כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    אהבה גרמנית - פרק 1

    1 תגובות   יום חמישי, 18/10/07, 18:22
     

    לילה, כוכבים עדינים מאירים, רוח עדינה מלטפת אותנו ובעיקר חום המדבר. ישבנו באוהל בדואי, שהוקם אי שם בין שדה בוקר לעין עובדת. האנגלית המתנגנת המלווה ברחשי גרמנית ועברית והרבה סובלנות. הרגשתי כחיל ההסברה כולו. הבנתי עד כמה אני, יחידה שכמוני, קטנה שכמוני, יכולה לעשות, להשפיע ולהעביר הלאה את התחושות, הרגשות והמחשבות אודות אותה מדינה קטנה, אותו עם קטן ושורד.

    10 גרמנים מקסימים, צמאי ישראל הגיעו הנה - לישראל. הם עושים את שליחותם ואילו אני ממלאה את תפקידי בהתנדבות ובהתלהבות. הכנתי להם תוכנית ל-10 ימים תמימים. 10 ימים מלאים בחוויות מורכבות ובהוויה ישראלית.

    הם נחתו באותו יום שלישי, 25 בספטמבר. כל אותו החודש לפני בואם הייתי במסע חיפושים אחר התוכנית הרצויה, זאת שתספק אותם ואת רעבם הרבה למידע אודות ישראל. עברתי מחבר לחבר ותחקרתי. בדרכי נתקלתי באנשים קסומים, מלאי חיים ויותר מכל רצון לעזור. בחברה שלנו זה נדיר, לצערי.

    הם נחתו בשדה התעופה בן גוריון, לשם שלחתי את נציגת הפורום הצעיר ישראל גרמניה - שירי. שירי קיבלה אותם בשמחה רבה, את חלקם היא הכירה. אני, שידעתי שאקריב את שאר ימי שהותם פה, נאלצתי לעבוד, אך כל אותו היום הייתי מחוברת לסלולרי שלי, מתכננת להם את השהייה שלהם פה.

    שירי, בחורה צעירה בת 20, דוברת גרמנית בסיסית, חייכנית, סקרנית וטוענים כי במראה אנו נראות כתאומות או אחיות. את שירי הכרתי במשלחת שהיתה לנו לגרמניה באוקטובר 2006, משלחת של הפורום  הצעיר ישראל-גרמניה (מידע על הפורום ניתן למצוא בדפי הבלוג). שירי לפני ימים ספורים עשתה צעד משמעותי בחייה ועכשיו היא מתגוררת בברלין, עד להודעה חדשה. עוד חלום משותף שאני והיא מחזיקות יחדיו.

    שלחתי אל הקבוצה את קובי, בחור חביב שהכרתי מקבוצת גרמנים אחרת. הוא נהג במיניבוס של החברה של אביו ויותר מכל הקסים אותי באנושיות שלו וטוב לבו. קובי הסיע את הקבוצה לירושלים רבתי.

    החלטתי לפתוח בירושלים. למה? ירושלים היא עיר קסומה, קדושה ומורכבת. רגשותיי אליה קשים ומורכבים. אני גדלתי בעיר הזאת ועזבתי אותה לפני כ-3 שנים.

    העיר שזכרתי מילדותי השתנתה בלא היכר. לא, היא לא התקדמה, היא נסוגה אחורה, לתחתית. רוב חבריי הטובים הם במקור מאותה עיר, אך רובם עזבו אותה או יעזבו בקרוב. האוכלוסייה השתנתה. השקט שמציף את רחובותיה בשעות הערב המוקדמות - זה הנותן לי הרגשת מוות קלילה, שממת על. אני ששירתתי במדבר שנה, לא יכולתי לסבול את המוות הזו בעיר החיים שלי. ילדותי היתה מלאת חיים וצבעונית עד מאוד. אני זוכרת את ירושלים כמרכז תרבותי גדול. אני זוכרת את הפלורליזם שמושרש בה. היום רבים בה אנשי הדת בעיקר עם משפחותיהם מרובות הילדים. החילונים כמעט ואינם וחובשי הכיפות הסרוגות והמסורתיים גם הם כבר מעטים ונבלעים בהמון. פעם היתה פה עיר שהיה בה הכל, היום היא העיר שחסר בה הרבה ממה שגדלתי עליו.

    אבא חינך אותי לצניעות ויושר. ירושלים הצטיירה כך בעיני, אבל היום כשאני עוברת ליד העיר העתיקה הקסומה, שלצדה למדתי 3 שנים בביה"ס לצילום הדמיה ומוסיקה חדשה מוסררה, ואני רואה קניון יוקרתי - לבי נצבט וכואב. אני לא רוצה את המודרנה הזאת, איפה הקסם האנושי? איפה קסמה של העיר? - זה שהיה קודם.

    אמא חינכה אותי לאהבת האדם באשר הוא. פעם, כשעבדתי בגבעת שאול בחנות צילום, הסתובבתי לי עם הסלולרי שלי, דיברתי ארוכות עם חבר ואחרי עקב איש. ניסיתי להתעלם מקיומו ולהמשיך בדרכי, אך הוא התעקש. מעט חרדה תקפה אותי. הוא ניסה לצוד את מבטי. לבסוף נכנעתי ופניתי לאיש המטריד.

    "סליחה", הוא אמר. "כן?", שאלתי. "השרוך שלך פתוח, חבל שתיפלי", אמר. הייתי כולי מוכת הלם. איזה אדם אני שחשדתי בו בזימה ורוע. להפך, הוא רק רצה בטובתי. לצערי, באזור המרכז לא נתקלתי רבות בטוב לבם של הסובבים אותי. להפך, הרב פעמים נתקלתי ברוע, בצביעות ויותר מכל באנוכיות, המאפיינת אנשים רבים.

    הקבוצה שהתה ממש במרכז ירושלים - אכסניה הפונה לכיוון כיכר ציון. רציתי שיהיו במרכזה. מיד לאחר העבודה העמסתי את עצמי על אוטובוס ונסעתי לפגוש אותם. אני חושבת ששנים לא התרגשתי בעת הנסיעה לעיר כמו שהתרגשתי בפעם הזאת. חובתי היתה להכיר להם את העיר, פה היתה ההזדמנות שלי לספר להם על העבר, על היופי שמתחיל להעלם ממנה ועל הזיכרונות שלי, שילכו גם איתם.

    נכנסתי לאכסניה דרוכה ומוכנה לקליטת קבוצה, את חלקם אני מכירה ואת חלקם אלמד להכיר בזמן הקצר שהם פה. האכסניה היתה ביתית ושקטה, מלווה בתחושה מזרח תיכונית ובשימור היושן של העיר - העבר שאהבתי. הצגתי את עצמי בפני חברי הקבוצה ואחד מהם אף הפתיע אותי במכתב לבבי מידידי הטוב שבפרנקפורט - בנקפורט, בשפת המשלחת לגרמניה של 2006- "בעלי" היה כינויו. המחווה ריגשה אותי ויותר מכל חיברה אותי לאותה תקופה מאושרת, לפני שנה.

    אירגנתי אותם במוניות ובמכונית של ידידי הטוב, דן, ונסענו לארוחת ערב ומסיבת קבלה בביתו של יאיר (סילוויו לשעבר) בקטמון. יאיר בן יהודה, 43, גרמני במקור ויהודי טרי, אב לירין ונשוי ליפית. אותו הכרתי במשלחת הראשונה שלי לגרמניה עם הפורום.

    נכנסנו לביתו של יאיר, שקיבל אותנו בחמימות ושמחה ביחד עם אשתו והוריו, שבאו לביקור מגרמניה.

    יאיר היה במקור ממזרח גרמניה, זאת יכלו לשמוע מיד אלה המכירים את המבטא. מיד הרחנו את הבשר החם והעשוי. יצאנו החוצה אל סוכתו של יאיר ושם התחלנו את פגישת ההיכרות הרשמית של הפורום.

    יאיר סיפר להם מעט על חג הסוכות והמנהגים שלנו, מתגאה ביהדותו החדשה.

    היה זה ערב קסום, רגוע ורווי עייפות של הקבוצה. בחצות החלטנו לסיים את הערב.

    מחר צפוי לנו סיור ממושך בירושלים, בערב חג לחוץ.

    המשך יבוא...

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/07 20:05:

      מיטלי!!!

      הרשי לי להגיד לך כמה דברים.

      קודם כל את כותבת ממש אבל ממש יפה! תמיד ידעתי שאת מוכשרת (עוד מכיתה ט כשהיית מוציאה 90 מהסיכומים העלובים שלי ), אבל לא ידעתי שאת מוכשרת עד כדי כך.

      הכתיבה שלך גרמה לי להרגיש נוסטלגייה ולהתגעגע לירושלים ולתקופה הקודמת. ואפילו תחושה של עצב קל.... היה כייף לגדול בירושלים פעם... היה כייף להיות ילדה... היה לא לקחת יותר מדי אחריות על החיים... אבל מצד שני, עם כל יום, כל חודש וכל שנה ואף עם כל היכרות חדשה ואדם חדש אנחנו לומדים ומשכילים ומתבגרים יותר ויותר. אני גאה בך על הדרך שבה את מייצגת את ארצנו ועל כך שמילדה מקסימה הפכת לאישה מקסימה- בת אדם מקסים! ואני מוכנה לתרום את ביתי ברצון בפעם הבאה שאת צריכה מקום לגרמנים!

      אני נותנת לך כוכב (ואם היו לי יותר היתי נותנת לך אפילו כמה), ואני מחכה בשקיקה להמשך שיבוא!!!

      אגב את מוזמנת לבקר בבלוג שלי, כתבתי משהו יפה אתמול.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין