"אפשר לדעת למה איחרת כל כך??! שאגה עליי חברתי האהובה בחיוך בשעה שבאתי לאסוף אותה לטיול קיצי ברחובות תל אביב בצהרי יום שישי. "פתחתי בלוג"..... פחדתי שאם אני אעזוב את כל האישורי כניסה האלה של פתיחת הבלוג שאני אחזור זה יתקע... היא נקרעה מצחוק..... "אפשר לדעת מה תכתבי בבלוג?? על גברים ועל כמה שאת שונאת אותם???? אז צחקתי בחזרה ואמרתי "לא, על המציאות......." "כן, על המציאות"..... ציחקקה וגילגלה את עינייה מעלה...... אז הכל התחיל כשהאחיינית האהובה שלי בת השמונה, החליטה לאתגר אותי ושאלה אותי בעיניים שואלות ומלאות משמעות: "איפה את עובדת"?? "אני עובדת עם ילדים" השבתי לה בחיוך, בפנימייה"..... "מה זאת פנימייה"??? היא התבוננה בי בעינייה השואלות מחפשת פיתרון לשאלה שכאילו כרגע תזכה אותה במנימום מיליון דולר לבניית כפר שעשועים פרטי משל עצמה..... "מקום שבו ילדים גדלים"..... ו"ואיפה ההורים שלהם??? למה הם לא גרים איתם"? היא שאלה ברוך ובתמימות.... "כי יש להם בעיות" ובליבי התפללתי שרק לא תשאל אותי אילו בעיות. אני בחורה בת 26 וחצי לא מעכלת את גודל הזוועות שאני שומעת שלא נדבר על ילדה בת שמונה. וכאילו אלוקים שמע את דבר תחינתי, "אהההה, הבנתי היא השיבה"..... אז המשכתי בעיסוקיי. שמחה להיפטר מכל השאלות הקשות אותן אני שואלת את עצמי לא פעם ולא פעמיים. ממשיכה להעביר עוד יום ועוד יום בעולם הזה. שואלת, מתבוננת, לעיתים צוחקת לעיתים מסתקרנת. מה יביא איתו המחר. ואז זה הגיע בשנית, בדמות נער יפהפה, כחול עיניים שהגיע לחפש מחסה באותה קורת גג ששם אני עובדת. האמת היא, שהכל התחיל באשמתי כאשר החלטתי בשיחת קבוצה, שהינה שיחה שבה המדריכים צריכים לעלות תכנים על החיים ולשוחח איתם עם הילדים והנוער, לשוחח איתם על משמעות חברויות וקשרים בחיים. מה הם חברויות? מה הם קשרים? מתוך כוונה ללמד אותם גם לשמור על עצמם וגם לדעת להיפתח לעולם.
מיותר לציין שאותם שאלות אלו שהעליתי בשיחת הקבוצה, אנו כבני אדם בוגרים עדיין מחפשים את תשובתם, אבל אמרתי לעצמי שיהיה בואו נדבר על זה. "אפשר לדעת בשביל מה אני צריך להיחשף ולהיפתח לתת אמון באנשים אם גם ככה אחר כך אני נפגע?? הילד תכול העיניים התבונן בי במבט נוקב ושאל את השאלה בכובד ראש ובמלוא הרצינות. כי אין מה לעשות אלה החיים, השבתי, ואם לא תיתן אמון ואם לא תיחשף מאיפה אתה יודע אולי תפספס את אהבת חייך או איזה חבר אמת?? "את יודעת כמה פעמים האמנתי באנשים??? נתתי להם את כל כולי, אמון, אהבה, הבנה ובסוף שהסתובבתי הם תקעו לי סכין בגב???? "כן, אני בטוחה וגם מבינה השבתי לאותו נער בן שש עשרה, שרק מלהביט לתוך עיניו נדמה כי כבר עבר כמעט את כל תהפוכות החיים. אז למה?? תסבירי לי בבקשה שוב למה??? לא רוצה..... לא רוצה להיחשף, לא רוצה להיפגע, לא רוצה שום דבר.... "אז מה" עניתי, תעביר את כל חייך בהתגוונניות בחוסר אמון לך תדע כמה אתה יכול לפספס בצורה שכזאת.... לא אמרתי לך לבוא ולתת אמון בכל אדם שנקלע לסביבתך, אבל תבחן תראה תנסה..... "לא נראה לי, בשביל מה..... לא רוצה להיפגע"........ אז לפחות תחשוב על זה ותשתדל ביקשתי, לך תדע מה אתה מפסיד..... וכשיצאתי ממקום העבודה חשבתי. חשבתי על החיים עלהמציאות ועל כל מה שביניהם.... חשבתי על חיי שנכון להיום מוקדשים לצורכי טיפול בילדים ונוער המצויים המצב סיכון. דור העתיד אם נרצה לקרוא לזה ככה. וקצת כעסתי על עצמי. מי אני שיבוא לומר לנוער שמצוי תחת מצב סיכון לנסות ולהאמין בבני אדם בעוד שאני בחורה נורמטיבית בת 26.5 מתקשה מאוד לעשות את זה..... מתקשה להיחשף, לתת אמון ורגש לבני אדם, במיוחד לבני המין השני, למרות שבסופו של יום בחרתי לעצמי כל יום וכל פעם מחדש את מקצועי כמטפלת?? חשבתי על השיחה הזאת עם אותו נער תכול העיניים וחשבתי על חיי. באמת האמנתי במה שאמרתי, חייבים לחיות את החיים שזה אומר גם להתמסר לתת, ולחפש אחריי החברים הטובים ואחריי אותו בן זוג שיעניק לחייך משמעות נוספת... באיזה מידה עשיתי את זה לאחרונה, חשבתי לעצמי...... עד אותו יום..... אותו יום שבו חיי התהפכו פעם נוספת....... המשך יבוא.....
|