כפי שסיפרתי כבר, אני מאזינה עכשיו הרבה לרדיו מהות החיים. לא בגלל שיש לי איזו כוונה להפוך לרוחנית פתאום, אלא משום שזה משעשע אותי בזמן התפירה וכשאמצה את זה ודאי אחפש ערוץ רדיו אחר.
הרבה מאוד מהדוברים שם נטיית ליבם היא בודהיסטית ומה שהצלחתי להבין שעיקר הבודהיזם הוא לא לאחוז חזק מדי בשום דבר - לא בשום דבר חומרי ולא בשום אמת דוגמטית - אלא לשחרר. מה שהפליא אותי שאלו המדברים על שחרור האחיזה אוחזים כל כך חזק באמת הזו. זה, כמובן, יכול להשמע כסוג של פלפול לוגי מצידי אבל לא הגעתי לתלונה הזו מתוך רצון פלפול גרידא, אלא מתוך התחושה שאני שומעת כאן טון דוגמטי שגורם לי לאי נוחות, טון דוגמטי שאין בו שום שחרור אלא לפיתה חזקה מאוד של העמדה הבודהיסטית לכאורה (אני משערת שיש בודהיזם אחר גם כן). |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם זה נכון. הכי חשוב זה תמיד להשאיר קצת חופש למשחק ב-"הבה נניח שאולי זה בכלל להיפך."
חשבתי שבשם השלום נצא למלחמת חורמה.
בשם ה.... נעשה ונשמע, בשם ה.... נצא למלחמת חורמה,
בשם ה.... נמצה ת'אמת, נמגר כל מתנגד, נתעמר בשונה,
נדכא את ה-דהוי/כהה/צבעוני/רבמיני/פלורליסט/אידיאליסט
(שמתנגד לה....) וכו' ו... בא לציון גואל. אמן.
לפי הסיפורים ששמעתי נראה לי שהוא היה יצור די הפכפך, אז כנראה שלא ממש.
בהחלט סימני שאלה. אני בכל אופן לא יכולה אחרת.
וכאילו היא האחת והיחידה
תשמע דוגמטית , וכשמדובר על שיחרור על אחת כמה וכמה.
אולי היה צריך להוסיף יותר סימני שאלה. לא?
שלא לדבר על היהדות (צריך רק לקרוא את מגילת אסתר, למשל). כנראה שמאוד קשה לשמור על פתיחות אמיתית וכל דת בסופו של דבר מסתגרת ופוסלת כל עמדה אחרת.
יופי. תודה. אחפש אותו. נראה מה זה יעשה.
האמת היא שכל הטרמינולוגיה הזו המייחסת יחסים של שליטה ביננו לבין המחשבות לא ממש מדברת אליי אבל אני מוכנה לבדוק במה מדובר.
מה שעד היום לא מתיישב לי עם שיטות ודיסציפלינות נוקשות בשעה שהטנארה המקורית היא נגד טכניקות שלמדיטציה ונגד אימוץ רעינות בנוקשות אלא האדם נשאר גדול מהטכניקה מהשיטה ומהמחשבה. לא מאפשר למחשבה לשלוט בו.
דרך הספר הצלחתי להגיע לריחוף מבלי לחשוב פשוט עשיתי מה שהמחבר שהעביר את החומר הזה המתגלגל כבר כמה אלפי שנה וזה עבד עלי. עזר לי מאוד כשהייתי חולה. פשוט
אוצר של תובנה, בלי שיטה וטכניקה בלי מילים והפגנת חוכמה. פשוט זרימה.
ממליצה לקרוא אותו ספר בשם:טאנטרה, סגול עם ציור של משולש כזה על הכריכה.
שוה כל דבר
כן, גם אני ככה. האמת היא שבין כה וכה אני זוכרת מעט.
אכן כל המטיפים למיניהם אוחזים חזק באמונתם ולוחציםםםם(:
משום כך אני קוראת ספר או שומעת הרצאה ואח''כ משחררת...מה שנשאר הוא המשקע הרצוי לי.זו תובנה שהגעתי אליה במשך חיי הבוגרים.