האדם והתרבות מתנהלים וחיים בתוך טעות בסיסית. למרות שהטעות היא  בסיסית איש כמעט אינה מבחין בה. אם הייתי מרצה בטכניון והייתי פותר תרגיל במתמטיקה וטועה,כל הסטודנטים היו זועקים על הטעות שביצעתי.למרות זאת האנושות כולה חיה בטעות ואיש כמעט אינו ער לכך.ובכן מה היא הטעות ? הטעות לא קלה להבחנה אחרת כולם היו ערים לה,בכל זאת אכתוב כמה מלים עליה.אתחיל בדוגמא: ראיתי כתבה שכותרתה "הערבים לעולם לא ישכחו את הפרעות לפני עשר שנים" ובכן זוהי טעות בסיסית בהבנת האדם,אבל נכון שאתם לא ערים לשום טעות?אמרתי שמעט ערים לטעות הבסיסית,לרובכם המשפט נראה נורמלי לחלוטין,ובכן למרות שאסביר אתם לא תשתכנעו ,אבל האמינו לי זוהי טעות,כמובן שאם אמשיך להתחנן שתאמינו לי זה לא יעזור,הטעות היא כל כך מושרשת שאתם כולכם חסינים מפניה,וחסינים מפני זעקותיי:"טעות ,טעות,טעות".בכל זאת אסביר מעט לסקרנים שביניכם. ובכן אנתח את המשפט ואצביע על הטעות: כשנכתב הערבים לעולם לא ישכחו, משתמע שישנו משהו ששולט על הערבים, או באופן כללי על האדם עצמו שחזק ממנו,כלומר שישנו כוח ששולט בנו ואנחנו קורבנות שלו.אותו כוח לא ייתן לנו לשכוח,איפה נמצא הכוח הזה? מישהו בדק ומצא איפה שוכן הכוח? ההנחה שישנו כוח כזה נובעת מאותה טעות בסיסית:והטעות היא שאנחנו כאנשים נשלטים על ידי המיינד אותה קופסא בראש שזוכרת,מחליטה,מרגישה,מה שהמיינד מחליט אנחנו מבצעים, אנחנו העבדים של הקופסא שלנו,ובכן זוהי הטעות הבסיסית,שאנחנו קורבנות של קופסת המיינד שלנו,ואם הקופסא לא יכולה לשכוח לעולם,הרי אנחנו לא נשכח לעולם,לנצח נזכור ולא נשכח, אנחנו בעצם מתים,חסרי חופש,מה שהקופסא חושבת ומרגישה אנחנו הקורבנות שלה.

ובכן זה המצב שהאנושות הגיעה היא קורבן של הקופסא בתוכה.כמו גולם(המחשב,המיינד,הקופסא) שקם על יוצרו. הקופסא או הרובוטיקה קמו על יוצרה,הפכנו לרובוטים, מכונה משומנת היטב שחושבת ומרגישה,רובוטים משוכללים כמו במלחמת הכוכבים,מכונות מרגישות,זה מה שהפכנו.ובכן אני צועק קבל עם ועדה,זוהי טעות,טעות, טעות בסיסית,אנחנו לא רובוטים מרגישים,הזכרון שלנו לא שולט עלינו אלא אנו שולטים עליו. מי זה אנחנו? זוהי שאלה חשובה,השאלה הבסיסית שכל אדם חייב לענות לפני כל שאלה אחרת.אז תשאלו מי אנחנו ? מי אני? תשאלו ואענה.