אח, שבדיה היפה. ההרים המושלגים הצחורים כלבנה, יערות האורן והאשוח האיתנים, מלאי חיות הפרא שמצאו מסתור לחורף. האגמים, הנהרות, הפיורדים, כל אחד מהם חגיגה לעיניים של פעפוע טבעי ומים חיים. בלב הנוף הלבן, עומדת לה בקתת עץ צנועה, אך חמימה. אין מקום מושלם ממנה להנות מאהבה מול האח ולצאת לטיול רגלי בעולם שקפא. תראו, הנה אייל... בום!

אח, איטליה המרגשת. האנשים החמים ואוהבי הפסטה. קולות שירת בס וטנור נשמעים מכל עבר. השמש החמימה מלטפת את הגבעות הירוקות ובקתות האבן שכאילו קפצו לבקר ממאה אחרת. ניחוח של אספרסו טרי שנטחן זה עתה, עולה מכל פינת רחוב והרועים משיבים את הכבשים לדירן, כדי שיוכלו להגיע בזמן לארוחת ערב. אגדה מספרת כי במדרגות אלה צעד... בום!

אח, אורוגוואי... בום!

טוב, אז נופים ותרבויות מסורתיות הם לא העניין כאן. האמריקאי, או ג'ק כפי שהוא נקרא בפי חלק ממכריו, עובד בעסק מפוקפק. לא ברור מה ההגדרות המדויקות של התפקיד שלו, אבל זה כולל הרכבת נשק לפי הזמנה שמטרתו חיסול אנשים מסוימים והמלטות מאנשים מסוימים אחרים עם נשק משלהם. האם ג'ק הוא גם מחסל או רק מסייע, מעולם לא נאמר. הוא נאלץ לעזוב את מקום מסתורו בשבדיה לאחר שנמצא בידי רודפיו. המשימה הבאה מחכה לו באיטליה, בכפר קטן הרחק מהערים המקומטות. הוא צריך להרכיב רובה לפי דרישות מדויקות ולמסור אותו בזמן למתנקשת, מבלי לדעת מה מטרת החיסול. כל מה שנדרש ממנו זה לעשות את העבודה, לקבל את שכרו ולהעלם מבלי לעורר חשד.

הכפר בו הוא מתמקם הוא מקום פסטורלי להפליא. כל כך שקט שפליטת גז ממנוע של וספה נשמעת כמו יריית אקדח. ג'ק משתדל לשמור על פרופיל נמוך ומספר למי ששואל שהוא צלם שבא לצלם נופים בסביבה עבור מגזין. הכומר המקומי חושד שלצלם המתבודד יש סוד אפל ומנסה להביא אותו להתוודות ולהפוך לנוצרי טוב. ג'ק מקבל ממפעיליו הוראה חד משמעית להימנע מקשרים לא מקצועיים, אבל הוא נהנה ללכת לבית הזונות המקומי, מאחר ואם יש משהו שפליני למד אותנו, זה שיש בית זונות בכל חור ברחבי איטליה. על התנזרות כפויה מקשר קבוע עם נשים, הוא מפצה אצל זונה. על התנזרות משיחות עם בני אדם או פסיכולוג, הוא מפצה אצל הכומר. חוץ מזה, הכל מתנהל לפי התכנית.

בדרך כלל, אני לא חובב גדול של סרטי אווירה, כאלה ששמים יותר דגש על ספיגת האטמוספירה סביב הדמויות מאשר בסיפור עצמו. במקרה של האמריקאי, האווירה היא החלק החזק בסרט. אין הרבה עלילה, אבל מרגישים שנים של המלטות מהחוק ולכלוך הידיים שמלוות את ג'ק. הוא נראה כאילו הוא מחפש כפרה, אולם חשוב לו לבצע את עבודתו בצורה היעילה ביותר. הנוף הכפרי האיטלקי מציג עולם שונה לחלוטין ותמים בהרבה מזה שג'ק מכיר. כל נקודה בכפר ובנוף הסובב מביאה ניגוד רגוע לחייו הסוערים. מצד שני, כל הזמן מרגישים מתח באוויר. כל אדם שג'ק רואה עשוי להיות מתנקש שנשלח לחסל אותו. הוא חי חיים שמצמוץ ברגע הלא נכון יכול להביא לסיומם. כל שניה בה הוא מדגים ללקוחה את הרובה שבנה עבורה, דורשת ערנות מלאה, פן יהפוך למטרה לא צפויה. כל הרוגע של הסביבה הפסטורלית מתנגש בעוצמה עם חוסר הוודאות בו ג'ק מתקיים, כאשר הוא מסיים כל יום מבלי לדעת אם יתעורר למחרת.

הבעיה היא דווקא בחלק בו הסרט מנסה לקדם את העלילה. מעט הפעולות שבאמת משנות את אורח חייהן של הדמויות, נעשות לרוב בצורה חפוזה וללא הסבר. התסריטאי רואן ג'ופה (28 שבועות אחרי) נכשל כשזה מגיע לתרגום אותו מתח ועומק שקיימים בסצנות האווירתיות, למעשים של ממש. החשדות של ג'ק גורמים לו לחשוף את עצמו לא פעם, אבל לא נראה שמישהו מתושבי הכפר שם לב. הזונה טובת הלב משנה את גישתה כלפי ג'ק במחי סצנה אחת, מבלי שהייתה הכנה כלשהי לכך. המפעיל של ג'ק הוא דמות שטוחה שקיימת רק כדי לומר לו מה לעשות. זה היה בסדר, אם לא הייתה תחושה שהקשר ביניהם עמוק יותר מיחסי עובד ומעביד ורואן ג'ופה פשוט לא הצליח להעביר זאת כמו שצריך. הכי גרוע הוא השימוש הגס בסמליות בסרט. יש לג'ק קעקוע של פרפר, מה שמעניק לו את הכינוי "מר פרפר". ג'ופה והבמאי אנטון קורבין החליטו להדגיש כמה שאפשר את הקשר הזה. ג'ק רואה פרפר נדיר ומתחיל לספר שמדובר בזן בסכנת הכחדה וכשהוא אוכל בבית הכומר, מתנגן ברקע קטע מהאופרה "מאדאם באטרפליי". עוד סמליות שמוכנסת בכח היא היותו של ג'ק אמריקאי באיטליה, בעיקר כשהוא אוכל. הוא יושב בבית קפה איטלקי ומזמין קפה אמריקאי. הוא יושב בבית קפה נוסף וברקע מתנגן "Tu Vuò Fa' L'Americano" (שיר נפוליטני על איטלקי שמתחזה לאמריקאי). בבית קפה שלישי, מוצג בטלוויזיה הסרט "היו זמנים במערב" שבויים בידי האיטלקי סרג'ו לאונה. אם לא שמתם לב לרמיזה האחרונה, אחת הדמויות אפילו דואגת לציין אותה בקול. המטאפורות בסרט כל כך בולטות, במיוחד לקראת סופו, שהן הופכות בעצם לדימויים כי הדמויות אומרות "זה ממש כמו...".

באופן מפתיע, חרף מגרעותיו, האמריקאי הוא סרט מרתק ומותח. הוא נופל בתחום הכתיבה ואין בו שום תצוגת משחק יוצאת דופן. עדיין, המתח בקטעים שאינם מוצגים בגסות והמטען העצום שמלווה את ג'ק לכל מקום, מסוגלים להצמיד לכסא לאורך הסרט כולו. יש לא מעט פינות שהיו צריכים לשייף לפני הצילומים, במיוחד אלה שנוגעות לפרטים שאמורים להיות מרומזים, אך מובלטים בהגזמה. הוא מזכיר קצת את "ברוז' ", רק בלי ההומור והתחכום. אפשר להעביר מולו ערב נחמד ולהיסחף לתוכו לאט ובזהירות. הסוף יוצר תחושה של החמצה, אבל הדרך אליו רצופה בנופים יפים ושקט מחריד.