כותרות TheMarker >
    ';

    הלב המתעורר - במקום לייחל לנס ייחלו להתעוררות פנימית בתוככם – השינוי מתחיל מבפנים!

    הימים הקשים של קיזי

    0 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 11:55

    הימים הקשים של קיזי

     

    כשקיבלנו את גורת החתולים שלנו מידידה, היא אמרה שקוראים לה בלה, אולם שם זה לא נראה לאשתי ומתוך איזה דחף נסתר היא החליטה לקרוא לה "קיזי". אכן שם מוזר למדי, אבל אם להודות על האמת נראה לי די מתאים לחתולה. בו בזמן שבלה זה שם צרפתי שיותר מתאים לבושם, הרי קיזי נשמע לי מתאים לחתול כמו מכסה לפח הזבל.

    ואכן במהרה השם קיזי הפך לשם פופולארי בביתנו וגור החתולים שלנו למד לחיות איתו. בייחוד אהב לשמוע את שמו כשקראו לו לאכול. קיזי הייתה חתולה שקטה, כשמסרו לנו אותה, הבטיחו שהיא אכן כזאת ואף הגדירו אותה בתור חתולת "ספפה", כלומר אחת שאוהבת לשבת בשקט על הספה. למרות זאת הייתה קיזי חתולה ערנית ופעלתנית, אשר הפכה את חדרי ביתנו למגרש מרוצים אולימפי, והפגינה את הסקרנות החתולית הטיפוסית כלפי כל חפץ חדש או אדם שנכנסו הביתה. חקרנותה לא ידעה גבול, ולגביה הייתה תשובה בטוחה לשאלה: למה חצה החתול את הכביש: היא רצתה לדעת מה יש בצד השני!

    ואכן יום אחד הפך ביתנו לקטן מדי בשבילה והיא פשוט נעלמה לה. כנראה חמקה החוצה בחשאי כשמישהו נכנס הביתה. אחרי חילופי האשמות הדדיים בין בני הבית ולאחר לילה ללא קיזי, החלטנו שהחתולה פשוט הלכה לנו לאיבוד. מה רבה הייתה הפתעתי כשבלילה השני, קרוב לחצות, אני שומע יללות איומות בחדר המדרגות. זינקתי ממיטתי לדלת והצצתי לחדר המדרגות: קיזי הייתה שם, בקומה מתחת, מביטה אליי ומייללת בקולי קולות. כך שבה קיזי הביתה אחרי שלמדה ש"אין כמו בבית" ואכן זמן רב לא ניסתה שוב לחמוק החוצה.

    אלא שהטבע עושה את שלו, והחתול הוא בכל זאת חבר במשפחה די פראית וכעבור זמן מה ביקשה קיזי לצאת החוצה. נתנו לה לצאת, מתוך ידיעה שהיציאה מחדר המדרגות לכביש נעולה בדלת והיא תצא על כן לחצר האחורית הבטוחה.

    וכך היה, קיזי הפכה להיות חתולת החצר של הבניין ובמהרה אף החליטה להכתיר את עצמה למלכת החצר והייתה תוקפת בחמת זעם כל חתול זר שהיה נכנס לחצר. מנהג זה די הפתיעה אותנו וגילה פן נסתר באופייה של "חתולת הספפה" שלנו...

    קיזי הייתה חתולה מסודרת ותמיד הייתה חוזרת הביתה בזמן, ומודיעה לנו על בואה ביללות רמות, כבר בעלותה במדרגות מהקומות הנמוכות. יללותיה היו בנימה של תחינות, כעין בכי של תינוק. אופייה היה כאמור נוח, אך קרה שכשלא היה לה מצב רוח והתבודדה בפינה או הסתתרה מתחת לרהיט כלשהו, הייתה מגיבה באלימות לניסיון לשחק איתה. אם לא הבנת את הרמז של נהימותיה העצבניות, היא הייתה פונה לשפת הסימנים ושורטת ושריטה של חתול אינה עניין של מה בכך... אכן גידולה נתנה בנו סימנים פה ושם... כשהייתה במצב רוח טוב, ובייחוד כשהייתה מגרגרת, יכולתה לעשות איתה ככל העולה על רוחך ואף הייתה נוהגת להתחכך בנו.

    עם הזמן גבר האמון שקיזי נתנה בנו והיא התגברה על נטיותיה החתוליות הפראיות לראות בכל דבר איום עליה. היא הייתה ישנה במיטה שלנו, רגועה להפליא, יודעת שיש לה אצלנו ביטחון כלכלי ופיזי מוחלטים...

    חולשתה של קיזי לגבי הציפורים הייתה חתולית-טיפוסית. מוקסמת הייתה מביטה ביונים שהתיישבו סמוך לחלון המרפסת, מנסה ככל יכולתה להתקרב אליהם, אך היונים ישבו רגועים במרחק סנטימטרים בודדים מחוץ לטווח ידה של קיזי, והביטו עליה במין בוז מתנשא.

    אבל פעמים אחדות הצליחה קיזי לצוד יונים וציפורים ולהביאם מהחצר הביתה.

    מה רבה הייתה הפתעתי כאשר בוקר אחד אני שומע את יללותיה של קיזי (שנשמעו שונות בצורה מוזרה מהרגיל) וכשאני פותח לה את הדלת היא נכנסת הביתה ודבר מה מוזר מבצבץ מפיה. נתתי מבט נוסף והזדעזעתי, היא החזיקה בפיה יונה חיה. מיד החטפתי לה כמה מכות על הראש עד ששחררה את הציפור, שמיד התעופפה לה החוצה דרך החלון.

    פעם אחרת, בבוקר קריר במיוחד, הביאה קיזי הביתה בפיה ציפור קטנה שנראתה מעולפת. הוצאתי בכוח את הציפור מפיה (משימה לא קלה הדומה יותר לעקירת שן...) והשכבתי אותה לישון לצידי תחת השמיכה החמה. כעבור כחצי שעה, תוך שאני מלטף את ראשה של הציפור גיליתי לפתע שעיניה נפקחו והיא מביטה בי... קמתי והנחתי אותה על הרצפה לראות אם היא תתנועע, ולהפתעתי הציפור פשט עפה לה. ברגע האחרון גילתה קיזי שהציפור שנעלמה לה חיה וקיימת ואף ניסתה בתנועה חדה לסגור עליה עם הטלפיים שלה, אך זו חמקה מבין ציפורניה והתעופפה מחוץ לחלון אל החופש. הרגשתי נהדר שהצלחתי להציל את הציפור.

    לבד מבעיות ייחום, שאילצו אותנו לקחת אתה לווטרינר שייתן לה זריקות מניעה, לקיזי מעולם לא הייתה בעיה כלשהי, היא הפכה לחלק מהמשפחה שלנו ואושרה ורווחתה הפכו להיות אושרנו שלנו.

    כך היה המצב עד לאותו יום גורלי, כשקיזי חזרה הביתה מהחצר במצב קשה, כמעט על סף עילפון, מתקשה לנשום.

    כבר יומיים ששמתי לב בשעות הערב כשישבה לידי בעודי צופה בטלוויזיה, שנשימותיה כבדות משהו. הייתי די מודאג, אבל כשראיתי שמצב רוחה טוב והיא אף יוצאת לגיחותיה הקצרות לחצר וחוזרת כרגיל, נרגעתי וחשבתי שכנראה אין פה שום דבר מיוחד המצריך טיפול. לכל היותר חשבתי לעצמי להתקשר לווטרינר שלנו, ד"ר מורשת, אדם יקר ואוהב חיות, ולשאול אותו בנושא. אבל כאמור ביום השלישי הדרדר מצבה וקבלתי טלפון מאשתי לעבודה: "קח את החתולה מיד לווטרינר, כבר הזמנתי לה תור". ואכן כשהגעתי הביתה לקחתי אותה במכוניתי לווטרינר שגר ברחובות (אנחנו גרים בראשון לציון). כרגיל הייתה המרפאה עמוסה בלקוחות, בעלי חיים ובעליהם חיכו בחדר ההמתנה ואני הצטרפתי אליהם. קיזי בתוך כלובה, הביטה כהרגלה מלאת סקרנות בחיות, רובם כלבים, שחיכו עם בעליהם, בשקט, בסבלנות ואף כמה מהם ייללו מפחד הווטרינר או כאבים. היא הכירה את המקום כאמור מביקוריה פה לקבלת זריקה נגד ייחום וחיסונים. כרגיל, ההמתנה לא הייתה קצרה. אבל לפתע זינקה קיזי, שכבר גילתה חוסר סבלנות מתוך הכלוב ונשכבה על הארץ נושמת בכבדות. האנשים בחדר ההמתנה נבהלו כמוני ופנינו בדחיפות לאחות המרפאה בבקשה כי יכניסו דחוף את קיזי לרופא. ליבי קפץ בבהלה, לא תיארתי לעצמי עד לרגע זה שמצבה של קיזי הוא ממש חמור. הרופא נכנס, הביט בה בחומרה ופסק: המצב גרוע! עכשיו הייתי ממש מבוהל! קיזי, החתולה שאף פעם לא עשתה לנו בעיות, שחייתה כל חייה איתנו בבטחה, הידרדרה בבת אחת למקרה חמור. לא הייתי מוכן לזה כלל, ולא היה לי מושג כיצד להגיב. מצד אחד זו רק חתולה, מצד שני לבי נשבר ממש לראות אותה סובלת כך. הרופא הכניס אותה לחדר הטיפולים, ונתן לה שתי זריקות. "זה נגד זיהום וכן להרחבת כלי הנשימה", אמר, "אבל נראה לי שהיא סובלת מחבלה חמורה המצריכה טיפול דחוף בבית חולים, כולל צילומים וניתוחים!"

    הייתי המום, שמעתי רבות על חיות המפתחות מחלות המצריכות טיפולים יקרים מאוד, ואני שבקושי יכולתי להרשות לעצמי את הוצאות החיסונים וזריקות הייחום, תמיד פחדתי מזה. "כמה יעלה לי דבר כזה", שאלתי את הרופא. הוא הראה לי את הצילום שעשה לחתול, בו נראה כל בית החזה שלה שחור, "מלא בנוזלים שונים, עקב חבלה", כהגדרתו, הביט על טבלה שהייתה לו הקיר והקריא לי מחירו של ניתוח אחד, לא כולל כמובן כל הטפולים מסביב, המחויבים מאשפוז וטיפול בבית חולים. "לא בא בחשבון!", אמרתי בלב כואב, "לא אוכל לעמוד בהוצאות כאלה!" הייתי בתקופה של אבטלה, אחרי שפוטרתי ממקום עבודה בו הועסקתי 14 שנה והתקשיתי אף לשלם חשבונות וחובות. בן רגע הגעתי להחלטה כואבת וקשה, החלטה של "אין בררה" ואמרתי: "עשה כמיטב יכולתך פה במרפאה". הרופא הבהיר לי שאמצעיו מוגבלים, אבל גילה הבנה והסכים. "אנסה להוציא לה את הנוזלים מבית החזה בדיקור", אמר, "אבל אני מאוד פסימי, כי כבר עשיתי טיפול זה לחתולים והנוזלים שבו והופיעו שוב ושוב". "אין בררה", אמרתי. הייתי מבוהל, אך מצד שני ידעתי שיש לי מזל שהחתול שלי מטופל בידי רופא זה, ד"ר מורשת, שהוא חבר בארגון "תנו לחיות לחיות" ועזרה לחיות היא אכן בראש מעייניו. סמכתי עליו.

    עמדתי שם, מבוהל ומבולבל, כל העניין התגלגל במהירות לאסון נורא. לשמחתי ביקש ממני הרופא לצאת מהחדר, כי הם יסתדרו לבד עם החתול. כשיצאתי רווח לי מעט, ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון והתפללתי שהחתולה האהובה שלי תחזיק מעמד. כעבור זמן קצר, קרא לי הרופא ואמר: "הנה, הצלחנו להוציא לה מהחזה כמות נכבדה של מוגלה, קח אותה הביתה ותן לה אנטיביוטיקה ותחזור אלי שוב מחר". לקחתי את החתולה שהייתה אחרי הרדמה חלקית משותקת בגפיה ונסעתי הביתה.

    אלו היו הימים הקשים של קיזי, אך גם הימים הגדולים שלה. אני שהייתי כולי מבוהל אובד עצות, התפלאתי על תושייתה, היא לא ייבבה ולא בכתה, אלא דווקא ההפך: גילתה אומץ רב ואפילו ניסתה לקפץ, למרות שהייתה חצי מעולפת מזריקות ההרדמה. היא גילתה אינסטינקטים חייתיים בריאים, יחד עם השלמה עם מצבה. היא זחלה לה לפינה אפלה ונשארה שם בשקט כל היום. אומץ ליבה חיזק אותי והרגיע את הבהלה שלי. הרגשתי עמוק בתוכי, שלמרות התחזיות הפסימיות של הרופא, החתולה הזאת תחזיק מעמד, כי היא חזקה ורוצה לחיות.

    למחרת כשהבאתי אותה לרופא, הוא היה שוב פסימי למרות הכול. "הפרוגגנוזה שלה לא טובה", הוא אמר. למרות זאת דבק במסירות בטיפול בה, והמשיך להוציא לה נוזלים מהגוף. בטיפול השלישי, כשבאתי לקחת את החתולה, הוא החליט לשנות את התרופות שלה ורשם לה אנטיביוטיקה מיוחדת ויקרה במיוחד. "אני אקח ממך כסף רק על החומרים שעולה לי הטיפול בחתולה", אמר, "אבל התרופות יעלו לך הרבה כסף". ואכן כל כדור כזה עלה כ-20 ש"ח ויותר. בלית בררה, נוכח מסירותו של הרופא, ונוכח אומץ ליבה של קיזי, הסכמתי לקנות לה את הכדורים והקפדתי לתת לה אותם. כל התקופה הזאת הייתה קיזי במצב גרוע ביותר, זחלה בקושי כמה מטרים בבית ולא אכלה ולא שתתה כמעט דבר. לבי היה קשה עליי. כל יום ולפעמים גם באמצע הלילה בדקתי אותה, אבל לא מצאתי שום סימן מעודד...

    רק כעבור כמעט שבועיים בביקור אצל הרופא, הוא היה בפעם הראשונה אופטימי. "נראה לי שהיא מחזיקה מעמד אמר, התרופה עוזרת!"

    רק כעבור שלושה ארבעה ימים התחילה קיזי לשתות מים, אבל כשהחלה שוב לאכול - רווח לנו. קיזי התחילה לחזור לעצמה. היא שבה לנוח בסלון ולא הייתה מתחבאה בפינות אפלות או בשירותים. הליכתה הפכה להיות יציבה, עד שלבסוף קיבלנו את הסימן הטוב ביותר ממנה: היא שבה לגרגר! הייתי מלא תודה לווטרינר שטיפל בה במסירות וכמעט בהתנדבות והייתי גאה בעצמי על כי הצלחתי להציל את חייה למרות שכבר הייתה על סף המוות. תמונתה, מוטלת על גחונה במרפאה בקושי נושמת, שבה ופקדה אותי פעמים רבות, אך כעת יכולתי להתגבר על גודל הזוועה שחשתי אז. הרגשתי הראשונית, שקיזי האמיצה תתגבר, הוכיחה את עצמה! עוד נכונו לי כמה ימים של מתח וחרדה, כאשר קיזי גמרה את הטיפול התרופתי הארוך והווטרינר אמר שעכשיו יש סכנה שהווירוס יחזור ויתקוף אותה, אבל זה לא קרה!

    קיזי ידעה אחרי התאוששותה חודשים רבים של אושר והנאה. היא חזרה ביתר מרץ לפקוד את החצר, משתלטת כהרגלה על כל השטח ואנו פינקנו אותה. יצאנו מתקופה זו מחוזקים יותר בקשרנו והרגשתי שקיזי נותנת בנו אמון יותר מתמיד.

     יום אחד היא לא חזרה הביתה מיציאת הבוקר שלה לחצר ועד היום אינני יודע היכן נעלמה. אמנם שבועיים לפני כן מצאתי אותה, בעקבות היעלמותה, מייללת על מרפסת של בית שכן (עד היום אינני מבין כיצד הצליחה להיכנס לשם!) אבל הפעם לא עזרו כל חיפושינו הממושכים והמדוקדקים אחריה - היא נעלמה ללא שוב!

    התגברתי על כאבי, נחמתי היא שקיזי הגיעה לגיל מכובד של כמעט 6 שנים וחייה היו טובים ונטולי דאגות.

    לקיזי תמיד תהיה פינה חמה בלבי וזיכרון ימי מחלתה - הימים הקשים של קיזי - הם אתי תמיד לזיכרון ולמופת של אומץ לב ועמידות!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      בולוג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מדוע קראתי לבלוג שלי בולוג