"האם את חושבת שחברות טובות צריכות לספר אחת לשניה הכל גם אם זה לא נעים ופוגע"? שאלה אותי סיוון, בערך כשנה לאחר הפרידה שלי ושל רועי.

ישבנו שם על כיסאות נוח צופות לים בעיר אילת. חברות טובות שלי עשו שם עבודה מעודפת, אז נסעתי לבקר אצלהן מתוך כוונה לתפוס קצת שקט מכל כאבי הראש למינהן שפקדו אותי במרכז. סיוון ואני שנהפכנו ממש חברות טובות לאור העבודה המשותפת שלנו בהוט ולאור שורת המשברים המשותפת שנחתה על שתינו, הצטרפה אליי לאילת. זה היה אחד מהערבים האלו, שרוח בריזה חמימה מלטפת אותך בשעות הקטנות של הלילה ולרגע אתה מרגיש שכלום לא משנה ושאף אחד לא יכול לפגוע בך. באותו זמן בערך כבר הכרתי מישהו אחר העונה על השם דניאל. עברו שבעה שמונה חודשים מאז ניתוק הקשר המוחלט ביני לבין רועי ואולי כשנה וחצי מאז הפרידה הרשמית. זאת הייתה גם בדיוק אותה הסיבה שסיוון חברתי הטובה מכל, החליטה לאזור אומץ ולשחרר את השאלה הזאת לאוויר העולם.

"כן ברור, למה??"

"אז יש לי משהו לספר לך"........

ואז זה התחיל.......

"בזמנו את זוכרת שאני וגיא היינו צריכים לנסוע לאילת דרך החברה המשותפת שבה הוא ורועי עבדו"?

"כן", השבתי.

אז באותה התקופה ממש בסמוך לטיול, גיא התקשר אליי וסיפר לי שרועי רוצה לקחת מישהי אחרת לטיול הזה באילת וביקש ממני לבקש ממך לא לספר למורן.

"מה???" עניתי. כן וחכי זה עוד לא הכל....

 כמובן שסירבתי, לא הסכמתי בשום פנים ואופן לרמות אותך. אז דיברתי עם רועי בטלפון והסברתי לו שאין דבר כזה. הוא לא יכול לרקוד על שתי החתונות. הודעתי לו רשמית שאו שהוא מביא אותך לאילת, דבר שמאוד היה משמח אותי כי גם אני נסעתי וככה היינו מבלות ביחד או שהוא פשוט מסיים איתך את הקשר ומביא את מה שמה לאילת. לימים התברר שלמה שמה הזאת קראו מאיה. היה ממש בלאגן סביב כל הנושא הזה, עד הפעם ההיא שזהו נפגשתם בפעם האחרונה ונפרדתם".

אני הובלתי את זה.

כמעט נחנקתי במקום, משום מה למרות שבתקופתו אני ורועי גם ככה היינו פרודים אך לא הצלחנו להתנתק, באמת שאלתי את עצמי מה באמת הביא את המגדל רב השנים הזה להתפרקותו הסופית.... חשבתי שאולי זאת היתה באמת מישהי למרות שהוד מעלתו יצא עם בנות אחרות באותה התקופה ואת זה כבר ידעתי לא הנחתי שסיפור שלם שבהם מעורבים גם חבריי הטובים ביותר מסתובב לו שם בתוך התעלומה.

וכן, חבריי הטובים ביותר. כי כששאלתי את סיוון מי עוד ידע מזה היא אמרה כולנו. כל החבורה הצמודה שעבדה איתי בהוט ידעה מכל הסיפור. הם היו חבריי הטובים מכל, איתם שמחתי, צחקתי אך גם על כתפם כאבתי ובכיתי.

סיוון הסבירה לי שהם דיברו על זה בעבודה וסיכמו ביניהם לא לספר לי שום דבר, שאני לא אפגע כך היא אמרה.

חייכתי לעצמי. מה זה כבר היה משנה?? הרי כבר נפלתי וכאבתי באותה התקופה. מה זה להוסיף עוד כמה מילימטרים לעומק הבור. אבל בסתר ליבי ידעתי שהם צדקו שעשו כך. נלחמתי בשיניים לטפס מעלה באותה התקופה. שק שלם של חוסר נישא על גבי באותה התקופה. לא חושבת שהייתי בנוסף עוד שמחה לשמוע שאת החוסר הזה בשבילו ממלאת אישה אחרת. למרות שידעתי במאה אחוז שיש הרבה ממני אצלו שאישה חדשה לא תוכל לבטל או לכסות את הכל. אבל אם נדמיין לרגע את הרגשת החוסר כשמיכה שאמורה לעטוף אותך בלילה אבל כולה כרגע עטופה בקרעים קרעים וחורים חורים, הרי בשביל אדם שחווה חוסר אבל חובק אישה אחרת הקרעים האלה המחוררים את השמיכה ברובם סתומים וחוסמים אפילו לו במקצת את הקור ששורר בחוץ.

לא כעסתי, לא על סיוון ולא על שאר החברים ידעתי שהכל בא מתוך כוונה טובה.

אבל המשכתי להרגיש מרומה ונבגדת, עין לא כל כך עצמתי באותו הלילה.

אני זוכרת שנכנסתי לדירה שבה שרצו חברותיי מהבית וסיפרתי להן את הסיפור. הם היו המומות בדיוק כמוני. הן אף פעם לא אהבו את רועי במיוחד. אבל מבחינתם הסיפור הזה היה עבר ונגמר. אבל אני כבר התחלתי לדאוג באותוה התקופה. התחלתי לדאוג כי שמתי לב שהאמון שלי, האמון הבסיסי שלי בגברים ובכלל בבני אדם נפגע. היה לי מאוד קשה כבר אז להאמין בבני אדם, לסמוך עליהם שלא יאכזבו אותי או יפגעו בי שנית. נכנסתי למיטה שלי באותו הלילה, יחד עם השמיכה מלאת החורים והחוסרים שהזכרתי ממקודם. והיה לי קר. חשבתי חשיבה עמוקה על החיים שלי עד כה, הרצתי את חיי אחורנית בראשי. חשבתי על כל חמשת השנים האחרונות כמו בסרט נע, רק שהסרט ההוא וגם הסרט הנוכחי שרץ לי אז בזמנו בחיי בהיותו כבר בת 21 לא היה כל כך ורוד או מבטיח.

אותו הלילה לא סימן את מה שעוד עומד לבוא  וכעבור חודש נוסף מאותה השיחה חיי כבר תפסו תפנית נוספת, אותה תפנית שכבר שינתה את חיי לחלוטין......

המשך יבוא..........