0

8 תגובות   יום שישי , 1/10/10, 09:03

אם לפני קונצרט "רשמי" הבטן קצת מתהפכת, הרי שבאופן מפתיע מצאתי עצמי לפני ה"קונצרט" המאוד בלתי רשמי הזה - עם בטן הפוכה שבעתיים.

ולא בגלל שהקול לא הופיע בבוקר, או היה צרוד, הוא שומו שמים - עם ליחה...

סתם כי הולכים לעושת מוסיקה, בחדר, עם אנשים שאוהבים מוסיקה, ומי שיהיה שם פשוט אוהב מוסיקה. ההתרגשות מעשיית המוסיקה כנראה לא מבדילה בין קונצרט מעונב לכזה שלא. 

ומה בכלל אני הולכת לשיר?

ופתאום אני לא מוצאת כלום... והזמן מתקתק לו.

ובתי הקטנה והיקרה בשלה - נו, אמא - אלדר מחכה לי...

לכל הרוחות, אני רוטנת - איפה הקלסר האדום שלי?

הופכת כל פינה על הפסנתר (המאוד עגול...)

את מתכוונת לזה שכאן, אמא?

אה, כן...

אולי במקום להלחץ ולהתעצבן פשוט תפתחי את העיניים? מציעה לי בתי המתוקה בחיוך מתקתק

אז צחקנו לנו. ובסופו של דבר ערמתי ערימה מכובדת של ספרי תווים וצילומים, וקלסרים ודברי מאפה ויצאנו לדרך.

המתוקה ירדה אצל החבר- ואני המשכתי בדרכי.

הגעתי אל ד. המוסיקה כבר נשמעת - צ'לו, פסנתר, חליל - ובאך.

איזו כניסה מרשימה :)

חיבוקים נשיקות - תכירי זה... תכירו זו... ועוד כהנה וכהנה - על מה אתה מנגן? ואת?

אולי תאכלו משהו - עולה קולה של בעלת הבית? ולא ממש זוכה לתגובה, הייתי אומרת.

נו, לפחות לא בהתחלה.

שמענו בין השאר רביעית פסנתר של מוצארט, דואו חליל, קונצ'רטו של באך - בביצוע קאמרי חביב, שיר אחד של טרזין (לא להאמין, אבל כן. רק אחד...) וקצת מהתוכנית החדשה והמקסימה שלי וכמובן, שני השירים של ברהמס מחמל נפשי, לקול, ויולה ופסנתר.

קצת חרקנו (לא קל לקריאה בלשון המעטה) - אבל כל כך נהננו! השירים הללו הן יצירת מופת - יפיפיים, מרגשים, חודרים לנפש. ואני אוהבת אותם. מאוד.

והתמונה עבורי, זו שתחרט בזכרוני - ואולי אקבל את התמונה מונצחת (היות וביקשתי שיצלמו זאת) - שלושה קטנטנים יפיפיים ומדהימים יושבים ליד שולחן קטן ואוכלים ומפטפטים להם בנחת ושלושה מוסיקאים, מטר מהם מתרווחים להם סביב הפסנתר ומנגנים - הרמוניה מושלמת. מי צריך יותר מזה?

מבחינתי - כל שבת או חג.

תודה לכם חברים יקרים :)

נהניתי עד מאוד.

דרג את התוכן: