רומק,

החיים הם אוסף של נאדות, חלקם של מנהיגים וחלקם של אחרים. אפשר ללמוד מאלה על אלה וחוזר חלילה.

מ. שלח לי תגובה:

עוד שינוי בו הבחנתי, שגם אותו ניתן ללמוד ממש מאותן הקריאות שהזכרת –

המעבר מציונות לאומית (אל אל ישראל), כאתוס מלכד ומגבש את העם, ליהדות (מי שמאמין...) כגורם מלכד.

ברור שגם בפרסום ושיווק לוחצים על בלוטות הפחד בקלות,

אבל מדובר בדברים די לגיטימיים:

"שלא תצא פרייר"

"מהר פן יגמר"

"לשלושה ימים בלבד"

"חיוני להתפתחות בגיל הרך"

"האם אתה מקבל יום יום,

 את כל הויטמינים והמינרלים הנחוצים..."

הטבלאות על לוח תצוגה ענק בירידי המכירות.

מה שלא אומרים, בהקשר של הפחד המשמש לגיוס והובלת ההמונים,

הוא שהתגובה הנפוצה למצב של פחד הוא תוקפנות.

גם את זה רואים כל הזמן אצלנו,

גם כשזה נוגע לדעות והחלטות ממש חשובות,

הן במישור הפרטי והן הלאומי.

3 תגובות שנשלחו למייל שלי. איני מביא אותן בשם המגיבים כי לא ביקשתי את רשותם:

ד. כותב:
תודה על הקטע המאלף.
הוא מאשר את הטוענים ש"הישרדות" הוא לא רק שם של תכנית ריאליטי אלא מילה מכוננת המסבירה הרבה מההוויה ומהבעיה שלנו - החשש שהנה הנה "הקוזקים באים..." . בהחלט מחלת נפש.

א. כותב:
יונתן, אני חושב שכדאי לנצל את הניתוח שעשית ולסיים בקריאה לחזור ל"מקורות" ולעודד "אל אל ישראל"...אני אופטימי ומאמין שתקבל תגובות טובות לכך...אם הבטן שלי לא טועה קיים רעב למה שהיה טוב ויפה כאן לפני מספר שנים...שווה לנסות :-)
אני ממשיך להיות אופטימי...

י. כותבת:
מאוד התחברתי למה שכתבת. תודה ששיתפת.
אוסיף כי על פחד אפשר לגבור עם תקווה (ראה קמפיין אובמה) ולנו, אין מנהיגים שיעוררו בנו תקווה ואין במה לתלות אותה. אין ברירה אם כך אלא לבנות את התקווה מלמטה, כמו שעושים בהפועל, במרכז פרס לשלום ובמקומות אחרים.