת נשאים והנשאיות האחרים- בכל פינה. אנחנו הנשאים, שלא כמו נכים או חולים אחרים ,אנחנו בלתי נראים. יש לזה יתרון- שאפשר פשוט לא לספר (ובזה בוחרים רובם).במקרה כזה מנוצלת הבורות לטובתינו הרי הציבור חושב שנשא נראה כמו חולה סופני רזה פצוע וכו...שאנו נסתרים אנחנו יכולים ללכת לרופא, לרופא שיניים, לחברים, לשכב איתכם, איתכן, עם בניכם עם בנותיכן וכו'. ואתם תקבלו אותנו יפה ואף לא תשמרו על כללי זהירות כמו קונדום בסקס, וחיטוי אצל רופא שיניים... ואם כן נספר-לא תרצו לגעת בנו, לא תרצו שילדיכם יהיו חברים שלנו. חלק מכם הרופאים- לא ירצה לטפל בנו... ולמה? רק בגלל הפחד. אם מעט תלמדו- כן גם הרופאים, תבינו שמי שמטופל- אין נגיפים בדמו, ולמי שיש נגיף הוא מושמד מייד באוויר, והוא מושמד ברוק, ולא עובר דרך קונדום..ואז לא תנדו אותנו. ואז אנחנו נספר לכם שאנו נשאים.. וחלככם גם יאהב אותנו בגלל מי שאנו- לא בגלל שאנו נשאים, ורופאים יטפלו בנו- לא רק בגלל שאנו נשאים אלא בגלל שאנו בני אדם ולכך הם נשבעו אז בואו- נעצור את מעגל הבורות, את מעגל עצימת העיינים. שבאופן פרדוקסלי הפחד הזה גורם ליותר ויותר אנשים להידבק....להידבק בוירוס ....להידבק בסטיגמה
חשוב לציין יש רופאי שיניים ואחרים שהם אוהבים מקבלים מבינים נאמנים למקצוע ולמטופלים- והם עבורינו מושיעים אהובים ואינם מובנים מאליו |