מה קרח ועד יחידת הגמלים " שועלי חומסי "

חברותא  קצת אדבר וגם אספר. הסיפור הפעם הוא על תהפוכות הגורל,סיפרתי לכם על**חשיש צהוב זהוב, שומני שומני** המשכו של סיפור פנטסטי זה מדגיש את ההתנהלות שלי, והתגלגלות העיניינים שעברו עלי לקראת סיום שרותי הצבאי, ואיך שהוא הסתיים צפו להפתעות.
בסיפור ההוא (צהוב,זהוב ) הכרנו את איסמעיל השען מאל-עריש, וזכיתי לדחוף את היד לפח החשיש, ולחפון את הזהוב הזהוב ולהיתפוזז למחשבה שנסיכים ושליטי האמרויות שבמפרץ הפרסי, זורקים "למנגל" גושי חשיש שנשרף והם מריחים ונושמים את העשן כאילו חשיש זה "חמצן מרוכז". ובקיצור שימו לב "מאיגרה רמה, לבירתא עמיקא", ולאחר מכן היציאה המופלאה מהבור, הכיצד מתגלגל הסיפור בסופו להפיי אנד, שהיה מקובל על שני הצדדים גם לצבא וגם לג'קי.
אני מאפשר לכם ללעוס את הסיפור.
8 חודשים נותרו לי לגמר שרותי הצבאי, ואני באל-עריש מחלק קרח למוצבים הצבאיים שפזורים על תעלת סואץ, יום על יום ומבלה זמני בנעימים.
יום אחד אחר הצוהריים לאחר ישיבה קטלנית של עישון נרגילות סיימנו אני מסטול חזק ומאושר, אני בא לצאת בנסיעה מהחצר של איסמעיל ידידי, הילד שלו פותח את 2 הדלתות הגדולות (3X3) ואני יוצא עם (האף) חזית משאית הקרור ו חריקת צמיגים נשמעת, איזה 4 ואגונירים (כלי רכב) צבאיים עם אנטנות ענקיות מקופלות כלפי דופן הרכב, ממש כמו חייזרים. אז לא כמו היום, לא היתה שקיפות בביטחון.
צנחו עלי איזה 6 ברנשים גברתנים, ישר זרקו על ראשי שק יוטה (שק ריק של סוכר), מה זה, כמו אינקויזיציה של הזמנים ההם בספרד, לא יכולתי לזוז, נזרקתי כמו חבילה לתוך רכב הואגוניר, לא רואה כלום והם בשתיקה מוחלטת, רק הנהג צועק ואומר "אתה סמרטוט, איך אתה עושה דבר כזה , אתה לא מתבייש? יש לך שם משפחה כזה מפואר, קשה לקבל את מעשייך". לא הבנתי מי נגד מי, ועל מה אני צריך להתבייש, שעישנתי נרגילות חשיש זה כל הסיפור (אני מהרהר עם עצמי).
פותחים בנסיעה מגיעים לאיזה מקום, עוצרים מורידים אותי מהרכב, ומכניסים אותי לאיזה חדר יושבים מולי שתי חייזרים " המקל והגזר " אחד צועק ומאיים (המקל), ואחד משחק אותה "הגזר", "שמע יהיה בסדר תגיד את האמת, אתה לא מתבייש, אתה בא ממשפחה טובה ותרבותית, איך אתה מבצע בגידה כזאת?". מה הוא מדבר האיש הזה. לא עובר רגע הוא פותח מגירה זורק לי לשולחן מעטפה חומה גדולה עם תמונות, אני פותח את המעטפה ורואה תמונות 20X30 צילומים שלי יחד עם איסמעיל מעשנים נרגילות, ובתקריב רואים גם נאפס. מסתבר שהשב"כ ישבו עלי וחשבו אותי למרגל שמוסר ידיעות לאויב (למיצרים) דרך איסמעיל השען, וישבו על הזנב שלנו תקופה לא קטנה. הקיצור אמרתי לו " מה הסיפור חביבי פתח קלפים תקבל תשובה, אני עישנתי חשיש סוו וואט, מה הבעיה שאתה צועק בגינה? ", "שמע ג'קי יודעים שמסרת ידיעות לאויב, אבל ספר לנו מה סיפרת לאיסמעיל, ונוכל אולי לתקן, למשל להזיז את מיקום סוללות טילי ההוק, נזיז עמדות טנקים, ספר יותר טוב לך ", " מה אתה מקשקש " אני עונה לו. השיחה נגמרת הוא מתקרב אלי ומביא לי יריקה בפרצוף, ואני מורד למרתף. אוחזים תופסים ומובילים אותי לכיוון מסדרון ימינה קטן " תזהר מדרגות " ומורידים אותי כלפי מטה, כ שתי קומות למרתף. בני זונות אני מרייח טחב, " מה קורה מי האחראי? מה זה חטיפה? שיגידו לי מה רוצים ממני" נדלקתי עליהם. " תשתוק זבל טינופת ", " מי אתם? מה חטפתם אותי? פה זה ישראל או מה? אתם מחופשים? " , "שב בשקט ". מורידים לי את השק מהראש ואני רואה 3 עמלקים 195 ס"מ הנמוך שבהם, מגחכים, ועם הראש ללא אומר מסמן לי כנס כנס " שמע אנחנו מהשב"כ שב בשקט שלא נפרק אותך הבנת? " . נו יש ברירה חושבים בשכל הם בקלות יכולים לפרק אותי לחתיכות, והעדפתי להתפרק לבד בתא וצעדתי פנימה. אין מזרון יש רק מחצלת קש דקה בעובי 3 מ"מ, " איפה שמיכות?",אחד מהם עם האצבע על השפתיים שו שו הוא נושף כמו קוברה ארסית,ישר לקחתי טווח ביטחון שלא ירק לי על העיניים,זזתי אחורה ונטרקה הדלת.בתא יש מנורת נאון שדולקת 24 שעות ביממה, החדר גבוהה כ 4 מטר, וצר מידות כ 120 ס"מ רוחב . האוכל בא, אני שם לב שהאוכל של בסיס צבאי רגיל. האוכל נאכל על ידי ואני באוטומט זורק החוצה מהתא את המגש הריק,לאחר זמן נלקח המגש ובמקומו נזרק מגש אוכל אחר כמו לכלב, ככה עבר לו הזמן,אבל לא יכולתי לנחש מתי יום מתי לילה,לא זיהיתי, הנורה הפלורסנטית דפקה 24 שעות, לא מזהה באיזה יום אנחנו , ולא מזהה כמה זמן אני במתקן הזה. ימים עוברים לא יודע איזה יום, איזה תאריך, שעה כלום. כל יום היה מופעל כנגדי טרור, מדי פרק זמן מסויים היה בא מישהו וצועק "מים בדרך אלייך", ודלי מים היה נשפך עלי על המחצלת על הקירות, ספגתי ולא הבנתי את הסדיזם הזה.
יום אחד מעלים אותי את שתי הקומות מהמרתף, ומשם לגג המבנה ושם יש מרפסת הצופה לחצר המתקן."תסתכל"אומר לי אחד עם שפם ענק שהקצוות שלו נוגעים באוזניים, "האוטו שלך מפורק לחתיכות איפה החשיש?","איזה חשיש על מה אתה מדבר?","החשיש שנתן לך איסמעייל","אין לי ולא קיבלתי כל חשיש מאיסמעייל","שקרן הוא נשבר בחקירה והודה שנתן לך חשיש","שום חשיש ושום בטיח לא קיבלתי ממנו".הקרח עם השפם רומז בראש ושוב צוות האנשיים למטה בקרבת משאית הקירור המפורקת לגורמים עושה חיפוש נוסף,שום דבר,הם לא מצליחים לגלות את המחבוא (150 גרם חשיש משובח מוטמן עטוף הייטב הייטב שנמצא בתוך הפילטר שמן של המשאית),עוד כמה מבטים עויניים מצד המשופם ואני מורד חזרה למרתף לתא שלי.עובר עוד פרק זמן מסוים של ימים, וזה נגמר כמו שזה התחיל בחטף.יום אחד אני מועלה מהמרתף למעלה, ברחבת המתקן מחכה לי ג'ייפ צבאי,אני נכבל באזייקים לשוטר צבאי ומוסע ישירות לכלא 4.איזה סבבא שמש,ושמיים.מסתבר שחלפו להם כ 28 יום שאותם העברתי במרתף המעופש ונחקרתי בבלאגן ובלחץ.
בכלא 4 עוברים כ 3 ימים ואני נקרא אל משרדו של מפקד הכלא " בוא רוצים לדבר איתך",בא איזה סגן אלוף מתישבים יחד בחדר והוא פותח בדיבור,"שמענו עלייך צרייכים את עזרתך,ואנו רוצים לעשות לך צו סיפוח ליחידה מסוימת ונשמח אם יהיה שיתוף פעולה ממך,חיוך גדול נזל מפרצופו כמבקש ענה לי כן.ולא אלעה אותכם בפרטים, אני אומר כן ואני בחוץ. מתברר שמכיוון שאני דובר ערבית,ועוד כישורים נוספים התבקשתי להיות שותף לבלימה של כניסת הפדאיון (מבריחים וחבלנים) מירדן,והיחידה שלי היתה יחידת הגמלים "שועלי חומסי" על שם הרב גשש הבדואי חומסי.

בתמונה: ג'קי ושועלי חומסי*לאחר מרדף חם. 
 

חג סוכות שמח, 
שלכם ואיתכם,
ג'קי סטאר - הסיפור שלא נגמר