אנחנו 4 חברות, קרובות קרובות, תמיד צוחקות על הדמיון ביננו לבין החברות בסקס והעיר הגדולה, הזוי משהו. למעלה מ- 20 שנים אנו יחד, ברגעים הטובים והטובים פחות, בשמחות, לידות, בר-מצוות, בגידות, גירושין, גיוס הילדים ... בכל שלב ושלב של החיים ..... ארבע חברות שלא נפרדות. חברות בעיניי היא קודש הקודשים, תמיד למען כולן .... עד כמה שזו נשמעת קלישאה ומתקתקות יתר, זו המציאות. ב- 10 שנים האחרונות התגרשנו שלוש חברות, אחת אחרי השניה, בהפרש של מס' שנים מועט וכרגע אנו מלוות את החברה האחרונה שנשארה נשואה בדרך מפותלת וכואבת .... מתישה, ומעייפת ...... ואנו מחבקות ומחזקות, יודעות את הכאב, מבינות את העצב .... כשנישואין עולים על שרטון, כשמשפחה נוספת עומדת להתפרק ועושות את המאמצים שזה לא יקרה. וזה רק מעלה בי מחשבות, על הקלות הבלתי נסבלת של הרמת ידיים מהזוגיות, מסתבר שהיא בעוכרינו ... הכל נראה ורוד בחוץ כשנמצאים בפנים .... אך כשיוצאים החוצה הורוד הופך לסגלגל ולפעמים גם לאפרפר .... הרי מטבע הדברים אין דבר שכולו ורוד ... זה רק באגדות. האם הגענו לשלב שנשיואין לא מחזיקים עד יומנו האחרון, היכן האהבה הגדולה שהתחתנו איתה, מדוע אנו מגיעים למצבים שהילדים מחולקים ל- 2 בתים נפרדים, חיים את חייהם בצורה כזאת שהופכת לנורמטיבית? היום לא מופתעים כשזוגות נוספים נפרדים, מתגרשים, בתי משפט, עורכי דין, מריבות, צעקות, חלוקת רכוש .... אנו רק מהנהנים בראש, מצקצקים בלשון ועוברים לסדר היום ...... והמשפט "מוסד הנישואין פשט רגל" נשמע באויר בכל מקום. בני בן 25, יושב עם חבריו בסלון וצוחקים כשמדברים על חתונה, והם מסתכלים לי בעיניים ושואלים בשביל מה ? מה אוכל לענות? להקים בית בישראל שיתפרק ברגע שיהיה מעט קושי, להביא ילדים שיגורו בשני בתים עם הורים שלא מדברים האחד עם השני? ואלה השאלות שגם אני שומעת מהם, שאלות כואבות שאין עליהן תשובה .... ופתאום, הם אומרים בניחותא אמיתית שהם יעשו הסכם ממון, כי הרי מי זקוק לטבעת בשביל להביא ילדים לעולם, אהבה תהיה עם טבעת או בלעדיה ..... רגע ..אז איזה עולם אנו בונים? האם מוסד הנישואין פשט את הרגל לחלוטין? האם מכל פיפס קטן נתגרש ונפרד? על מה בעצם נשאר להלחם? האם הרצון לשוויון זכויות הפך את הזוגיות שלנו לכזו קלה, לשבירה ? ואני רוצה להסתכל לבני בעיניים ולהגיד לו שיאמין בזוגיות ובאהבה .... כי לא טוב היות האדם לבדו ....... אבל אם יש כאלה חברות טובות, אני לא לבד, אז אולי הם צודקים ..... |