'נסיך האופל' עדיין בכושר. (אוזי אוסבורן, פארק הירקון).
כמו תמיד, מומלץ להגדיל את הצילומים על ידי לחיצה עליהם.
28.9.10 פרק הירקון, אוזפסט.
טעמיי: בצפר- טובים מאד. סולפליי- בסדר. קורן (בצילום למעלה) - מצויינים. אוזי אוסבורן (צילומים למטה ואילך)- אין מילים. חוויה חד פעמית.
נאום ה- Prince of Darkness כבר בפתיחה : "זהו הדיל, ככל שאתם will go crazy , אנחנו ננגן יותר לאודר". וכך נפתח מופע ייחודי (עבורי לפחות) שלא רואים כל יום, שהורכב משירים מאלבומיו השונים, וכאלו מתקופת הבלאק סאבאת. ההרכב שאיתו מצויין. אוזי ידוע בלאתר ולבנות סביבו את הכשרונות החמים בכל תחום. בשלב הצגת ההרכב, באמצע המופע, התגאה אוזי בכך שכדבריו, "גנב" את המתופף (המצוין, שנתן שם גם סולו מהמם) טומי קלופטוס. וכמובן שההיילייט הוא הגיטריסט המעולה, היווני במקור, גאס ג'י . במהלך ההופעה, ניכר היה שאוזי מתיחס אליו כבן טיפוחיו והרבה להתקרב אליו וגם "להפריע" לו לנגן, בשובבות האופיינית לו.
ובכלל, נראה שאוזי הוא במעמד כזה שסולחים לו ומקבלים בהבנה (ובאהבה) כל שובבות ורוח שטות, והיו לו שם לא מעט כאלו.
בשלב מסוים אומר האיש, "פאק על העניין הפוליטי, אנחנו כאן בשביל המוסיקה" והקהל יוצא מגדרו ומריע בשאגות . לאורך כל המופע ניכר היה שאהבת הקהל חשובה מאד לנסיך, דבר שקיבל שם בטונות. כל רגע "אני אוהב אתכם אנשים", אתם אנשים נהדרים" ושוב "אוהב אתכם" , בשלב מסוים לקראת הסוף עשה מקבץ רב פעמי של השתחוויות תודה והוקרה לקהל, על ברכיו. וגם, " אני פאקינג אגיע אליכם שוב, זה יהיה קרוב יותר ממה שאתם חושבים". (אמר את זה פעמיים לפחות). כן, מסתבר שהקהל הישראלי יודע להפגין את אהבתו לאלו שהוא חפץ ביקרם.
עד למופע של אוזי הפארק היה קצת לא מלא כזה, אבל עם כל הרכב , בצפר, סולפליי וקורן הוא התמלא יותר ויותר, ופתאום במופע של אוזי עשה רושם של פארק כמעט מלא. (אם כי לא כמו בפול מקרטני, שם לא היית יכול להחדיר סיכה, או לפגוש במישהו, כאן דווקא פגשתי). הסאונד היה בהחלט טוב. קצת חסרו המסכים שיש בדרך כלל בצדדים (שוקי וייס חסך כאן. טוב, לכן הכרטיס לא עלה בשמיים, טריידאוף של החיים) , אבל גם כך ראו באופן סביר מה שיש על הבמה, אך כמובן שמסכים היו מוסיפים.
הייתה גם במה של 88 אף אם (לדעתי ולדעת נוספים, מיותרת ), שם הופיעו טל פרידמן ואלמנה שחורה.
חזרה לאוזי שובבני. היה לו שם קטע כזה של להתיז מים על הקהל, ועל עצמו, אם זה מתוך דליים שהוכנו מראש, או צינור מים בלחץ של מפזרי הפגנות. כמו כן, היו לו שם דליים שכאשר הוא שפך אותם על עצמו הוא הלבין, בגדים ושיער, לא יודע מה זה, נראה כמו דלי סיד כזה...(אמרו לי אולי סוג של קצף). כאן בתמונה זו לא מטפחת, אלא השיער ה'מולבן' .
בשלבים מסויימים בהופעה הוא שואל את הקהל "אתם רוצים שיר של בלאק סאבאת?", הקהל משתגע וצורח כןןןןןןןןןןן. והוא סיפק במהלך המופע 4 כאלו, כשבכל פעם הוא שואל שוב , והקהל מגיב , כנ"ל.
וכאן רגעי הכפירה האישיים שלי, אבל בקטנה, קבלו בהבנה בבקשה. בפתיחות/ריפים של שירי הבלאק, אמרתי וואאלה, גאס מביא אותה יפה. אבל בהמשך, כשהיה צריך להגיע לקטעי הסולו, המורכבים קצת, בשירים שנבחרו, הרגשתי שהוא לא מגיע לסאונד המיוחד שיצא אצל איומי. ניגן בוירטואזיות ובאופן מרהיב, אבל עלה קצת גבוה מדי בטונים, דבר שפגע לטעמי בכובד ובנומך , המייחדים, שיוצאים אצל איאומי (אולי בגלל ריפיון המיתרים, והמבין יבין). על מופע של אוזי, איאומי ובאטלר, הייתי מרבע, ואולי אף יותר, את מחיר הכרטיס ששילמתי כאן. האמת שקצת כאב לי שהאחרים שם (הבן אנד הל/סאבאת), הלך להם ה-'אוזי' שלהם (דיו ), והוא זוכה כאן לכל התהילה, אבל אלו החיים.
שמתי לב גם שנותנים היום כבוד לבסיסיטים. היו הרכבים בהם היו שני גיטריסטים ובסיסט. כשלא היה מקום על הבמה לשלושתם (אמרתי כבר, שוקי חסך) אז הבסיסט היה תמיד אחד מהשניים שבפרונט, והגיטריסט השני/שלישי מאחור.
קראתי לפני המופע מאמר באחד העיתונים שכותרתו "אוז אבינו חי". שם נכתב ,בין היתר, "אולי אוזי לא ישיר או ינוע כבר כמו פעם, אבל הוא צריך רק להיות שם, כל השאר יגיע מעצמו".
אז נכון שהוא כבר לא נע כמו פעם. האמת שהיו רגעים שחששתיי שבכל רגע יצא מאחורי הקלעים איזה פיליפיני עם הליכון שיתמוך בו על מנת שלא יפול. יש שאמרו שהתנועות האלו , כשל מישהו שבקושי הולך, הם חלק משואו שלו, כי היו רגעים שהוא הלך וזז רגיל. לא יודע, אשאל אותו בראיון הבא.
יחד עם זאת על קולו הוא שמר ועוד איך, נשמע כמו בימים הטובים ההם, עם עוצמה ,ייחוד, וכריזמה קוליים.
בתי, שהייתה גם במופע, אמרה לי מאוחר יותר שמיק ג'אגר מקפץ כמו ילד בן 18 (הייתם צריכם לראות אותו רץ בספרינטים אולימפיים בהופעה של הסטונס) ואוזי זז כזקנה בת 90 (לפחות כפי שזה נראה ברגעים מסויימים), אבל שניהם ענקים בלהחזיק קהל ולתת שואו מלהיב. ואוזי החזיק את הקהל, ועוד איך החזיק. כל הזמן באינטרקציה , שיחות, הפעלה, גם באמצע השירים. היה לו קטע כזה שהוא מוחא עם הידיים למעלה, במקצב השיר, ומנחה את הקהל לשאוג או, או , או וכדו'. מורגש היה שהוא כאן בשביל הקהל. אהבתי אותו שם.
לקאת סוף המופע הוא הביא אותה ב"דיל" נוסף. " זה השיר האחרון שלנו להערב, אבל אם אתם ממש, ממש will go crazy ,אז אולי נמשיך בשיר נוסף. הקהל, כןןןןןןןןן. והוא " אני לא שומע" " זה לא מספיק", וכך כמה פעמים, עד שזה התגבר והתגבר. לבסוף הוא הוסיף יותר משיר אחד, כבר לא זוכר כמה. אני אישית חשתי שהוא ממש לא רוצה ללכת, ומבחינתו היה נשאר איתנו עוד ועוד.
וכך , תוך מתן כבוד למקורותיו, בסיום נפלא עם פרנואיד של הסאבאת, להופעה של קצת מעל שעתיים, ופרידה שכאמור, ניכר היה שלא הייתה לו קלה (נפרד והשתחווה עוד ועוד, לפני שעזב סופית את הבמה) הגיע המופע לקיצו.
|