זהות גנובה
הבלוגריות היא כר דשא ירוק (טירון) שעליתי עליו לפני זמן קצר ביותר (לא יודע כמה זמן אשהה בו עד שתעלה עליו מכסחת דשא ותתחיל את הקציר היומי שלה).
המפגש המהיר שלי, עם כותבים ברשת הוירטואלית, יכול להיות מאוד ויראלי,ברוטלי ומורטלי.זהו פן אחד של החוויה הוירטואלית. המפגש הוירטואלי האחר הוא מגש מלא כל טוב בויטליות,ללא קורטוב של בנליות,מעשיר,מסקרן ומזין את הנפש הצמאה להרחבת הדעת.
מקוות מים לרוב ישנם : חלקם שלוליות עכורות (שגם הנסיך מהאגדות ירחק מהם), אגמי בוץ ורפש טובעני, שככל שאתה מנסה להחלץ מהם בבעיטות פראיות כך אתה נישאב לתוכן.אני למדתי:כמו בחיי האמיתיים,להחלץ בנועם וברכות ולא להישאב לסחי המילולי הרקוב.
אגמי מים צלולים לטבול בהם את גופך ולהרוות צמאונך.לצלול למעמקים, לרחף על הבטן ולהביט מסביב, או סתם לשכב על הגב ולתת לאדוות המים לקחת אותך לתור מסביב.לחתור ברוגע וברכות, להשאיר סימני שובל שהרגע היתה כאן ועכשיו שם.פינות חמד כאלה ישנם.מגלה אותם בשוטטות בתוך המרחב,לעיתים באקראי ולעיתים ברמיזות פה ושם - דעו לכם הם ישנם.
מסכות אנו עוטים בריאלטי ובוירטואלי ובוחרים איך וכמה להיתערטל גם פה וגם שם.בריאלטי שפת הגוף,מראה חיצוני,טון דיבור,אוצר מילים,ריח וכיוצא בזה מזינים את המוח לכלל נתונים העוברים עיבוד(כל אחד והחיווט שיצר בחייו) ויוצאים כפלט של מסקנות.[לא המקום לדון אם המסקנות נובעות מהנתונים-הקש לוגי]. בוירטואלי עומדים לרשותנו מספיק מעריכים כדי לעשות הקבלה למציאות ולמצוא מאפיינים משותפים.העולם הוירטואלי הינו עוד צומת דרכים בחיינו (בין אם זה וירטואלי או ריאלי-זו מציאות חיינו שאנו פועלים בתוכה)ואיננו יכולים ו/או רוצים להתעלם ממנה.כמו בריאלטי אנחנו כן יכולים וחייבים למצות את הטוב שבה ולא להיתעלם מהריאלטי של הוירטואלי-ו/או להיפך מהוירטואלי של הריאלטי.
(היש ישנו בגלל שהאין איננו - היש ישנו בגלל שהאין ישנו) ?
|