החינוך מתחיל בתוכנו-זוהי פארפראזה  על האמרה הידועה- ואמת פשוטה.

החינוך מתחיל בנו, בעצמנו ובחיינו.

בתהליכים  שלי עם  הורים אני שומעת תכופות – "גם אני הייתי כזה/גם אני בדיוק ככה.

ואני חייב ללמד את הילד שלי להשתנות. איך אפשר לגרום לו לשינוי?"

אז זהו, שאי אפשר.

אי אפשר לגרום לשינוי אצל האחר. אפשר לגרום לשינוי אצלך.

ממש כמו במרצדה-מובייל- תוכל לגרום לתנועה, אם תניע רק אחד, רק קצת, רק את שלך.

 בהתכוונות ובכוונה, תקווה ואמונה שזה יגרור שינוי גם בסביבה.

התסכול הוא קשה במיוחד עבור אותו הורה, שמכיר התנהגות או דפוס מסוים, בעייתי עבורו,

שהיה עליו "לשלם מחירים" בגינו, שהביא לו אובדנים, כעסים וכאבים.

לאחר שנים שההורה חווה זאת על בשרו, הוא הגיע לידי תובנה, למידה, ועתה הוא חותר למנוע מילדו

ליפול לאותם בורות שהיו בדרכו, ללמוד מניסיונו;ולהמשיך את תהליך התפתחותו..

קשה לנו כהורים לוותר על השאיפה והכוונה הטובה. אבל אולי תעזור  הידיעה, שילדים רואים.

ילדים מתבוננים וקולטים את עבודתנו, את מאמצינו לגרום לשינוי בעצמנו.

 בין אם אתם שומרים זאת לעצמכם ובין שלא;  וכל עוד שזה לא הופך לסוג-של-הטפה-מוסווית,

חינוך-בתחפושת, ובהתאמה לגיל, אתם יכולים גם להמליל ולתווך לילד את שמחתכם על הצלחה,

את תסכולכם לאחר נסיגה, את אמונתכם- שתצליחו שוב בהמשך ובפעם הבאה..

תנו להם לראות שזה אפשרי- להתכוון, לשאוף, ללמוד, להתאמן, ולהשתנות. זוהי התחנכות במיטבה.