כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    סיפור אמיתי על שקרים

    9 תגובות   יום חמישי, 8/2/07, 03:28

    הלילה נזכרתי בצעדיי הראשונים באחד מאתרי הפו"פ. בערך לפני חצי שנה פנה אלי "dani, 55 ", גרוש פלוס אחד, נאה, מחשבים וסטארט אפ.

    הכרטיס שלו היה רשום באנגלית משובחת וכשהוא ביקש את מספר הטלפון, העברתי.

    קבענו.

    הגיע אחד שבקושי זז. כשסופסופ הצליח להתיישב, שאלתי, מה קרה.

    התברר שהוא מפעיל באגר ונתפס לו התחת.

    'מה הקשר לסטארט אפ?'

    כי זה באופנה והוא החליט שזה מגניב, "נו, אל תהיי בלונדינית."

    'ומאיפה האנגלית המצוינת?'

    "העתקתי מכרטיס של מישהו, אני בכלל דיסלקט. מאוכזבת?"

    'לא אחי, שמחתי להכיר.'

    "אם את נשארת לקפה אני אלמד אותך כמה דברים בסיסיים", הבטיח הבאגריסט.

    נשארתי.

    *

    "אל תאמיני לאף מילה כתובה ותמיד תבקשי תמונה. אבל קחי בחשבון שאולי זו תמונה של חבר שלו.

    אם כתוב שיער שחור זה יכול להיות שייך להיסטוריה, גבר עם כובע בוקרים לא גר בדאלאס ויש מתחת קרחת.

    כשכותבים חסון הכוונה לשמן, גם גרוש-אלמן יכול להיות נשוי שרוצה פלאפל מהצד, והאינדיקציה תהיה רק כשייתן או שלא, את הטלפון בבית שלו. מי שכותב בסעיף גובה 1.60 יותר נמוך ממיקי רוני ומי ששולח רק קריצות, הוא קמצן שלא נרשם בתשלום, או אחד שאין לו מה להגיד."

     

    אחר כך קיבלתי ממנו הרצאה קצרה על האינסטלציה של גיל המעבר בגבר והבנתי שאסור לי לטפח ציפיות ממפלס החגורה ומטה.

    אחרי הווידוי הזה, נפרדתי ממנו בנימוס ונתתי המלצה חמה על חגורת גב אורטופדית.

    *

    חזרתי הלילה ברגל מהקניון בגבעתיים, מרוב קור קפאו לי השחלות.

    הדלקתי מחשב וחימום ופתחתי מיילים, אחת ההודעות באתר הייתה ממנו.

    המורה? עוד שיעור? מבחן?


    נכנסתי להשיב, אבל מי שכתבה אלי הייתה בתו.

     

    "סליחה ושלום, המחשב של אבא שלי עבר אלי, אני מבינה שהיה לך קשר אתו, אז בבקשה אל תחפשי אותו יותר כי הוא מת בשבוע שעבר בתאונה."

     

    -----------------------------

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת

     כתיבה ועריכה

     www.words4u.co.il


    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/07 21:02:

      חייכתי במשך כל הקריאה עד שהגעתי לסיום שמחק באחת את החיוך.

      עולם הפו"פ מצליח לסקרן ולהפתיע כל פעם מחדש.

      ואת כותבת בהומור ובקריצה שובבה. :)

        12/11/07 19:43:

      צחקתי נורא

      הזכיר לי נשכחות

      רגע....משהו לא ברור לי

      האם באותו ערב שפגשת את הבאגר היתה לך הודעה מבתו?...או אחרי כמה ימים???

      לא...כי זה משנה את התמונה (אולי זה אח שלו).

       

      וחוץ מזה...תודה על הטיפים!!!

        11/3/07 09:08:

      הי ניצה

      כל הכבוד על הכתיבה הצלחת להפתיע.

       

      "הו אילנה", עוררת את הפוסט הזה לחיים. חשבתי שהוא כבר ז"ל. אני בטוחה ש"האחד" יימצא עבורך בשבילך ואיתך. שיחות הטלפון  הן הפרולוג . .... היי ניצה, מה את עושה? ..... מדברת אתך כמובן. .... אני מפריע?.......לא. .... חיכיתי לך 53 שנים...... אז מה את לובשת?............ קאט.

      לא מצחיק.

      אמיתי.

      האינטרנט לא ממציא התנהגות. הוא משקף את החיים. אתרי ההיכרויות הן אופציה. אני בחרתי ונחשפתי. היו לי כמה חוויות ונשארו לי כמה ידידים. אפילו אחת השדכניות המפורסמות במדינה שפוסלת ברייש גלי את העניין ( ריאינתי אותה לכתבה לקלאב 50 ) התנחלה באתר אחד. האם זה אומר משהו? כנראה.

      מכל מקום בהצלחה וחיבוק ענק לדרך.

        9/3/07 12:10:
      אהלן, אני מבינה שכנראה הגעת למסקנה שהאתרים האלה הם לא ה'מפתח' למציאת הנפש התאומה. לי ברור שלמרות שזה 'עובד' להרבה אנשים ואני מכירה גם כאלה שהתחתנו, בשבילי זה לא. אז היתה לי התנסות אחת והיא נראתה כך. ערב אחד, כנראה שמכיון שהרגשתי בודדה, נכנסתי לאחד האתרים וקיבלתי רשימת 'מועמדים' שאמורים להיות רלבנטיים. אחד נראה 'בסדר' לפי הקריטריונים, אז נתתי לו את מספר הטלפון והוא מיד התקשר. אז קודם כל ניסיתי קצת להבין מי הוא וכו' ושמעתי שהוא מחפש אישה ש'תעשה אותו מאושר בחיים'. זה פוסל אותו מיד מבחינתי, כיון שאף אחד לא 'יביא' את האושר לשני. מי שמחפש שאני אמלא עבורו חורים - שיחפש חורים אחרים ( סורי..). אבל המשך השיחה התנהל כך: הוא: אהבתי משהו שכתבת על עצמך בכרטיס. אני : מה?  הוא: כתבת שאת רזה. אני: כן. הוא : מה הגובה שלך? אני עונה.  כמה את שוקלת: אני עונה. הוא: אז את צריכה לרזות.(הוא כמובן לא ראה אותי ורק  כדי לסבר את האוזן, אני די רזה).  אני.... שותקת, המומה ( לא מזה שהוא חושב שאני צריכה לרזות, אלא מזה שזה מה שבעיקר מענין אותו). הוא: אפשר להיפגש בשבת?  אני : לא, אני עסוקה ו...Don't call me, I will call you. כל טוב,  שלום ותודה.   מאז (זה כבר היה לפני שנה) לא חזרתי על החוויה (של 'חיפוש' באינטרנט). האמת היא, שזה לאו דווקא בגלל החווייה המצחיקה והפאטתית הזו, אלא מכיון שאני מאמינה שבמקרה שלי זו לא הדרך ובכלל.... יודעת שהוא 'שם בחוץ' ומקווה  ש'ימצא אותי'.
        9/3/07 11:52:

      שלום ניצה

      סוף, סוף הבנתי את עניין המורה.

      כל טוב

      שולמית

        24/2/07 20:58:

      שלום ניצה

       

      האם זה קרה באמת ? ואי איזה סיפורים. משהו, את צריכה להוציא ספר על דייטים. אני מכירה אנשים שהכיר בפו"פ. הצעירים התחתנו , המבוגרים חיים בזוגיות. חברה אמרה שצריך התמדה.

      לא הבנתי מי הוא המורה. אבדוק בבםוסט הקודם וגם איני יודעת מה זה באגר

       

      כל טוב

      שולמית

      גדול...

        8/2/07 10:37:
      ואוו, איזה סיום דרמטי. היה פוסט די מצחיק, עד הסוף המפתיע.