הלילה נזכרתי בצעדיי הראשונים באחד מאתרי הפו"פ. בערך לפני חצי שנה פנה אלי "dani, 55 ", גרוש פלוס אחד, נאה, מחשבים וסטארט אפ.

הכרטיס שלו היה רשום באנגלית משובחת וכשהוא ביקש את מספר הטלפון, העברתי.

קבענו.

הגיע אחד שבקושי זז. כשסופסופ הצליח להתיישב, שאלתי, מה קרה.

התברר שהוא מפעיל באגר ונתפס לו התחת.

'מה הקשר לסטארט אפ?'

כי זה באופנה והוא החליט שזה מגניב, "נו, אל תהיי בלונדינית."

'ומאיפה האנגלית המצוינת?'

"העתקתי מכרטיס של מישהו, אני בכלל דיסלקט. מאוכזבת?"

'לא אחי, שמחתי להכיר.'

"אם את נשארת לקפה אני אלמד אותך כמה דברים בסיסיים", הבטיח הבאגריסט.

נשארתי.

*

"אל תאמיני לאף מילה כתובה ותמיד תבקשי תמונה. אבל קחי בחשבון שאולי זו תמונה של חבר שלו.

אם כתוב שיער שחור זה יכול להיות שייך להיסטוריה, גבר עם כובע בוקרים לא גר בדאלאס ויש מתחת קרחת.

כשכותבים חסון הכוונה לשמן, גם גרוש-אלמן יכול להיות נשוי שרוצה פלאפל מהצד, והאינדיקציה תהיה רק כשייתן או שלא, את הטלפון בבית שלו. מי שכותב בסעיף גובה 1.60 יותר נמוך ממיקי רוני ומי ששולח רק קריצות, הוא קמצן שלא נרשם בתשלום, או אחד שאין לו מה להגיד."

אחר כך קיבלתי ממנו הרצאה קצרה על האינסטלציה של גיל המעבר בגבר והבנתי שאסור לי לטפח ציפיות ממפלס החגורה ומטה.

אחרי הווידוי הזה, נפרדתי ממנו בנימוס ונתתי המלצה חמה על חגורת גב אורטופדית.

*

חזרתי הלילה ברגל מהקניון בגבעתיים, מרוב קור קפאו לי השחלות.

הדלקתי מחשב וחימום ופתחתי מיילים, אחת ההודעות באתר הייתה ממנו.

המורה? עוד שיעור? מבחן?

נכנסתי להשיב, אבל מי שכתבה אלי הייתה בתו.

"סליחה ושלום, המחשב של אבא שלי עבר אלי, אני מבינה שהיה לך קשר אתו, אז בבקשה אל תחפשי אותו יותר כי הוא מת בשבוע שעבר בתאונה."

-----------------------------

כל הזכויות שמורות לניצה צמרת

 כתיבה ועריכה

 www.words4u.co.il