כותרות TheMarker >
    ';

    יומן סיפורים

    תמיד אהבתי לכתוב, זה החל במכתבים והמשיך בסיפורים, זיכרונות, הדי פנטזיות מדליקות. הסיפורים נולדים מאוחר בלילות או מוקדם בבקרים, תמונה, תסריט או רעיון. ציור מילים על מסך מחשב, מפיח בהם חיים אחרים, לפעמים מפתיעים, גם אותי.

    הנץ דואה © כל הזכויות שמורות

    0

    מפגש אימפוטנט או ברק ביום בהיר

    11 תגובות   יום שישי , 1/10/10, 16:34

    מצב הרוח שלי לא היה מי יודע מה.  שעה וחצי אני חושב על מה שהיה בחנות הספרים ולא מצליח להמשיך ולהנות מיום השישי.  מסתובב ברחובות ומתחמם, נמלט לקניין הקריר ונטרף מהרעש וההמולה.  עברתי לצידו השני של דיזנגוף סנטר, למטה, ליד קולנוע דיזנגוף.  לא רציתי להיטמע בקהל הרעבים שסבב את דוכני האוכל של יום שישי.  תמונתו של ג'רארד דהפרדייה יושב עם מרגריט על פוסטר הסרט אחה"צ בכפר עם מרגריט "בשני טי" היא אמרה לו.  איך אהבתי את הסרט הקטן הזה.  ענק של שחקן ואדם, משחק בסרט שאת כולו אפשר היה לדחוס לבית, מסבאה וספסל בשדירה. 

     

    עוד הרגשתי את טעם הסושי המטוגן על שפתיי, מנה מוזרה, מין שעטנז של טעמים שלא סיפק אותי אבל אטם לרגע את הרגשת הרעב.  המשכתי ללכת, מתבונן באנשים שכולם עסוקים בעיקר בעצמם, אפילו והם, עם אנשים אחרים.  כשראיתי אותה קלטתי את כל דמותה מיידית, כאילו והיה לי זמן לבחון אותה אט אט מכף רגל ועד ראש.  אולי התמקדתי בעינים השחורות הבוערות, ובראיה המרחבית ראיתי אותה, לך תדע.  הלכנו לאט, לא נחפזים, איש אל אישה ואישה אל איש ועיניים בוערות, לפחות אלו שלה.  לא יכול הייתי לנתק את מבטי מעיניה.

     

    רזה וגבוהה, מותן אחת מודגשת, השנייה מכוסה על ידי חולצה או טוניקה שלבשה.  בגדים בגוונים של אפור או חום, משהו כהה ורגוע מבלי להיות שחור.  הייתי בטוח בכך כי עיניה היו שחורות משחור, מודגשות בצבען העז על רקע מה שלבשה.  לא ראיתי את האישון, אולי היו עיניה אישון ענק בלבד.  רזה וגבוהה, גם שדיים לא היו לה, רק שתי פטמות חדות שדחקו את בד הטוניקה.  רגליים ארוכות ודקות, שיער כהה שהקיף את פניה בצד אחד, הצד המנוגד למותן שראיתי.

     

    היא גלשה קדימה ללא מאמץ, לא מעכסת ולא מתנודדת, גלשה ועברה על פניי מלאת עוצמה.  הרגשתי כמו חזיז של כימיה ואנרגיה נדלק בינינו, סובבתי את הראש והבטתי בה, רוצה לראות אותה הולכת, לראות את מתאר גופה מבלי להיות שבויי בעיניה.  אבל גם היא סובבה את ראשה והביטה בי במבט מלא עוצמה.  כנראה שהחזיז פגע גם בה.  המשכתי ללכת ולפתע חשתי את שפתי התחתונה נשוכה, שחררתי אותה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/11 14:14:
      לחלוטין ברק ביום בהיר...רק כאן לא הייתה התראה מראש:-))
        8/10/10 08:22:
      כתבו על זה פעם שיר *
        6/10/10 21:18:
      וזהו? לא ראית אותה יותר? אולי היא עוד שם מחכה?
        6/10/10 20:35:
      באמת סרט מתוק עם שחקן אדיר
        6/10/10 19:35:

      היי

      יופי של כתיבה

      היה שם קליק במבט...

      ו...

      כל סרט עם ג'רארד דהפרדייה

      שווה צפייה!

      הוא נהדר

      ערב מצויין

      מהדס.*

       

        2/10/10 17:46:
      מקווה שהיא הצליחה לשפר לך את מצב הרוח ((:
        2/10/10 13:01:

      התגעגעתי. טוב לקרוא אותך.

        2/10/10 10:54:
      טוב שחזרת.
      חסרת.
        2/10/10 07:35:
      היית צריך להיות נועז! אל תחשוש להיות נועז. היית צריך להגיד לה משהו, ללכת אחריה אחרי שהנחת לשפה הנשוכה. תאר לך איזו חוויה הייתה יכולה להיות זאת:)) אוהבת מאוד את הכתיבה והתיאורים שלך.
        2/10/10 06:45:

      חיוךהוספת תגובה

        1/10/10 16:37:
      וואו
      כמו חיית טרף
      האורבת לציד
      ערפד יום אתה....

      ארכיון

      פרופיל

      הנץ דואה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין