הורותא

בעקבות כתבה במוסף "הארץ" 20.08.10, "למה הורים שונאים להיות הורים".

למה? אה, זה פשוט מאוד- כי רובנו, רוב הזמן, לא אוהבים לעשות משהו שאנחנו מרגישים

שאנחנו לא טובים בו. נכשלים, לא מוערכים, מתוסכלים.

עם ילדים זה עוד יותר פשוט-הם "שוברים את הכלים", ולא עושים. פורשים.

 או, איך הם אמרו את זה כשהייתי מנהלת-גן? "אני רוצה להיפרש מהמשחק..."

ככה זה עם משחק, הכנת ש.ב., עבודות, ספורט, מיומנויות חברתיות, ועוד.

אנחנו מחפשים איך למזער תחושות ומצבים של אי-נחת, כשההשוואה לאידיאל שלנו,

לאחרים,לחברינו או למטרותינו מעצימה את תחושת אי המסוגלות  והנחיתות.

 זו תגובה של הישרדות,  זה בריא ונורמטיבי.  רק שזה לא יעזור לנו עכשיו..

כי עם הורות זה קצת יותר מסובך. קצת יותר כואב להיפרש ולפרוש ולהפריש..

אנחנו שוקעים, משתקעים ומשקיעים יותר ויותר בתרבות שמקדשת מהירות.

פחות השקעה בתהליכים ארוכי טווח, יותר קשר ישיר ונראות גבוהה  של יחס "השקעה-תשואה".

. לכן, כשהיחס לא מאוזן, ישיר, מספק, אנחנו לא מאושרים.

דין שווה להשקעות בשוק ההון, נדל"ן, בחירת מקצוע, טיפול נפשי, או הורות...

אנחנו מחפשים איך "להרוויח", בכל מה שאנו עוסקים בו. ועכשיו, בקרוב!

להרוויח- משמע= להיות מאושרים, שבעי רצון, מסופקים.

בסדר. רק שלא נוכל להשית את אמות המידה האלה על תהליך ההורות.

הורות היא השקעה-לטווח-ארוך-בתנאי-אי-וודאות.

בתנאים כאלה, לחפש את האושר, זה באמת קצת יותר מדיי...

מאידך, אם נחשוב עליה כעל למידה, כמסלול התפתחות אישית ומסוגלות,

אולי נוכל גם לתת לעצמנו תשובות שונות לשאלה: "איך זה מרגיש לי"?

אנחנו הרי  יודעים שזה מרגיש לגמרי אחרת בשיעור הראשון של "מבוא ל...",

מאשר בשנה ב`או  ג`.. בהבדל קטן- ממשחקים ומלימודים אפשר לפרוש.

ההורות עוברת מטמורפוזה כל הזמן; חווית ההורות ותפיסת ההורות שלנו  נמצאת בשינוי תמידי;

לגבי התרבות שלנו כמו לגבי הביוגרפיה האישית שלנו.

 מטרות, למידות, מחירים ורווחים, הנאות וכאבים- כל אלו משתנים-בתנועה.

כדאי לנסות לעבור דרכה, להתפתח איתה, ולדעת- התשובות שאנו נותנים היום לשאלה:

"בשביל-מה-הייתי-צריך-את-זה-בכלל", הן לא התשובות של מחר...

מה עוד כדאי? לחפש ולבדוק ולשאול ולענות ביחד, בחברותא. בקהילת הורים. בהורותא.