כותרות TheMarker >
    ';

    המלצות על סרטים

    ארכיון

    0

    אחה"צ בכפר עם מרגריט- המלצה: רוצו לראות!

    0 תגובות   יום שישי , 1/10/10, 09:49

    ''
    ''
    צרפת 2010
    במאי: ז'אן בקר

    תסריט: זאן לופ- דאבדי וז'אן בקר
    זהו סרט קטן גדול, אנושי, שמספר דרך סיטואציות קטנות של ישיבה על ספסל חיים מלאי תובנות על יחסים , אהבה, יחסי אם – בן, דימוי עצמי, יחס החברה ל"דביל" שאינו דביל כמובן.

    ז'רמין שאז  (זראר דפארייה הנפלא) נולד בטעות מקשר מזדמן של אמו עם אדם שאיננו מכיר. כל חייו חש דחוי ע"י אמו, מוריו בביה"ס, "חבריו", לכן אין זה מקרה שהוא חושב שהוא "אפס".

    מכיוון שהיכולות האינטלקטואליות שלו לא פותחו מעולם, והתקשורת שלו עם הסביבה האנושית מוגבלת, בכל זאת, למרות, ואולי בשל פשטותו, הוא יוצר קשר רגיש ואוהב  עם הטבע: הוא מעניק שם הולם לכל 19 היונים בגן, ומטפח את הירקות בערוגות גינתו.

    הוא פוגש את מרגריט (ג'יזל קסדסו- היכן מצאו אותה?), אישה בת 95, שברירית וצנומה בניגוד מוחלט לגופו גדול הממדים, המגושם. ודווקא האישה הקטנה הזאת, אוהבת הספר, מגלה לו את העולם שהיה נעול בפניו- עולם הספרות. היא קוראת בפניו את "הדבר", "הבטחה עם שחר" ואת "הזקן שאהב סיפורי אהבה". אין כמובן, שום מקריות בבחירה זו.
    והוא, שלא מכיר את כל המילים שבמילון (נחזור עוד מעט למשמעות של המילון בסרט) בשל הדמיון המפותח שלו ורמת הקשב הגבוהה מצליח לעשות ויזואליזציה של הספרות ולמצוא את נקודות ההזדהות.


    זהו גם סרט על כוחן של הנשים בחייו של הגיבור:

    האישה הראשונה בחייו, אמו, סרסה אותו ומעולם לא חש שהעניקה לו אהבה. (בסוף הסרט –צפויה לו ולנו הצופים- הפתעה).
    בת זוגו הצעירה, האוהבת, והאינטליגנטית , נהגת אוטובוס, שאוספת אותו תמיד בתחנה האחרונה של נסיעתה רוצה ממנו ילד, והוא מסרב כל עוד הוא מרגיש שהוא לא כשיר להיות אב ראוי.

    ומרגריט- הזקנה והבודדה, שמבינה ורגישה לעולמו, שמלמדת אותו לא רק את כוחה של המילה הכתובה אלא את המקום שבו היא נושקת לחיים האמיתיים. "התבשילים הטובים ביותר הם מהסירים הישנים" אומר ז'רמן לחבריו שמבקשים אישה צעירה ויפה.

    מרגריט נותנת לו במתנה מילון, והוא לא מצליח למצוא בו את מה שהוא מבקש.
    למשל, הסבר למילה "מבוך"- מי יכול להסביר ולהגדיר מבוך חיים של אדם? וההגדרה לעגבנייה כל כך לא מתקבלת על דעתו, כמי שיודע, שיש יותר מזן אחד של עגבנייה. כן, המילון לא מסוגל לתאר ולהסביר את המציאות שהיא מורכבת הרבה יותר....


    בתחילת הסרט אנו פוגשים אותו חורט את שמו על האנדרטה של הנופלים "הגיבורים" של העיירה - מה שמסמל את מאבקו  להיות מונצח ומשמעותי בתודעה הקולקטיבית. בסופו של דבר, היכולת להיות משמעותי בחייו של האחר מתאפשרת באמצעות מעשים קטנים של אהבה, נתינה והקשבה, ולא  ע"י מעשים הרואיים .

    זהו סרט על כוחה האהבה גם אם המילה "אהבה" מעולם לא הוזכרה, שחבל הטבור בין אם לבן לעולם לא ינותק גם במקרה של אם מתנכרת: "אתה בוכה כמו כלב עזוב על הקבר של אמא שלך" אומר הגיבור.

    ועדיין לא כתבתי הכול כדי לעודד אתכם לצפות בסרט הנפלא הזה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין