| (רשימה שהיתה צריכה להעשות ככל הנראה קודם) בעד: פריז! פריז! נגד: אין מטפלת, אין גן, אין סיבה להצביע פריז. בעד: כי אני לא יכולה, וגם לא צריכה, ללכת לעבודה אמיתית, מסודרת. נגד: כי אין לי תירוץ או יכולת להעסיק את צוות (טוב, צמד, אבל יעיל כמו צוות הבית הלבן) המטפלת-עוזרת שחסכו ממני כל כך הרבה מטלות משמימות. בעד: הסיכוי שהילדות ידברו צרפתית. לשמוע את הגדולה שואלת כמו תוכי-תמונה, את כולנו ואחר כך גם את העוברים והשבים: "''קומן טוטאפל?" "קומן טוטאפל?" "קומן טוטאפל?" נגד: כי זה כל מה שאנחנו יכולים להגיד. פחות או יותר. וכי בקרוב הן יירדו עלינו. ונעשה להן בושות. בעד: כי עד עכשיו אכלנו ממש באופן מזדמן, בלי השתדלויות ובלי המלצות (חוץ מטביעת עין לא רעה שכבר הצלחנו לפתח), והיה ממש טוב. נגד: כי שילמנו על זה ביורו. ואין לנו הרבה מהם. והכל כאן גם משמין נורא. נורא. וכולסטרולי. בעד: כי הן כל כך מתוקות במעילוני החורף האלה, שאין להם שום סיבה או סיכוי בארץ. נגד: כי לא רק שיש לנו נורא מעט בגדי חורף, אין כאן מקום לכלום. אין כאן מכונת ייבוש, ואפילו לא חבלי כביסה. את הכביסה מייבשים בתוך הבית. ככה שממילא עוד שניה, הילדות יילכו ערומות. טוב, לא נורא, ממילא אין להן גן, כשיתלכלכו כל הבגדים, פשוט נישאר בבית. בעד: כי שתיהן בגיל גילוי העולם, וכיף לתת להן לגלות עולם כל כך יפה ועשיר כמו כאן. נגד: כי גם בתל אביב הייתי יכולה לחטוף התקף חרדה מחוסר העכבות של הפושטקית הקטנה, ובמקום זר זה גם הרבה פחות נעים וגם הרבה יותר מפחיד. בעד: הסיכוי שעוד מעט יהיה לנו קל וכיף וחוויה יוצאת דופן, מעשירה ומגבשת. נגד: הסיכוי שלא. |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז גם שם היא עבדה במשרה וחצי, אה?
סתם, סתם. מפסיקה מיד (טוב, חייבת לתלות את הכביסה).
עד כמה שאני יודע היא נהנתה מכל רגע
עבדה במשרה חלקית
הייתה אמא במשרה מלאה
והיא מאוד מתגעגעת לתקופה הזאת.
תני לזה זמן, 3 החודשים הראשונים הכי קשים, אחרי כן זה משתפר עם כל יום שעובר.
חשוב להכיר כמה שיותר מהר ישראלים שיעזרו לכם להיקלט.
ראית, חנה, איך שהגעת לכאן יצאה לי תגובה פמיניסטית? אין כמו טיפול רצוף בילדות, כביסה ובישול ושטיפת כלים (והערב גם מנקים, אללי), שיכול להוציא ממני את הגלוריה סטיינם הפנימית.
ובעניין הנחיתה - מרוב אפשרויות: מדור, מיילים, תגובות, פוסט - אני כבר לא יודעת איך לעדכן.
אז פשוט אנצל את ההזדמנות הזאת בקצרה:
אנחנו כבר שבוע כאן. העיר יפה יפה יפה. כמעט בכל פינה שלה, כמעט בכל צמח שבה. גם הצרפתים נראים לא רע בכלל.
מזג האוויר יפה לאללה, ועם הקור אנחנו מצליחים להסתדר (אם כי מזכירים לעצמנו שרק אוקטובר). עם הצרפתית החסרה - קשה הרבה יותר. לפחות הצורך יוליד מוטיבציה ואולי גם זמן ואמצעים ללמוד.
הצלחנו לשכור דירה נהדרת ומושיק כבר התחיל כבר ללכת לעבודה. בעיקר נותר לעבור לדירה החדשה וכל מה שכרוך בכך, לסדר אישורי שהיה וכו', והכי חשוב למצוא גנים לילדות. הבעיה היא, שאת כל זה, לעשות עם שתי ילדות קטנות, זה ממש קשה,וגם, נורא קשה להתנייע כאן ככה עם שתי ילדות, וכל סידור לוקח המון זמן. ככה שהכל נעשה לאט לאט, ואני לא אדם סבלני במיוחד.
וזה שאני כותבת כאן באריכות, אומר ששתי הילדות ישנות, הישג משמעותי לצהריים אלה, ותחזית אופטימית לאחר צהריים רגוע. תהיה גם בייביסיטר, אז למרות שהבריזו לנו מאיזה סידור, אנחנו נשאיר אותה על כנה (30 אירו כמעט אבל מי סופר) ונצא להסתובב קצת ביחד לבד.
ומה חושבת רעייתך?
איכשהו ברור שהנשים של חוות את זה אחרת.
(ולא ייאמן שהייתי צריכה לעבור רבע עולם כדי להרגיש רעיה).
בעד בלי ויכוחים בכלל.
עשיתי את זה פעמיים, פעם 5 שנים בניו יורק, שם נולדה נועם הראשונה
פעם שניה שנתיים במדריד עם שניהם.
חוויה הכי טובה שאפשר לחוות בתור משפחה!
בהצלחה.
ינוסה, תודה.
על חוויותיי האיומות באטלייה של רובושון כתבתי, גם כאן, דפדפי אחורנית.
אכלתם בלה-פונטיין? מעולה ולא יקרה כלל. ביסטרו צרפתי אמיתי. אוצר נחבא. 9 Rue Soufflot
(זכרנו את המיקום לפי הדימיון ל"סופלה")
מומלץ הארנב ("לה-פא") אם יש, אך גם כל מנת בשר אחרת מדהימה.
ועל האטלייה של רובושון בודאי שמעתם, וגם הוא מאוד מומלץ. אבל יקר, ולאו דוקא יותר טוב מלה-פונטיין...
נגד- השארנו את זואי בבית ותיכף היא תשכח אותנו
בעד- השארנו את זואי בבית, אין יותר שערות, אוכל לכלבים ולרדת איתה באמצע דצמבר בפריז נשמע מה זה לא אטרקטיבי.
בקיצור, זו היתה דרכי לאמר שהכלבה סבבה.
זוכה להתעללויות אין ספור מצידו של טל, אבל נכון לעכשיו נראה שהיא נהנת מהן.
נשיקות
א. מחזיקים יפה. כתבתי לך הרגע מייל בנושא.
ב. סניף באירופה - אולי תתחיל מסניף בתל אביב?
ג. יאללה, יש לך כבר יועצת ארגונית ללוות את שלב ההקמה.
תחזיקו מעמד, אחרת אין סיכוי שאפתח סניף באירופה...
וחוץ מעל התפתחויות משמחות בתחום התשתיות, אני שמחה לדווח בגאווה, שאתמול, בכל הבלגנים, הצלחנו לארח זוג חברים לארוחת ערב מוצלחת, למרות שהילדות הדגימו את כל התאונות הביתיות האפשריות בשרשרת, כאילו היו תשדיר שירות של "בטרם".
וחוץ מהעוף, שהצליח מעבר לכל שיעור, בין הירקות הרגילים בתנור, הטמנו גם תפוחי אדמה סגולים, מברטאן, נדמה לי. זה דבר מדהים. אני זוכרת שאהרוני כתב על זה מדור, אז בטח יש גם בארץ. מכינים אותם כמו תפוחי אדמה רגילים, אבל יש להם טעם וגם קצת מרקם כמו של ערמונים. והם באים בסגול כהה. אפשר רק לדמיין איזה מרק נפלא אפשר להכין מהם כשהחורף יתעצם, איתם ועם קצת שמן זית או כמהין.
וגם האגסים כאן זה משהו אחר.
ותודה על כל טפיחות העידוד. בטח נזדקק לעוד כאלה.
בבוקר הראשון - פטיט ד'גנה ליד השאנז אליזה (סניף הבנק שלנו שם). חביתה וביצת עין (למדתי איך אומרים!) מעולים פשוט, נוטפי חמאה, וקפה סביר אך עדיין לא מצוין. וריבה.
בבוקר השני - מתברר שלא פותחים כאן את המכולות והסופרים עד תשע. מאפיות כן וגם חנויות בשר. אז אכלנו בגט ופן או לה (נדמה לי), עם פסטרמה מבשר בקר. וחמאה, כמובן.
בבוקר השלישי - כבר עשינו אתמול קניה בסופר, אז הילדות אכלו סימילאק וצ'יריוס.
מה? כבר??
דמיינתי לפחות שבוע שבועיים התאקלמות.
אז השד לא נורא כל כך...
גם פה ירד אתמול גשם.
אז כל ההורים בגן הלבישו את הילדים בארוך
אבל אלהים עשה מכולנו צחוק והפעיל את המייבש טורבו חמסין שלו.
תספרי מה אכלתם לארוחת בוקר- יותר מעניין...
בעד : פריז
נגד :
בעד, בעד, בעד!
דברים יזרמו, יסתדרו, יתארגנו להם. בעוד כמה חודשים תתמהי איך בכלל חשבת אחרת.
בטח שבעד! עובדה שכך החלטתם. כנראה ידעתם שגם ללא תשתית (וללא מטפלת ועוזרת), אתם תסתדרו, הילדות יסתדרו, הכול יסתדר, ורק תרוויחו מזה.
ועובדה - אפילו האינטרנט כבר הסתדר!
שתמשיך הנחיתה להיות רכה. ויש פה גלריית תמונות שמחכה שימלאו אותה בתמונות של ילדות קטנות בסתיו פריזאי.
בעד: פריז! מונמרטר! פואה גרא! מטרו! אוכל טוב! צרפתיות! יורודיסני!
נגד: המממ.... כלום בעצם.
ויו לה רבולוסיון!