כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים דבש גם כאן

    חזרתי מהצפון עם הילדים... שלושה ימים בעמק, מוקפים בהרבה מאוד מים שמכפרים ביג טיים על החום הבלתי נסבל... בעיקר תפסנו פינות קסומות על דפנות החצבאני ורבצנו ללא הרבה מידיי תנועה בשלוה הכל כך מנוגדת לחיי השיגרה שלנו. ככה עבר היום הראשון וגם השני... בשלישי החלטנו שבטרם נחזור למרכז כדאי לעשות מעט פעילות ולהינות ממה שהצפון יכול להציע לנו... זו היייתה הזדמנות פז עבורי, מיד הרמתי את הטלפון לידידי היקר, אלון מלאכי, \"שפן הסלע\" איש אקסטרים מופלא שהקים בין השאר את צוק מנרה... תפסנו את הרכבל ועלינו.... זה היה יום מופלא, הילדים ירדו באומגה, גלשו בסנפלינג, טיפסו על קירות, גלשו במגלשות, קפצו על טרמפולינות... היה כיף... כל זה תוך שתיית תה צמחים העשוי על מדורה בשטח. אחרי כל הפעילויות, שאלתי את החברה במקום, נו
    , איך הקיץ? הולך טוב? באו הרבה מטיילים... ודני, האחראי על המקום, הביט בי ואמר... את לא מאמינה, חשבנו שאחרי המלחמה, כל אנשי המרכז יבואו לתת זריקת עידוד לצפון.. אבל חוץ מתיירים אמריקאים, צרפתים ודתיים... לא ראינו פרצוף של ישראלים מהמרכז... חשבתי שזו הזדמנות לכתוב כאן, כמה היה לנו כיף... ואיזה יופי, שופץ האתר של שפן הסלע במנרה, אחרי שהוא נגמר על ידי כמה קטיושות במלחמה ההיא...

    ארכיון

    רוחות ושדים

    20 תגובות   יום חמישי, 18/10/07, 15:30

    לפני חודש קיבלתי מתנה למשרד שלי, מתנה למזל, קנה במבוק מרופד באבנים קטנות, חלוקי נחל.... אתם בטח מכירים את זה, אם אין לכם אחד כזה, חייכם לא חיים... אני לא צינית, חלילה. פעם היה זה, "ראש דשא" אחרכך הכבשים הצבעוניות ועכשיו מככב לו הבמבוק... הוא נפלא... רק שמים מים והוא צומח וגדל.. ואופס הממזל שלכם משתנה.

    המשרד שלי, הוא משהו מיוחד במינו, זהו צריף עץ, צבוע בירוק עם גג כתום משנת 1949 הממוקם בתוך חצר פסטורלית... מקום בהחלט עם השראה. זה מאפשר לי לשבת כאן ימים ארוכים ולהמציא כל מיני רעיונות.. זה כמובן לא קשור בשום אופן לסיפור הבמבוק היקר שלי, שאיך שהוא הגיע לפה, נקשרנו אחד לשני...

    בוקר אחד, אני מגיעה למשרד ומוצאת שכל האבנים מהאגרטל הקטן של הבמבוק שלי פזורים על השולחן, לא יחסתי לכך חשיבות, אספתי אותם בחזרה, הוספתי מים וזהו... שכחתי מזה.

    למחרת אני מגיעה למשרד ושוב זה קורה... עדיין לא התעוררתי ולא שאלתי אף שאלה. האבנים הוחזרו ואני המשכתי לחלום. אולי עברה לי מחשבה שאחד הילדים שלי שהיה כאן יום לפני שיחק איתם אבל לא יותר.

    בפעם הרביעית שזה קרה, אני מגיעה בבוקר ומוצאת את כל האבנים מפוזרות, אני קוראת למזכירה שלי, "תגידי מישהו ישב ליד השולחן שלי אתמול?" "ממש לא" היא עונה ואז אני מצביעה על האבנים הפזורות סביב ומספרת לה שזה כבר כמה פעמים ואנחנו מחליטות לראות מה יקרה מחר!!!

    בבוקר למחרת... שוד ושבר...

    הפעם הבמבוק נעלם, כל האבנים על הרצפה והוא מעוך בינהם!

    זהו! יש לנו רוחות רפאים במשרד, אני אומרת לליאורה....

    מיד אני מתקשרת לחברה שלי... מ"הכוח" תכנית שיצא לי להפיק..במקרה... "תמי, אל תשאלי, יש לי רוח רפאים במשרד והיא הופכת לי כל יום... " אני מספרת ומספרת ותמי שאין לה זמן עכשיו לבלבולי מוח פוסקת! "יש לך עכבר במשרד..." עכבר... יואו.. איך לא חשבתי על זה... דבילית....

    אני וליאורה מסתכלות אחת על השניה ולא מפסיקות לצחוק למרות שליאורה מאותו רגע, לא נראתה מאושרת, היא מתעבת עכברים.

    בסוף היום החלטתי להשאיר פתק לעכבר וכך כתבתי בו:

    "עכבר יקר, אבקשך לא לגעת לי בבמבוק"

    כשהגעתי למחרת בבוקר, הבמבוק שלי עמד,יפה כתמיד, כל חלוק נחל במקום... כך זה נמשך כבר כמה ימים, אתמול החלפתי את הפתק ורשמתי:

    "תודה שאתה שומר לי על הבמבוק..."

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/3/08 20:48:
      הצריף המקסים נמצא באולפני הרצליה והוא יחיד ומיוחד במינו
        11/2/08 08:56:

      מצחיק.

      איפה נמצא הצריף הפסטורלי הזה?

        9/2/08 21:18:

      מציעה להביא חתול.

       שלי לא נוגעת בבמבוק ושומרת שעכברים לא יגיעו.

      חוצמזה שהיא יפה ופרוותית((:

      צחקתי וחייכתי.

        8/2/08 16:57:

      רק היום שמתי לב לכל התגובות המקסימות שלכם.....

      תודה לכולכם..

      ובהזדמנות זו אני יכולה לבשר שלבסוף נשברנו והזמנו חברה כזו....

      שדואגת שעכברים/ יותר נכון עכברושים לא ישארו בבית הירוק והיפה שלנו.

      וכבר שלושה ימים יש שקט...................

      הבנות לא צורחות יותר.....

      (וזה לא משפט שובניסטי, פשוט עובדות כאן רק בנות כרגע...)

        18/1/08 18:32:

      גיחוך ענק מעומק הלב.

       

        4/1/08 15:29:

       

      אחלה :)
        23/12/07 19:30:
      חמוד מאד
        21/12/07 15:41:

      קראתי וחייכתי.

      תודה.

       

      לעולם לא היה עולה על דעתי שהסיבה למה שקרה היא עכבר.

      ואני מניחה שגם לא הייתי מניחה פתקים כמו שאת עשית :)

        17/12/07 00:50:

      איזה מתח:):)

      מקסים...על עכבר לא חשבתי!

      הוא עוד עלול לבקש משכורת כמאבטח:)

        10/12/07 01:05:
      עכבר מלומד!
        9/12/07 18:57:
      פשוט מקסים!
        16/11/07 20:30:

      ככה זה כשמבקשים יפה...

       

      מוזמנת לקרוא את סיפור הבמבוק בבלוג שלי. דינה 

        22/10/07 13:25:
      נחמד. כמה אנחנו פתטיים כשנדמה לנו שאנחנו מבינים דברים.
        20/10/07 14:04:

      סליחה!

      לא שמרתי לך על הבקבוק ולא ניסיתי לשבו אותו.

      מה צריך לעשות בשביל לבקש ממך לפתוח לי חלון כדי שאוכל לצאת סוףסוף??

       

        18/10/07 16:20:
      מזל שהעכבר יודע לקרוא
        18/10/07 15:43:
      כאילו,
      תחליפי את חברת הניקיון. DUH.
        18/10/07 15:39:
      לגמרי....
        18/10/07 15:36:
      גמני. משהו בהם יותר דומסטי נכון?
        18/10/07 15:35:
      כנראה שאת צודקת ... אבל כבת כפר לשעבר... אני דווקא די מסמפטת אותם
        18/10/07 15:33:

      חחחחח

      מסקנה?

      עדיף להסתבך עם עכבר האיר ולא הכפר..

      פרופיל

      רוני66
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      חיי עכבר