כותרות TheMarker >
    ';

    רוחשת

    רגועה למראית עין.
    בתוכי הכל רוחש,
    עולה על גדותיו.

    0

    הבן הטוב / שי גולדן | Golden - Land

    69 תגובות   יום שבת, 2/10/10, 15:13


    ''

     

     

    את רוב שעות היומיים האחרונים ביליתי ב"גולדן לנד" ( Golden - Land ) , בקריאה צפופה ומרתקת בסיפרו האוטוביוגרפי של שי גולדן - " הבן הטוב " , (יצא לאור בשנת 2008) , ספר שאף לא לרגע העלתי בדעתי לנטוש - קראתיו ברצף בדמעות אין קץ, בגרון ניחר, ובנשימה אחת ארוכה שלעיתים פרחה ממני, נעתקה לה. 

     

    בלעתי כהרף עין, במהירות מסחררת את כל המלים, הרגשות, המחשבות, הפחדים, התקוות והכאבים, נקשרת ומתמסרת בעבותות אליו ולגורלו של הגיבור. 

    מתחילתו ועד סופו נשארתי עם המחבר והרגשתי אותו קרוב קרוב, באינטימיות שחולקים הקורא והכותב, אותה אינטימיות משכרת שמספקת חוית הקריאה, רק שנינו, הוא ואני  : העולם שמחוץ לו מפסיק להתקיים באותם רגעים, ואין מלבד זה הפנימי שבלב ובנפש ובדימיון. 

     

     

    כמעיין מפכה, בשטף , בשצף גולש ופורץ את הסכר האדיר, כמו שקורה כששותקים או מגמגמים זמן ממושך,עד שלא יכולים עוד להתאפק , ואולי מרגישים צורך לפצות על הזמן האבוד, כך משרטט הכותב בסכין מנתחים וביד מיומנת ואיתנה תמונה משפחתית מורכבת ורבת עוצמה, מפלח את הסיטואציות ואת הלב , מדקדק בקטנות כמו נותן דיווח משטרתי, כמו מוסר עדות מעל דוכן מכונת גלאי האמת והשקר, סביבו מלופפים חוטי החשמל המודדים את מתח הגלים בנפשו הדואבת ובליבו המפרפר בין התשוקה לחיים ולמוות.

     

    לפרקים חשתי כי כתב היד מנוסח בקור רוח לכאורה, משל היה "זיכרון דברים" , המוגש לקורא כדיווח נוקב וקפוא, בדומה לעדות שמוסרים במשטרה, בלשון נקייה החפה מציניות, בישירות חסרת פשרות רוצחת ורצחנית, ללא כחל ושרק , ומבלי להתבלבל, כמסמך בעל ערך יקר,  אולם בו זמנית - השגחתי כי אותו קור הרוח מחפה על רעידת אדמה פנימית, שבכל רגע מאיימת לפרוץ , להחריב ולהשמיד הכל מסביב, כמו באיסלנד.

    כשהוא מקיז דמעות ודם, בקצב פנימי מבוהל שדוחף אותו, כמו אש על קרח - מתפרצת הלבה, אני נזכרת בנופי איסלנד אהובתי, ככה הוא שייקה, כמו הארץ המופלאה הזו, כמוה הכותב.

    התפרצות הר הגעש היא בלתי נמנעת, הגיהנום הרגשי הפנימי - אנוס להשתחרר ולהתיר את סבך קשר השתיקה הכולאת, הקיטור בתוכו דן אותו להתקפות זעם בלתי נשלטות, בניגוד מוחלט לאיפוק היומיומי, ליציבות והשליטה העצמית שהוא מתאפיין ומצטיין בהן רוב הזמן כ"ילד נוח" ונעים לבריות.

    הסנה בוער, הבערה הפנימית התמידית שורפת ומכלה, הכאב שאין לו סוף , בנפש מסוכסכת ושסועה לגזרים, נפשם של עוללים שננטשו בינקותם, ולפיכך נידונו לתחושת יתמות אינסופית.

     

    בארץ הגולדנים המבודדת, חיים ארבעה גיבורים אומללים ומעורערים, דמות דמות וסיבותיה המוצדקות עימה ושלה למונופול על הסבל, כשקורות חייהם המהממים של האחים גולדן - (במובן המקורי של הפועל להמם) - מהווים את ערכה של היצירה העצובה של מחברה, באוטוביוגרפיה בלתי אפשרית, כמעט בדיונית, על גבול הפנטזיה, והפנטסטיות שבו היא-היא סוד כוחו של רומאן פסיכולוגי זה, הגם שאיני בטוחה עד כמה ערכו הסיפרותי גבוה - ולמען האמת, במקרה זה גם לא ממש משנה לי - משום שכאמור הערך האנושי הפסיכולוגי של הסיפור המשפחתי הפנטסטי כתיעוד מציאות אנושית -  אותו לא ניתן לאמוד במלים.

     

    היצירה משמשת כצוהר , כהצצה אותנטית ונדירה לעולמם הפנימי של ילדים נטושים שאומצו בגיל יחסית מאוחר, ילדים שנשמתם התועה חצוייה ומפוצלת לעד, ויחד עם הוריהם המאמצים הכואבים אף הם - נחשף סיפור משפחתי סבוך במורכבותו המצלק את ארבעת גיבוריו ללא יוצא מן הכלל - הדמויות  בו יוצאות בשן ובעין מהחויה המשותפת , איש מהנפשות הפועלות בה לא נותר ללא דופי או חסין מפגיעה, איש לא יוצא ממנה בחסד מופלא, נשכר או מנוטרל מרבב.

     

     חשיפה ? אמת או שקר ? 

    המחבר מנסה לבלבל את הקורא ולטעת בו ספקות שאולי מדובר בבדיה אחת שיקרית ומתוכננת היטב, אותה הוא בודה כבייכול מליבו וממוחו הקודח, וכי זו מסכת שקרים מוקפדת, אולם אני מסרבת בכל תוקף להשתכנע שמדובר בבדיון.

    הכל אמת לאמיתה, כל מלה אמת. זוהי פשוט דרכו הערמומית לתעתע בקוראיו, כך אני מפרשת את מהלכיו המתוחכמים והמודעים לעצמם של הכותב.

    הנראטיב משאיר פתח לספק ניכר באמינות האירועים , מפני שהמחבר דואג להזכיר לקורא באופן תדיר שהוא שקרן פתולוגי , שהשקרנות היא בנפשו , ולכן אין לסמוך עליו גם הפעם, על אף שלכאורה הוא מתוודה את "וידוי חייו", את  ה-וידוי, בה' הידיעה.

     עד השורה האחרונה של הספר נותרת התהייה בעיניה ולא באה אל פתרון, ואם כבר אז להיפך - היא מוחרפת בשיאה בתום הרומאן, ומותירה בקורא התמים סימני שאלה מטרידים. 

     

    אז היה או לא היה ? מציאות או פיקשן ? כך ממשיך הכותב בהתמדה להתל בקוראיו, אולם כאמור - בי הוא הצליח לשטות. אני לא מתפתה להאמין שהיה זה "רק" חלום בלהות ומחול שדים מטורף שהתחולל בדימיונו הפורה של הכותב.

    כי היתה שם אמת.

     

     

     

    כשם שלוחצים על פצע מוגלתי ו"בשל" , שמספיק רק מגע קל מרפרף והכל ניגר החוצה, מגע כמעט בלתי מורגש  - מפוצץ אותו וכל הרטיבות מתפשטת ונוזלת לכל הכיוונים באופן לא אסתטי או סימטרי ,בוודאי חסר פרופורציות ובחוסר שליטה מכוער המפזר לכל עבר את ניחוחות ריח הריקבון, ולא מאמינים כמה יש בתוכו, כמה הפצע מכיל ונובע , כי הוא ממשיך להשפריץ בפראות מסחררת, באורח פלא שגורם לצופים במחזה השתאות איפה כל זה היה, ואיך ייתכן שהכיל בתוכו כ"כ הרבה נוזלים.

     

    ואז ישנה הקלה, באה ההחלמה וההשלמה, ואולי כדי להזדכך, בעבור אותה חויה מזככת מיוחלת, בדומה לכך מרגיש המחבר הכרח לפצות על כל שנות השקר הארוכות שבצילן חי כמת מהלך, שנים אותן נאלצו לחיות אחיו והוא כילדים מאומצים מרגע שכף רגלם דרכה ב"גולדן - לנד",  כמחוייב להקיא ולעמת,  לפני הכל - קודם כל את עצמו - עם האמת האכזרית, כשהוא עושה זאת בכנות אלימה ומזעזעת, בברוטליות חסרת רחמים.

    באינטימיות ובמתן אמון בלתי מתפשר הוא מטיח, כמעט מרביץ בנו ומשליך לעברנו את כל הרפש, באומץ לב מרטיט ונערץ, ובשפה דחוסה ובוטה לפרקים, כשהכתיבה משמשת כתהליך מרפא, בתקווה שדרכה ניתן יהיה להבריא, להתנקות ולהיטהר מהזיוף, מהטינופת, מהשקרים הגסים, המזוהמים והמסריחים שריחם המצחין נישא למרחוק.

     

     

    המחבר חסר הפשרות לא מניח לנו הקוראים, לא עושה הנחות, לא מרחם על הקורא, ובטח שלא חומל על עצמו, לא מתחנף או מייפה את המציאות, ולא מנסה להציג את עצמו באור מחמיא, כאדם החף מפגמים.

    להיפך - הוא מדגיש את חוסר השלמות שבו ואת מגרעותיו , כי זה המקום היחידי שבו הוא מרגיש ביטחון להתערטל סוף סוף מכל המסכות שהוא מורגל ומיומן בהן, להיות אנושי, להרפות מהשקר, ולהיות נאמן לאמת.

     

     

     הוא כפוי באוטוסטרדה סוערת להספיק להשלים פערים של החיים בשתיקה, במרדף להדביק ולצמצם את הזמן האבוד, להקיא מתוך הקרביים את הסודות והשקרים החוצה, וזאת על מנת למצוא הגדרה עצמית , במטרה לאתר את הזהות הלא בדוייה, 

    כדי להיטהר ולהיפטר מרגשות האשמה האיומים המכבידים.

     כדי להרגיש ,

    כדי לחיות באמת. 

     

    וכך מגולל בפנינו המחבר סיפור משפחתי בלתי נתפס וקשה לעיכול, ולא חוסך מאיתנו מאומה, מפרט בפרטי פרטים, גם את הגועל והזוהמה, גם את היופי, החמלה ורגעי החסד, מקיז את דם ליבו בפנינו , הלב מדמם כשאין בסיס, כשיש תלישות מנותקת מעבר, נטולת היסטוריה, והדימום הפנימי הזה הוא מחיר החיים בשנים ארוכות ומייסרות במרמה, בשתיקות, בצלן הכבד של רגשות האשמה אותן בחר לנטול על כתפיו החסונות, כתפיים הכורעות מהמאמץ התמידי לחפות ולהסתיר היטב את השבריריות והפגיעות שמתחתיהן.

     

    אותם רגשות האשמה המכבידים - הם אלה שהפכו אותו ל"בן הטוב ", הם התשלום היקר שנפרע בעבור הצורך המניע את המחבר לרצות (to please) את הוריו המאמצים, כשהוא נוהג לוותר על עצמו ועל צרכיו לטובתם, על מנת לשאת חן בעיניים ולזכות באהבתם במחיר של ביטול עצמיותו שלו, מהחשש הממשי והנורא מכל פן יתחרטו על הבחירה שלקחו על עצמם לאמץ את אחיו ואותו , להפוך את השניים לילדיהם שלהם, ולאסוף אותם ממוסד בית היתומים, בו העבירו שנות חושך מודחקים בחיים שהיו מנת חלקם בטרם הגיעם אל "ארץ הגולדנים". 

    המתח הפנימי הפועל בנפשו של המחבר הוא הדרמה של הילד המחונן, וגם הטרגדיה שלו.

     

    החרדה שלו מחרידה וחודרת.

     

    חרדה קיומית תמידית ומאיימת שהוריו יצטערו על האימוץ , בניגוד להורים רגילים שברור לילדיהם הביולוגיים שאין להם אפשרות לחזור בהם ו"להזדכות" עליהם, מטבע הדברים - לילדים מאומצים אין את הודאות הברורה והמובנת מאליה שחווה ילד ביולוגי - במוחלטות הסופית והבלתי ניתנת לערעור של הוריהם, וחוסר הוודאות שמרחפת מעל, זו שבצילה הם חיים  - אף גורמת לפיקפוק התמידי המייסר בקיומם שלהם עצמם. 

     

     

    קור שהוא סובל ממנו בכפות רגליו הוא מוטיב שחוזר שוב ושוב בכל פעם שעולה האימה, החרדה.

    כששייקה חרד - אז קר לו בכפות הרגליים. 

     

    >> אני תוהה אם הכוונה היא במשמעות של הביטוי הנודע באנגלית -  " cold feet " / "רגליים קרות" (?),  או שמא נובע אותו קור ממניעים עמוקים יותר של קיפאון (?)

     

    שיחות הנפש שהוא מנהל עם אלוהים (סטייל "אלוהים שלי, רציתי שתדע") , מעיין "עסקות טיעון/חליפין" לעיתים, מבטאות תחינה, תקווה, יאוש, הבטחות, ביטוי של רגשות אשמה, שאלות שאין להן מענה, פורקן כעס ותיסכול - הכל מהכל. 

    >> האם הפנייה הישירה לאלוהים היא מתוך חולשה או מתוך כוח ? אלוהים משמש בתפקיד של הקריאה לעזרה וכפתרון לבדידות  ? כיישות תומכת ויודעת כל ? כסמכות הורית עליונה לילד שאין לו עבר ?

     

      ''

      ארבעת בני המשפחה האומללים ב"גולדן - לנד" , גיבורי  הרומאן - "הבן הטוב".

    מימין : רן, ארי , שייקה וליניקה.

     

     


    "אמא של רן" - כך הוא מכנה את דמות אימו הביולוגית ברוב הפעמים שהיא מוזכרת במפורש, ודווקא ההתעקשות הילדותית הזו לא לשייך אותה אליו כאימו שלו, להתכחש למשמעות ולחשיבות הנעדרת שלה בחייו - מצביעה על רגש לא פתור ועל האיכפתיות שהוא משקיע במאמץ להתנער ממנה ומהוויתה, מאמץ שעולה לו בדמים ובסימפטומים גופניים כגון אותו קור בכפות הרגליים.


    משמעותית ומרחפת כרוח רפאים כל העת, נוכחותה הנעדרת של האם הנוטשת - לא נוטשת לרגע את גבולות המרחב הסיפרותי, מותירה אחריה חלל שחור, עצום, קודר, אפל ואינסופי.

    בלכתה הטביעה לנצח חותם אינטגרלי שבלתי ניתן להסירו, קעקוע של חסר וחסך בצאצאיה המיוסרים והעזובים,  "למזכרת" הורישה להם את חרדת הנטישה העמוקה ביותר,  ואותה חרדה לא נוטשת ולא נותנת מנוח או שלווה לנפשם היגעה, מניעה, מערערת, משחיתה, מדכאת, מכלה, ודנה אותם לחיים של סבל וחיפוש אחרי הגדרה עצמית וזהות, חיים במאבק פנימי מחריד מתמיד, כזה שלעד לא ישקוט, חיים בסערת נפש רוחשת, במחול אימיים, בגאות ובשפל משתקים ומטילי מורא.

     

     

     

    הכותב נקרע בין רצונותיו, בין הכוחות המנוגדים הפועלים עליו ומתעתעים בו, מאיימים להוציאו מדעתו, שפיותו מעורבבת, דו סיטרית, כי החויה היא אינטנסיבית ומטריפת חושים : הוא חצוי בין רצונות וחשקים, בין התאווה לחיים לבין נטייה אובדנית, בין אורך רוח  לקוצר נשימה, כמעט לאובדנה, בין שפיות לטירוף הדעת, בין נימוס מחושב לבין התפרצויות של התקפי זעם ואימה, בין איפוק ויציבות מופגנת לאובדן שליטה מוחלט.

     

    הסתירה הפנימית מתבטאת גם כאשר הוא משלב בכתיבתו במתכוון בין שפת "רחוב" מחוספסת, יומיומית ודלה - לבין חגיגית, גבוהה ומלוטשת, דחוסה ועשירה.

    וכך גם לשון הטקסט פוסח על שני הסעיפים -  פעמים קולו בוגר כשל המבוגר האחראי, ובפעמים אחרות שפתו כשפת הילדים, בקולו הילדותי של ילד אבוד :

     

     " ורן אמר, ואני אמרתי,  ו' .. ו'.. ו' 

     ו' - - -

    ו' - - -"

     

     סגנון הכתיבה יחודי לכותב, כזה המאפיין רק אותו, דוגמת משפטים שמסתיימים בפתאומיות ללא הכנה מוקדמת , כשהוא לא מציית לחוקי הדיקדוק. מתריסים במכוון , משפטים הקוראים תיגר על חוקי הכתיבה המקובלים, למשל השימוש העודף ב- וו' החיבור בהפרזה בתחילת משפט, כפי שילדים נוהגים לפעמים לעשות שיבוש לשוני מעין זה, להוסיף באופן מוגזם את מלות היחס בתחילת כל משפט , בניגוד לכללי הלשון בשפה העברית, שאני מניחה, מן הסתם, כי המחבר מכיר אותם ומודע להם היטב.

     

    שאלת הזהות מתבטאת גם בעניינים טריוויאלים שרובנו לא נוטים לשים לב אליהם, כמו שם המשפחה המקורי שהוצמד אליהם בלידתם.

    כל עוד שהו בבית המחסה, בטרם באו ארי (אריה) ואווי (אוולין) - הידועה גם בכינוי החיבה "ליניקה" - לאמצם ולהציע להם בית חם ומשפחה , הרי שהיה להם שם משפחה אחר -  "שטרן", אותו ירשו מאימם הביולוגית.

    "האחים שטרן" הפכו "לאחים גולדן" מרגע שליניקה ובן זוגה המסור פרשו עליהם את חסותם, והפכו אותם רישמית לתושבי ארץ הגולדנים.

     

    "שטרן" במשמעו המילולי בתרגום מגרמנית לעברית - כוכב.

    כמה סימלי איפוא הוא כי שייקה נולד כוכב, ממש כשם המשפחה המקורי שירש - כך הוא במהותו, כוכב על  - במלוא מובן המלה, כך נולד וכך המשיך להיות לכל אורך חייו האמיתיים, גם לאחר שהפך לשי גולדן -

    החל בכך שהביס את הגימגום הכבד שלקה בו בילדותו , והפך את המלים למקצוע שהוא מתפרנס ממנו, כשהציב לעצמו מטרות והשיגן, כשניצח כנגד כל הסיכויים מנקודת פתיחה נמוכה בשפל כילד שנזנח, ילד של אף אחד, וכעת גם משהפך לכוכב הבלתי מעורער של הסדרה מחוברים.


    שייקה גבר על המיכשולים שנקרו בדרכו למן הרגע שהגיח לאויר העולם, כשכבייכול פוטנציאל ההישרדות שלו היה נמוך משל הרבה אחרים. הוא חצה יבשות, טיפס על הרים וגבעות בבדידות מזהרת, מונע מתוך כוח פנימי אדיר כנחשול, משמעת ברזל לחיים של עשייה נרחבת , בנחישות ובהתמדה הנערצות שמאפיינות את אישיותו.

    אך הנוקשות הזו היתה בד בבד גם בעוכריו, כי היא גבתה ממנו מחיר נפשי של אש גיהנום רגשי שורפת והתפרקות פנימית איטית שותתת דם , התמוטטות עצבים ששברה את תדמית "התומך" החזק שדאג לטפח ולהפגין,  והפתיעה אותו בעיתות משבר, כשהוא לא מוכן להן - בפגיעות, בשבריריות, בדיכאונות ובנפילות לבורות ותהומות של ייאוש קיומי.

     

    המעגל נסגר, במובן מסויים, כאשר הוא הופך לאב גם לעצמו.

    דרך ההורות לבנו , משזה נולד - שייקה  "מגדל" ומטפל (גם) בעצמו ובילד הזנוח שהיה.

      

    מה שמוביל אותי בטבעיות לקליפ המצורף בראש הפוסט - -
    רק מי שקרא (או יקרא) את הספר מבין כעת (או יבין בעתיד)  - את הסיבות שלי לבחירה ב-  Rocket Man , ואת המשמעות הסימלית של השיר בעבור המחבר. 

    שייקה,  אני מקווה שאתה קורא עכשיו,  ואם כן , אז שתדע שמעתה ואילך, בכל פעם שאאזין לשיר הזה של אלטון ג'ון - אחשוב עליך ואזכר בך ובטקסט המסויים הרלוונטי שבספר.



    השיר באודיו מוקדש לילד שהיית, שייקה,

    לך ולכל יתר הילדים הרגישים שלוקחים הכל קשה וללב,

    כי שום דבר לא "עובר" לידם.


    ("הילד שהייתי" : ביצוע, מלים ולחן - עמוס בן דויד)

    ''


     

    " ילדים קטנים, ילדים גדולים,

    ילדים טובים וילדים רעים,


    את יודעת, אמא - 

    כולנו ילדים של החיים."


    (אריק איינשטיין)

     


     

    ''

     

    תצלום עטיפת הספר  -

    תמונה משפחתית אותנטית של האחים גולדן בילדותם. (שייקה מימין.)

    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/10 13:17:

      "כשאני חושב על זה וכותב את זה, במבט קצרצר ובלתי מספק לאחור, העובדה שהשלכתי את חידת הזהות הבלתי מפוענחת שלי, את נפשי המורכבת והמפוצלת ואת סיפור החיים הסוריאליסטי במקצת שלי לתוך ארץ המראות האינסופית של "מחוברים", לתוך מעבדת המודעות העצמית המאתגרת ביותר שקיימת ככל הנראה על פני הפלנטה כיום; המעשה הזה הוא ללא צל של ספק ההחלטה המטומטמת, הפזיזה, ההרפתקנית וחסרת האחריות ביותר שקיבלתי בימי חיי. והוא עשה לי, לחיי ולסיפור החיים המשוגע הזה שלי רק טוב".


      (ציטוט של שי גולדן, אשר כותב ומשתף בגילוי לב מאלף על חוית ההשתתפות ב"מחוברים").

       

      (טרי טרי, פורסם אתמול - 11/11), מצרפת פה קישור ומאד ממליצה להיכנס.


      http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101111_1197862


      (לא להיבהל מאורך הטקסט  - הוא קולח, מרתק וכאמור, בהחלט שווה קריאה.)


      ושאפו ענק ל - אילה טל שאחראית על הגרפיקה המרהיבה הזו -


      ''

        1/11/10 04:52:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-10-31 06:08:38

      לא קראתי, אבל אחרי ביקורת כזו מאוד עושה חשק.
      תודה על ההמלצה המפורטת.

       

      תודה לך על התודה שלך, אמיר

      נשיקה

        31/10/10 06:08:
      לא קראתי, אבל אחרי ביקורת כזו מאוד עושה חשק.
      תודה על ההמלצה המפורטת.
        25/10/10 20:09:

      צטט: Themis Θ 2010-10-25 19:06:16

      ואיזו תמונה מתוקה. מאיפה מצאת אותה...?
      איזה יופי לראות אותם ברגע מאושר, לפני גיל 6...

       

      מעניין שאת שואלת, כי הסיפור מאחורי התמונה הוא סוחט דמעות :

      בעקבות החשיפה במחוברים, יצרו בנותיה של המטפלת שהיתה לאחים גולדן בילדותם - קשר איתו באמצעות תיווכה של דורין פרנקפורט (מעצבת האופנה הנודעת), ובפרק ששודר אמש (פרק 33) נערך מפגש בין שתי בנותיה לבין שי ורן.

      במהלך המפגש הבנות שיתפו את האחים שאימם אהבה אותם אהבת נפש ממש כאילו היו ילדיה שלה, מאד נקשרה אליהם, ושמרה את תמונות ילדותם אצלה.

      התמונות היו מאד יקרות ובעלות משמעות עוצמתית ויוצאת דופן לשי ורן, כי למעשה היה מדובר בגילוי של ממש - הם מעודם לא ראו את עצמם בגיל כ"כ מוקדם - אין להם תמונות למזכרת מגיל כה צעיר.

      אחת מתמונות הילדות הללו זוהי אותה תמונה מקסימה שצירפתי כאן.

      רן גולדן התרגש עד דמעות, שי התרגש מגילוי הרגש המופגן (והנדיר) של אחיו,  וחוה אלברשטיין אהובת נפשי חתמה את הפרק בשירו האלמותי של אהוד מנור (שהוא גאון הדור לטעמי - והייתי מתחתנת איתו בשימחה).

      הנה הטקסט :-)

       

      חלומות שמורים

      (ביצוע:חוה אלברשטיין /מתי כספי
      מלים:אהוד מנור, לחן:מתי כספי)   :
      ביצוע: בחר ביצועיזהר כהןמתי כספימתי כספי ויואב יצחקרוני דלומי

      ''

      אי שם עמוק בתוך תוכנו
      טמונים קולות וזכרונות
      מראות רבים שכבר שכחנו
      ספרי פלאים ומנגינות.

      כל זכרונות ימים ימימה
      החלומות הראשונים
      וכל מילה של אבא אמא
      שנאמרה לפני שנים.

      אי שם עמוק בתוך תוכנו
      טמונים קולות וזכרונות
      מראות רבים שכבר שכחנו
      ספרי פלאים ומנגינות

      עולם מופלא של ילדותנו
      רדום בפנים בצל צלילים
      איתנו הוא עד יום מותנו
      חבוי בתוך תילי מילים.

      ולפעמים שריד של ריח
      או צליל אחד או קצה מילה
      משיב אליך גן פורח
      מחזיר אל קו ההתחלה

      ושוב אתה חולם כילד
      ושוב אתה תמים כאז
      אתה נזכר בכל התכלת
      הכל נשמר דבר לא גז.

      אי שם עמוק בתוך תוכנו
      טמונים קולות וזכרונות
      מראות רבים שכבר שכחנו
      ספרי פלאים ומנגינות.  

        25/10/10 19:50:

      צטט: Themis Θ 2010-10-25 19:04:56

      עכשיו סיקרנת אותי . ...
      אבל עדיין לא הכרת אותי??? אני יסודית !! :-)
      נראה לך שאדלג לפרק 24 לפני שראיתי את השאר? :-))))
      i'm doomed to see all the rest now.....

       

      כפי שציינתי בתגובתי הקודמת - פרק 24 עומד כ"עצמאי" בפני עצמו ואינו מצריך ידע מוקדם של סדר כרונולוגי - הוא מאד מובנה ומאורגן בכרוניקה משלו, ולפיכך - זה לא אמור להפריע לך אם תצפי בו מבלי שצפית ביתר הפרקים.

      לשיקולך מגניב


      ובאשר לתראפיסטית אליס מילר ( זיכרונה לברכה - היא נפטרה לפני מספר חודשים ), אותה הזכרתי קודם כמחברת הספר "הדרמה של הילד המחונן" , למי שלא נחשף לתכנים שלה, אני מצרפת פה קישור לאחד מהתקצירים המתארים את עקרי הרעיונות בספר ( למתעניינים - קיים מידע נוסף שניתן למצא באינטרנט, כמובן)-


      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=247511&contrassID=2

        25/10/10 19:06:
      ואיזו תמונה מתוקה. מאיפה מצאת אותה...?
      איזה יופי לראות אותם ברגע מאושר, לפני גיל 6...
        25/10/10 19:04:
      עכשיו סיקרנת אותי . ...
      אבל עדיין לא הכרת אותי??? אני יסודית !! :-)
      נראה לך שאדלג לפרק 24 לפני שראיתי את השאר? :-))))
      i'm doomed to see all the rest now.....
        25/10/10 17:29:

      צטט: Themis Θ 2010-10-21 01:06:48

      אולי זה רן גולדן


      אולי.

        25/10/10 17:26:

      מיכל,

      אני שמחה שהצלחתי כאן בסקירה שלי לעורר את סקרנותך עד כדי שתפני מזמנך לצפות בסדרת טלויזיה :-)

      לפני שאת חורצת דין באשר לאופיו ואישיותו של שי, אני ממליצה לך בחום לצפות בפרק 24 - פרק השיא של העונה - לא להחמיץ, (שכדאי מאד לצפות בו גם למי שלא עוקב/עקב אחרי שאר פרקי "מחוברים") , כי הוא הדוגמה הקלאסית ל"דרמה של הילד המחונן" (עפ"י ספרה של המטפלת אליס מילר) כפי שהיא באה לידי ביטוי ממשי במהלך הפרק,

      מאד מתקשר גם לעלילה שמתרחשת בספר וכן למה שעוסק בו הפוסט הזה.

       

      הנה, לכל המעוניין - אני מצרפת פה קישור לפרק 24

      (שם הפרק - "נשף מסכות")

       

      http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8634,00.html

       

      ''

      (שי (מימין) ורן בילדותם)

        24/10/10 22:43:

      צטט: Themis Θ 2010-10-24 22:24:07

      חן מותק, בעקבות הפוסט הזה ראיתי את "מחוברים" באינטרנט. עכשיו סוף סוף אני יודעת במה מדובר.
      ראיתי רק 6 פרקים בינתיים.
      לגבי שי גולדן, חייבת לומר, שאילולא ידעתי את סיפור חייו קורע הלב והייתי פוגשת אותו לראשונה ושומעת את הדיבור השחצני שלו - לא הייתי מסוגלת לסבול אותו לרגע. עושה לי אלרגיה במיידי.
      מה שכן, מיכל המיסה את ליבי.מזלו שיש לו אישה כזו. כל החוסר ביטחון שלו, שבא בקונטרסט אדיר ליהירות הבלתי נסבלת שלו, מצוי אצלה.
      אבל ברור שלא יכולתי שלא לבכות יחד איתו כשהוא סיפר בפעם הראשונה על הילדות שלו ועל 6 השנים בבית היתומים עם רן.
      אפרופו רן, מה שמסתמן בינתיים זה מי מבין השניים הוא "האח הטוב". וזה בטוח לא הנחתום שהעיד שהוא "הבן הטוב".

       

      טוב, אולי קצת מוגזם לומר את זה. אבל בכל אופן, לא אהבתי את איך ששי מבייש את אחיו לפני המצלמה.

        24/10/10 22:24:
      חן מותק, בעקבות הפוסט הזה ראיתי את "מחוברים" באינטרנט. עכשיו סוף סוף אני יודעת במה מדובר.
      ראיתי רק 6 פרקים בינתיים.
      לגבי שי גולדן, חייבת לומר, שאילולא ידעתי את סיפור חייו קורע הלב והייתי פוגשת אותו לראשונה ושומעת את הדיבור השחצני שלו - לא הייתי מסוגלת לסבול אותו לרגע. עושה לי אלרגיה במיידי.
      מה שכן, מיכל המיסה את ליבי.מזלו שיש לו אישה כזו. כל החוסר ביטחון שלו, שבא בקונטרסט אדיר ליהירות הבלתי נסבלת שלו, מצוי אצלה.
      אבל ברור שלא יכולתי שלא לבכות יחד איתו כשהוא סיפר בפעם הראשונה על הילדות שלו ועל 6 השנים בבית היתומים עם רן.
      אפרופו רן, מה שמסתמן בינתיים זה מי מבין השניים הוא "האח הטוב". וזה בטוח לא הנחתום שהעיד שהוא "הבן הטוב".
        21/10/10 01:06:
      אולי זה רן גולדן
        21/10/10 01:02:
      נזכרתי!!!

      קראו לו "פנימדיבור" !

        20/10/10 21:10:

      צטט: Themis Θ 2010-10-20 20:19:55

       

      כן זו שראיתי כאן אצלך.

      ארבעת בני משפחת גולדן.

      אני לא זוכרת את כינוי הבלוגר.

      אבל הציג עצמו כפסיכולוג ילדים...


      פסיכולוג ילדים ?! מוזר !

      מה הולך כאן ??

      איזה מיסתורין, איזו תעלומה, תמוה ביותר וגם מסקרן..

      ?מופתע?

      מעניין מה היה הסיפור של הבלוגר הזה - האם הוא קרוב משפחה שלהם ?  אולי היה המטפל של אחד מהם ?  או שאולי סתם קרא עליהם באינטרנט, התרגש מהסיפור הנוגע ללב והעתיק את התמונה שלהם כדי לדון במקרה ?

      משונה, כמה סימני שאלה :-(

      חבל שאת לא זוכרת במי מדובר, הייתי רוצה לאתר ולקרא את הפוסט שהופיעה בו התמונה.

        20/10/10 20:19:

      צטט: קול קוראת 2010-10-20 17:41:43

      צטט: Themis Θ 2010-10-19 00:09:14

      לא רואה טלויזיה ולא היכרתי את שי גולדן לפני כן - אבל דבר אחד בטוח: את התמונה הזו ראיתי כאן בדה מרקר לפני כחצי שנה אצל בלוגר פורה במיוחד ששיכן את דעותיו כאן לתקופה קצרה ואז נעלם כלא היה.

       

      מיכל,

      לא הבנתי על איזו תמונה את מדברת בדיוק..

      הסנני

      ( זו שראית כאן )


      ומי היה הבלוגר הפעיל שאצלו ראית אותה ?

      את זוכרת את הכינוי שלו ?

       

      כן זו שראיתי כאן אצלך.

      ארבעת בני משפחת גולדן.

      אני לא זוכרת את כינוי הבלוגר.

      אבל הציג עצמו כפסיכולוג ילדים...

        20/10/10 17:41:

      צטט: Themis Θ 2010-10-19 00:09:14

      לא רואה טלויזיה ולא היכרתי את שי גולדן לפני כן - אבל דבר אחד בטוח: את התמונה הזו ראיתי כאן בדה מרקר לפני כחצי שנה אצל בלוגר פורה במיוחד ששיכן את דעותיו כאן לתקופה קצרה ואז נעלם כלא היה.

       

      מיכל,

      לא הבנתי על איזו תמונה את מדברת בדיוק..

      הסנני

      ( זו שראית כאן )


      ומי היה הבלוגר הפעיל שאצלו ראית אותה ?

      את זוכרת את הכינוי שלו ?

        19/10/10 00:09:
      לא רואה טלויזיה ולא היכרתי את שי גולדן לפני כן - אבל דבר אחד בטוח: את התמונה הזו ראיתי כאן בדה מרקר לפני כחצי שנה אצל בלוגר פורה במיוחד ששיכן את דעותיו כאן לתקופה קצרה ואז נעלם כלא היה.
        8/10/10 05:23:

      צטט: פתאום עכשיו 2010-10-07 23:52:44

      הצפיה ב"מחוברים" מבהירה את יצר ההישרדות והחיות של הבחור.

      מה שקורה בסדרה זה כלום לעומת מה שקורה בספר.

       לך לקרא אם אתה רוצה להבין לעומק, ברק.

      הוא מרשים בצורה יוצאת דופן.

       "הוא מרשים בצורה יוצאת דופן".

      (במקרה הזה אני מעדיפה רק לצטט את דברייך -)

       

        8/10/10 05:17:

      צטט: tal_riv 2010-10-07 22:02:05

      אני מתכוון למה שאני אומר (וכותב) :)

       

      נכון, הוכחת לי שאכן כן, שיש לך מלה.

      חבל שלא ידעתי על כך שעמדת בהבטחה שלך,

      אבל זה כבר מאחורינו. "סוף טוב - הכל טוב".

      נשיקה

      מגיעה לך התנצלות על שמיהרתי להשמיץ באופן לא מוצדק.

      מקווה שאתה סולח, טל.

      נבוך

        7/10/10 23:52:
      הצפיה ב"מחוברים" מבהירה את יצר ההישרדות והחיות של הבחור. הוא מרשים בצורה יוצאת דופן.
        7/10/10 22:02:
      אני מתכוון למה שאני אומר (וכותב) :)
        7/10/10 05:21:
      ושכחתי לברך בבוקר טוף :-)
        7/10/10 05:20:

      צטט: tal_riv 2010-10-07 05:15:01

      מראות איסלנדיים טיפוסיים. מאחר והפאונה באי שונה משמעותית מאזור לאזור אני יכול לזהות את רוב המקומות בהם צולם הקליפ. אפשר היה לעשות עבודה טובה יותר.

       

      :-)))

       כל כך מתאים לך להגיד את זה, פשוט קלאסילשון בחוץ

       

      אבל כן, אני מסכימה איתך, למה אין קרחונים ,גייזרים , הרי געש, לבה , אש ותמונות של מזחלות השלג, של זאבים ודובים וכל יתר הדברים המופלאים שקראתי עליהם ? אני מניחה שזה אולי (?) קשור בעובדה שמדובר בקליפ ישן, שצולם לפני שנים רבות, אבל בעצם גם זה לא נשמע לי תירוץ מספיק טוב.

      מגניב

        7/10/10 05:15:
      מראות איסלנדיים טיפוסיים. מאחר והפאונה באי שונה משמעותית מאזור לאזור אני יכול לזהות את רוב המקומות בהם צולם הקליפ. אפשר היה לעשות עבודה טובה יותר.
        7/10/10 04:51:

      טוב, טל ,

      אז עד שתתדריך טיולים בארץ הקרח והאש - קח סיבוב נוסף ומהיר בנופיה המסעירים, כדי להיזכר.

      כל הנופים בקליפ צולמו באיסלנד, כמו שביורק מכנה אותם  - " Emotional landscapes " , אפרופו האמוציונליות שדיברנו בה פה ושהוזכרה גם בפוסט.

       

       

      ''


      All these accidents,
      That happen,
      Follow the dot,
      Coincidence,
      Makes sense,
      Only with you,
      You don't have to speak -
      I feel.


      Emotional landscapes,
      They puzzle me,

      Then the riddle gets solved,
      And you push me up to this

      State of emergency,
      How beautiful to be,
      State of emergency,
      Is where I want to be.

      All that no-one sees,
      You see,
      What's inside of me,
      Every nerve that hurts,
      You heal,
      Deep inside of me, oo-oohh,
      You don't have to speak,
      I feel.

      Emotional landscapes,
      They puzzle me - confuse,
      Then the riddle gets solved,
      And you push me up to this

      State of emergency,
      How beautiful to be,
      State of emergency,
      Is where I want to be.

      State of emergency,
      How beautiful to be,

      Emotional landscapes,
      They puzzle me,
      Then the riddle gets solved,
      And you push me up to this

      State of emergency,
      How beautiful to be,
      State of emergency,
      Is where I want to be.

      State of emergency,
      How beautiful to be,
      State of emergency,
      State of, state of,
      How beautiful,
      Emergency,
      Is where I want to be.

      State of emergency,
      How beautiful to be,
      State of emergency,
      Is where I want to be.

      State of emergency,
      How beautiful to be

        6/10/10 20:17:
      לא חשבתי שתקחי את הנושא באופן כל כך אמוציונלי :)
      אצלי המרחק בין החלטה לביצוע קצר יחסית. אולי אדריך טיולים באיסלנד בשנה הבאה...
        6/10/10 15:40:

      צטט: ארזעמירן 2010-10-06 15:18:58

      ועכשיו, ב"מחוברים" הקסם הגולדני מכה שנית. מצד אחד מתגלה גולדן יהיר, שיפוטי, מתנשא, כמעט שונא-אדם. מצד שני - אנושי מאוד ותמיד משאיר בך את הספק "רציני או מתבדח?". גם הזעם שלו בתכנית מוגש תמיד עם קריצה, כזו המשאירה אותך תוהה האם זה חלק מהמותג הגולדני או שהזעם אותנטי.

       

      לפי דעתי הטירוף שלו אמיתי לגמרי - זה הזיק שבעיניים שלו כשהוא מתלהט ומשתלהב כולו באש שורפת, כזה שאי אפשר לטעות בו.

      אתה יודע, ארז, בפרק ששודר בטיול שלו עם משפחת גריבי, המונולוגים שלו, למרות שהיה בהם הומור ורוח שטות ילדית כובשת, היו לגמרי אותנטיים. הוא התכון לכל מלה, גם כשזה היה נראה מעושה ומשחק רע ומוגזם, כי הוא העווה את פניו בחינניות, כאילו הוא רק מתבדח. אל תטעה, תאמין לי שהוא היה רציני לגמרי בכוונות שלו.

       

        אנשים המכריזים על עצמם מראש כשקרנים, הם לרוב אלה שידברו אמת.

      בהרבה מקרים זה נכון מאד. מסכימה עם האבחנה המעניינת שלך כאן.

       

      (הרבה יותר מאלה הפותחים את דבריהם באמירה "ואני אגיד לך את האמת...) אתה יכול להיות בטוח שהנה מגיע שקר שמן ומפוטם)

      הוא מציג סיפור קשה אבל לא מעורר רחמים (וגם לא מבקש אותם). הזחיחות הקשה שהוא מנפק מקשה על החיבור, אבל, איפה-שהוא, מתי-שהוא, זה קורה. (למרות שהגיבורה האמיתית, האופטימיות-המאזנת, היא דווקא אישתו)


      אבל מי שהכי מתחבר לי, בין כל המחוברים הוא רן שריג. אחרי שהוא צפה בעצמו מתראיין בטלוויזיה ואמר בשאט-נפש - "איזה שמן אני, הנה איש שמן בטלוויזיה מדבר על שואה" הוא קנה אותי סופית.

       

      כן, האמת שגם אצלי הוא עורר סימפטיה בקטע הזה. דווקא משום שהוא ממש לא שמן , ולא הבנתי מאיפה הוא מביא את השטויות האלה פתאום שיש לו בראש, הוא הפתיע אותי עם השיפוט המחמיר הזה את עצמו, שלא בצדק במקרה הזה.

       מי שנוטה לשפוט את עצמו בחומרה יתרה - הרבה יותר ממה שמגיע לו באופן אובייקטיבי - איכשהו מצליח לעורר בי אמפתיה.

        6/10/10 15:18:
      ועכשיו, ב"מחוברים" הקסם הגולדני מכה שנית. מצד אחד מתגלה גולדן יהיר, שיפוטי, מתנשא, כמעט שונא-אדם. מצד שני - אנושי מאוד ותמיד משאיר בך את הספק "רציני או מתבדח?". גם הזעם שלו בתכנית מוגש תמיד עם קריצה, כזו המשאירה אותך תוהה האם זה חלק מהמותג הגולדני או שהזעם אותנטי. אנשים המכריזים על עצמם מראש כשקרנים, הם לרוב אלה שידברו אמת (הרבה יותר מאלה הפותחים את דבריהם באמירה "ואני אגיד לך את האמת...) אתה יכול להיות בטוח שהנה מגיע שקר שמן ומפוטם)
      הוא מציג סיפור קשה אבל לא מעורר רחמים (וגם לא מבקש אותם). הזחיחות הקשה שהוא מנפק מקשה על החיבור, אבל, איפה-שהוא, מתי-שהוא, זה קורה. (למרות שהגיבורה האמיתית, האופטימיות-המאזנת, היא דווקא אישתו)
      אבל מי שהכי מתחבר לי, בין כל המחוברים הוא רן שריג. אחרי שהוא צפה בעצמו מתראיין בטלוויזיה ואמר בשאט-נפש - "איזה שמן אני, הנה איש שמן בטלוויזיה מדבר על שואה" הוא קנה אותי סופית.
        6/10/10 14:52:

      צטט: tal_riv 2010-10-06 08:59:42

      אגב - בנושא התגובה שלך ממליץ על ספר בנושא.

      אולי אכתוב על כך פעם :)

       

      תודה על הקישור למאמר, טל.

      קראתי, חביב ביותר

      :-)

       

        6/10/10 14:47:

      צטט: tal_riv 2010-10-06 08:55:51

      אכן העלתי, אלא שלא קראת...

       

      מופתעמופתעמופתע

      שמע, אני לא חברה בקהילה הזו - "מסביב לעולם" , אז לא היה לי מושג !

      לפעמים אני לא מצליחה להבין עניינים מוזרים כאלה, בהתחשב בעובדה שהיית מודע למשמעות של איסלנד בחיים שלי, שזה חלום חיי לבקר שם ועל הדרך גם לפגוש את ביורק לכוס קפהקריצה,

      מה גם שכשהיית באיסלנד - הרי שיתפת אותי שאתה מתכנן לחזור לארץ ולכתוב על החויות מהטיול, לכן מפליא אותי שלא טרחת לעדכן אותי וליידע שבסופו של דבר החלטת שהפוסט לא יעלה בבלוג כי אם בדיון בקהילה (שאני כאמור בכלל לא חברה בה ולכן לא נכנסת לקרא שם דיונים)

      ל מ ה ??  למה , טל ?

      בוכה

      וכמו שכתבתי לך בגלריה שלך - 

      אתה רוצח אותי מקנאה קנאה קנאה בוערת עם התמונות האלה.
      אוף , כמה זה מעורר כמיהה נוראה, רק להתבונן מכאן,

       ולא להיות שם ולראות מקרוב את יפעת נופי הטבע הפילאיים הללו.

        6/10/10 08:59:

      אגב - בנושא התגובה שלך ממליץ על ספר בנושא. אולי אכתוב על כך פעם :)

        6/10/10 08:55:

      אכן העלתי, אלא שלא קראת...

        6/10/10 06:22:

      צטט: tal_riv 2010-10-06 05:26:47

      אין רע באינטואיציה. זו למעשה תגובה אינסטינקטיבית המבוססת על אוסף קריטריונים שאנו איננו מסוגלים להסביר אותו לעצמנו.

      בספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מיוחד פרק לאלו שבשל פגיעה מוחית מתאונה או מסטרוק חדלו להבין את תוכן המשפטים שנאמר להם. כקומפנסציה לכך יכולתם להבין תוי פנים של הפונה אליהם השתפרה לאין ערוך.


      נושא מעניין, אולי אכתוב עליו פעם :)

       

      כן , כן , שמענו עליך לשון בחוץ

      עזוב, טל ,אתה לא רציני, עוד מאז שהיית באיסלנד - הבטחת לי שכשתשוב לארץ, תעלה לבלוג טקסט על חויות מהטיול עם טיפים, ואני עדיין מחכה לפוסט המדובר שלך על איסלנד אהובתי.

      חשבת ששכחתי את זה ? בחייך, אתה כבר צריך לדעת עם מי יש לך עסק פה.

      אני לא שוכחת כלום. כ ל ו ם !

      קריצה

        6/10/10 06:17:

      צטט: anna. 2010-10-05 19:25:13

      :) שאת מהממת.

      העלתי את זה בהקשר של המחשה לעניין המדובר,

      אני הכי לא בענייני רחמים עצמיים, בזבוז אנרגיה. 

      אפרופו שי, וזה :)

      }{

       

      אנושקה שלי,

      העדפתי להמשיך את הדיאלוג שלנו בפרטיות, ולא כאן מול עיניים זרות, כי אני מרגישה שזה אישי, ולא רלוונטי לספר של שייקה או לגולדן-לנד, ( - אם כי באופן עקיף דווקא כן, כשאני חושבת על זה לעומק).

      נשיקות חמות מכאן.

        6/10/10 05:26:
      אין רע באינטואיציה. זו למעשה תגובה אינסטינקטיבית המבוססת על אוסף קריטריונים שאנו איננו מסוגלים להסביר אותו לעצמנו.

      בספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מיוחד פרק לאלו שבשל פגיעה מוחית מתאונה או מסטרוק חדלו להבין את תוכן המשפטים שנאמר להם. כקומפנסציה לכך יכולתם להבין תוי פנים של הפונה אליהם השתפרה לאין ערוך.
      נושא מעניין, אולי אכתוב עליו פעם :)
        5/10/10 19:25:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 18:52:44

      צטט: anna. 2010-10-05 17:57:44

       רק חושבת שזה עוול להפיל על ילדים קטנים את המשקעים שלך ואני אומרת את זה ממקום של מישהי שהייתה צריכה לנחם את אמא שלה על בסיס יומיומי מגיל אפס, עד שאמא "שלה" פשוט עזבה.

      מזעיף את הפה

      זו באמת הרגשת בדידות מכאיבה , להיות הילדה שהיית, למלא תפקיד של אמא תומכת לאימך שלך, במקום שזה יהיה להיפך.

      עצוב לי לקרא שבסופו של התהליך המייסר שנאלצת לשאת - היא גם עזבה בנוסף לכל.

      תודה ששיתפת בכאב שלך, אני מקווה שמצאת תמיכה במקום אחר, יותר מאוחר בשלב כלשהו בחייך, אם כי ברור לי כשמש שזה אף פעם לא אותו דבר.

       

      :) שאת מהממת.

      העלתי את זה בהקשר של המחשה לעניין המדובר,

      אני הכי לא בענייני רחמים עצמיים, בזבוז אנרגיה. 

      אפרופו שי, וזה :)

      }{

        5/10/10 18:52:

      צטט: anna. 2010-10-05 17:57:44

       רק חושבת שזה עוול להפיל על ילדים קטנים את המשקעים שלך ואני אומרת את זה ממקום של מישהי שהייתה צריכה לנחם את אמא שלה על בסיס יומיומי מגיל אפס, עד שאמא "שלה" פשוט עזבה.

      מזעיף את הפה

      זו באמת הרגשת בדידות מכאיבה , להיות הילדה שהיית, למלא תפקיד של אמא תומכת לאימך שלך, במקום שזה יהיה להיפך.

      עצוב לי לקרא שבסופו של התהליך המייסר שנאלצת לשאת - היא גם עזבה בנוסף לכל.

      תודה ששיתפת בכאב שלך, אני מקווה שמצאת תמיכה במקום אחר, יותר מאוחר בשלב כלשהו בחייך, אם כי ברור לי כשמש שזה אף פעם לא אותו דבר.

       

        5/10/10 18:42:

       צטט: אייל שדה 2010-10-05 17:42:00

      ואו! מזמן לא שמעתי כזה שקט רועם

      הקליפ בהתחלה הימם אותי. "לשמוע" את המלים האילמות מתנגדות בראש, אבל לא. ולחשוב על הילד ההוא, שי. והילד ההוא, רן. והחלומות הקטנים והגדולים שבטח היו להם. שיבוא האיש מהמאדים וייקח אותם משם...

      ואולי הוא עוד חולם. שי. ואולי הוא עוד חולם. רן. אז אחד יצא לכבוש. ולכבוש. ולכבוש. ורגשות האשם לא נותנות לו מנוח. וכל כיבוש הוא לא מספיק. וכעת, לאחר שכבש את כל בנות ישראל ככוכב דוקו-ריאליטי נערץ, הוא מגלה שגם החלום הזה לא מספיק. והשני בולע את כל החלומות. כי להעז להשיג משהו זה אולי לוותר על החלום הגדול מכולם - שאמא תבוא. אז הוא מחכה.

      את אומרת: בדיה או אמת? היה או לא? נראה שגם וגם. החיים שלהם נותרו מעין חלום שאסור לנפצו. כי כמו שאת כותבת, כשנוגעים בפצע המוגלתי הכל ניגר החוצה. ריח הריקבון. אז עדיף לא לגעת. גם לא לרפרף.

      ובכך הוא מייצג לא רק את עצמו, כמו שכתבתי על מחוברים. בעולם שהכל בו מתפרק, והאפשרויות הן אינסופיות, אנו נידונים לבלבול ודיסאוריינטציה. אז אולי עדיף להישאר חולמים. כמו רן גולדן.

       

      איך אני אוהבת תגובות כאלה, רגישות, עדינות, חכמות.

      תודה אייל, ברוך הבא לבלוג שלי, שמחה שבאת לקרא אצלי,

       ועוד יותר על שמצאת טעם להיות מעורב באופן אקטיבי ולהוסיף רעיונות מעשירים לשיח.

      :-)

       

      אצל שייקה זה באמת כמו שכתבת - חוסר סיפוק תמידי, בור ללא תחתית.

      זו הרגשה מאד מתסכלת לחוות אותה - לא להיות מרוצה עד הסוף משום דבר.

      ואצל רן זו תחושה ענקית של ציפייה, הרגש היחיד שהוא חווה בעוצמה ממשית,

       - לפי מה שמעיד עליו אחיו שייקה בסיפרו.

       

      הזכרת לי שיר שמדבר על הציפייה הזו, על הכמיהה שחשים כשמחכים.

      הנה, כאן, ביצוע אחד -

       

      ''

       

       

      וגם כאן, ביצוע לא פחות מוצלח לאותו שיר  -

       

      ''

        5/10/10 17:57:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 17:06:49

      צטט: anna. 2010-10-05 15:58:40

       

      חיח.

      :-))

      אני מתה על ה - "חיח" החמוד שלך, אנושקה

       

      ב-רור.

      לא ציפיתי ל-פחות מאלף מילה ממך בתגובה :)

      נבוך :-) ורק שתדעי שזה שיש אלף מלה בפועל, אומר שבמקור היו בתכנון אלפיים מלה.

      גם אחרי שאני עורכת את המחשבות שלי, זה איכשהו יוצא לי באריכות..

       

      אני בטוחה שמקריאת הספר יש לך הרבה יותר אינפורמציה עליו.

      אני ראיתי אותו מתנהל בכמה פרקים בודדים אז יש מצב שאני חוטאת לאמת.

      עדיין, ממה שאני ראיתי, הוא לא מצטייר בעיני כדוגמה ומופת (באנדרסטייטמנט) לאיש משפחה,

      ובמשפחה אני מתכוונת לאשתו וילדיו, לא לאחיו.

      אני אסביר לך מה הפריע לי (ממה שאני זוכרת בכל אופן) ומה הוביל אותי לצמד המילים "אנוכי ומנוכר"

      שלוש סיטואציות "משפחתיות" - 1. חג פורים 2. טיול בחוף הים עם אשתו והילדים 3. ארוחת חג אצל המשפחה של אשתו.

      בשלושת הסיטואציות הוא התנהל כאילו הוא נגרר, כאילו הוא לא רוצה להיות שם, כאילו הוא אומלל וסובל.

      זה דוחה בעיני. בעיקר כשיש לך ילדים. את יודעת מה, מילא לתפקד כמו צמח בארוחת ליל סדר מול המשפחה של אשתך, אבל ההתנהלות שלו בשליחת הילדים לבית הספר בפורים? אם זאת לא אנוכיות, אז יש לנו פירושים שונים למונח הזה. אתה טיפוס דכאוני שלא מתלהב משום דבר (להוציא כוסיות) ו"סולד" מחג פורים? סבבה. תבלע את "הגלולה המרה" גדמיט, ותעמיד פנים בשביל לשמח את הילדים שלך. תוסיפי לאפיזודות האלה את שפת הגוף שלו באופן כללי, את טון הדיבור המונוטוני והמשועמם, וכל החבילה פשוט לא באה לי בטוב בכלל.

       

      אני מצליחה לרדת לסוף דעתך, תתפלאי.

      ברורה לי הטענה שלך ואת משכנעת,

      ומצד שני אני תוהה האם אדם שיש בו עצב תהומי עמוק אמור להעמיד פנים למען ילדיו שהוא מישהו אחר ?? דווקא בביתו שלו עם ילדיו ואישתו הוא צריך להרגיש בטוח לבטא גם תחושות שליליות כמו דיכדוך ועצבות. מותר לו. ילדיו יגדלו ויבינו למה אבא שלהם כזה, אחרי שיקראו את האוטוביוגרפיה.

       

      אני גם חייבת לסנגר ולומר פה שבניגוד לתמונה השחורה שאת מציירת כאן, יש גם קטעים בסדרה שהוא יודע להיות אב חם ותומך כלפיהם : משכיב את בנו אייל לישון ונושק לו, מחזיק את נועה על הידיים ברוך, כלומר הוא יודע לתת את תשומת הלב, הוא מתקשר לבן שלו באמצע יום עבודה מטורף רק כדי לאחל לו בהצלחה ולעודד אותו על איזה משהו (שכחתי כרגע כי זה היה בפרקים הראשונים מזמן), כלומר הוא מאד מעורב בחיים שלהם, פשוט יש לו נפילות במצב הרוח, ומותר לו. זכותו של אדם לבטא את מי שהוא באמת, אם לא בביתו שלו אז היכן ? הביטוי "מוכרחים להיות שמח" מעודד תיסכול וצביעות והרבה מסכות וזה לא בריא לאף אחד.

       

      בארוחת ערב החג הוא בכלל רצה להיות עם אביו ואחיו, והתאכזב מכך שהם חוגגים לחוד, בלעדיו. הוא לא מרגיש שייך למשפחה שלה. מה , את באמת לא יכולה להבין את זה ? זה מאד לגיטימי בעיני.

       

      בעניין הטעם האישי שלך (שפת הגוף, טון הדיבור, ו"כל החבילה שלא באה לך טוב" )  - עם זה אני לא מתווכחת, כי זה כבר עניין של כימייה.

      אם הוא לא בא לך טוב בדברים האלה - אז זה בכלל לא נתון לויכוח או לפרשנות מבחינתי, כי אלה עניינים תחושתיים.

       

      את מאוד מתחברת אליו ואני תופסת ממך מישהי בעלת אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה

      תודה, גם אני מרגישה אותו דבר לגבייך, ולכן חשוב לי הדיאלוג הזה בין שתינו, כי אני מחשיבה את שיקול הדעת שלך ואת השיפוט שלך בראייה/התבוננות רגישה על בני אדם. אני מקשיבה לך בתשומת לב , לבדוק אם פיספסתי משהו, כי דעתך ועמדתך חשובות לי.

      אם כי לפעמים זה באמת גם עניין של טעם אישי וכימייה , ואנחנו כבר הסכמנו מזמן על זה שאנחנו שונות באופי ובאישיות שלנו, מה שמן הסתם משפיע על התפיסות שלנו על אנשים.

      אז אולי באמת הראיה שלי היא שטחית ואולי הפרקים הספורים שראיתי באמת לא מייצגים, רק רציתי להבהיר, מהידע המועט שכן יש לי, למה התכוונתי ב- אנוכי ומנוכר, אז לא לכעוס :)

      מעולה שהבהרת,  ואני ממש לא כועסת, אנוצ'קה, מה פתאום שאכעס , ועוד עליך ?? להיפך - נעים לי השיח בין שתינו, את מאתגרת אותי לחשוב ולבחון זויות ונקודות מבט שונות משלי.נשיקה

       

      :)

      "האם אדם שיש בו עצב תהומי עמוק אמור להעמיד פנים למען ילדיו שהוא מישהו אחר ??"

      לא. לא התכוותי שהוא צריך לחיות בשקר, לקחת את זה קצת רחוק מדי, דיברתי בהקשר הקטן הספציפי של חג הפורים, כשראה את הילדים מתחפשים והגיב בשאט נפש. אני מאמינה שהוא אבא טוב ועוד יותר מאמינה שהוא מאוד רוצה להיות אבא טוב, רק חושבת שזה עוול להפיל על ילדים קטנים את המשקעים שלך ואני אומרת את זה ממקום של מישהי שהייתה צריכה לנחם את אמא שלה על בסיס יומיומי מגיל אפס, עד שאמא "שלה" פשוט עזבה.

      אני אגיד לך מה ההבדל בינינו בתפיסה שלנו את שי. את נוטה יותר לכיוון של הזדהות ואמפטיה בגלל העבר שלו ואני נוטה יותר לכעוס עליו על שהוא מתקשה להעריך את ההווה שלו ונופל שוב ושוב לרחמים עצמיים על הילדות האבודה שלו. וזה מכעיס דווקא לנוכח המודעות העצומה שאמורה להיות לו על ההשפעה החזקה של ההורים על הילדים.

      אבל עזבי, ממקום של "לא מבינה איך היית רוצה בן זוג כזה" הגעתי פתאום למקום של לשפוט, ואני לא במקום של לשפוט אף אחד, בטח לא על סמך סדרת טלויזיה :)

        5/10/10 17:42:

      ואו! מזמן לא שמעתי כזה שקט רועם

      הקליפ בהתחלה הימם אותי. "לשמוע" את המלים האילמות מתנגדות בראש, אבל לא. ולחשוב על הילד ההוא, שי. והילד ההוא, רן. והחלומות הקטנים והגדולים שבטח היו להם. שיבוא האיש מהמאדים וייקח אותם משם...

      ואולי הוא עוד חולם. שי. ואולי הוא עוד חולם. רן. אז אחד יצא לכבוש. ולכבוש. ולכבוש. ורגשות האשם לא נותנות לו מנוח. וכל כיבוש הוא לא מספיק. וכעת, לאחר שכבש את כל בנות ישראל ככוכב דוקו-ריאליטי נערץ, הוא מגלה שגם החלום הזה לא מספיק. והשני בולע את כל החלומות. כי להעז להשיג משהו זה אולי לוותר על החלום הגדול מכולם - שאמא תבוא. אז הוא מחכה.

      את אומרת: בדיה או אמת? היה או לא? נראה שגם וגם. החיים שלהם נותרו מעין חלום שאסור לנפצו. כי כמו שאת כותבת, כשנוגעים בפצע המוגלתי הכל ניגר החוצה. ריח הריקבון. אז עדיף לא לגעת. גם לא לרפרף.

      ובכך הוא מייצג לא רק את עצמו, כמו שכתבתי על מחוברים. בעולם שהכל בו מתפרק, והאפשרויות הן אינסופיות, אנו נידונים לבלבול ודיסאוריינטציה. אז אולי עדיף להישאר חולמים. כמו רן גולדן.

        5/10/10 17:06:

      צטט: anna. 2010-10-05 15:58:40

       

      חיח.

      :-))

      אני מתה על ה - "חיח" החמוד שלך, אנושקה

       

      ב-רור.

      לא ציפיתי ל-פחות מאלף מילה ממך בתגובה :)

      נבוך :-) ורק שתדעי שזה שיש אלף מלה בפועל, אומר שבמקור היו בתכנון אלפיים מלה.

      גם אחרי שאני עורכת את המחשבות שלי, זה איכשהו יוצא לי באריכות..

       

      אני בטוחה שמקריאת הספר יש לך הרבה יותר אינפורמציה עליו.

      אני ראיתי אותו מתנהל בכמה פרקים בודדים אז יש מצב שאני חוטאת לאמת.

      עדיין, ממה שאני ראיתי, הוא לא מצטייר בעיני כדוגמה ומופת (באנדרסטייטמנט) לאיש משפחה,

      ובמשפחה אני מתכוונת לאשתו וילדיו, לא לאחיו.

      אני אסביר לך מה הפריע לי (ממה שאני זוכרת בכל אופן) ומה הוביל אותי לצמד המילים "אנוכי ומנוכר"

      שלוש סיטואציות "משפחתיות" - 1. חג פורים 2. טיול בחוף הים עם אשתו והילדים 3. ארוחת חג אצל המשפחה של אשתו.

      בשלושת הסיטואציות הוא התנהל כאילו הוא נגרר, כאילו הוא לא רוצה להיות שם, כאילו הוא אומלל וסובל.

      זה דוחה בעיני. בעיקר כשיש לך ילדים. את יודעת מה, מילא לתפקד כמו צמח בארוחת ליל סדר מול המשפחה של אשתך, אבל ההתנהלות שלו בשליחת הילדים לבית הספר בפורים? אם זאת לא אנוכיות, אז יש לנו פירושים שונים למונח הזה. אתה טיפוס דכאוני שלא מתלהב משום דבר (להוציא כוסיות) ו"סולד" מחג פורים? סבבה. תבלע את "הגלולה המרה" גדמיט, ותעמיד פנים בשביל לשמח את הילדים שלך. תוסיפי לאפיזודות האלה את שפת הגוף שלו באופן כללי, את טון הדיבור המונוטוני והמשועמם, וכל החבילה פשוט לא באה לי בטוב בכלל.

       

      אני מצליחה לרדת לסוף דעתך, תתפלאי.

      ברורה לי הטענה שלך ואת משכנעת,

      ומצד שני אני תוהה האם אדם שיש בו עצב תהומי עמוק אמור להעמיד פנים למען ילדיו שהוא מישהו אחר ?? דווקא בביתו שלו עם ילדיו ואישתו הוא צריך להרגיש בטוח לבטא גם תחושות שליליות כמו דיכדוך ועצבות. מותר לו. ילדיו יגדלו ויבינו למה אבא שלהם כזה, אחרי שיקראו את האוטוביוגרפיה.

       

      אני גם חייבת לסנגר ולומר פה שבניגוד לתמונה השחורה שאת מציירת כאן, יש גם קטעים בסדרה שהוא יודע להיות אב חם ותומך כלפיהם : משכיב את בנו אייל לישון ונושק לו, מחזיק את נועה על הידיים ברוך, כלומר הוא יודע לתת את תשומת הלב, הוא מתקשר לבן שלו באמצע יום עבודה מטורף רק כדי לאחל לו בהצלחה ולעודד אותו על איזה משהו (שכחתי כרגע כי זה היה בפרקים הראשונים מזמן), כלומר הוא מאד מעורב בחיים שלהם, פשוט יש לו נפילות במצב הרוח, ומותר לו. זכותו של אדם לבטא את מי שהוא באמת, אם לא בביתו שלו אז היכן ? הביטוי "מוכרחים להיות שמח" מעודד תיסכול וצביעות והרבה מסכות וזה לא בריא לאף אחד.

       

      בארוחת ערב החג הוא בכלל רצה להיות עם אביו ואחיו, והתאכזב מכך שהם חוגגים לחוד, בלעדיו. הוא לא מרגיש שייך למשפחה שלה. מה , את באמת לא יכולה להבין את זה ? זה מאד לגיטימי בעיני.

       

      בעניין הטעם האישי שלך (שפת הגוף, טון הדיבור, ו"כל החבילה שלא באה לך טוב" )  - עם זה אני לא מתווכחת, כי זה כבר עניין של כימייה.

      אם הוא לא בא לך טוב בדברים האלה - אז זה בכלל לא נתון לויכוח או לפרשנות מבחינתי, כי אלה עניינים תחושתיים.

       

      את מאוד מתחברת אליו ואני תופסת ממך מישהי בעלת אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה

      תודה, גם אני מרגישה אותו דבר לגבייך, ולכן חשוב לי הדיאלוג הזה בין שתינו, כי אני מחשיבה את שיקול הדעת שלך ואת השיפוט שלך בראייה/התבוננות רגישה על בני אדם. אני מקשיבה לך בתשומת לב , לבדוק אם פיספסתי משהו, כי דעתך ועמדתך חשובות לי.

      אם כי לפעמים זה באמת גם עניין של טעם אישי וכימייה , ואנחנו כבר הסכמנו מזמן על זה שאנחנו שונות באופי ובאישיות שלנו, מה שמן הסתם משפיע על התפיסות שלנו על אנשים.

      אז אולי באמת הראיה שלי היא שטחית ואולי הפרקים הספורים שראיתי באמת לא מייצגים, רק רציתי להבהיר, מהידע המועט שכן יש לי, למה התכוונתי ב- אנוכי ומנוכר, אז לא לכעוס :)

      מעולה שהבהרת,  ואני ממש לא כועסת, אנוצ'קה, מה פתאום שאכעס , ועוד עליך ?? להיפך - נעים לי השיח בין שתינו, את מאתגרת אותי לחשוב ולבחון זויות ונקודות מבט שונות משלי.נשיקה

        5/10/10 15:58:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 15:05:53

      צטט: anna. 2010-10-05 13:14:34

      לא ראיתי את הפרק הזה עדיין (עם יעל), אבל היה פרק אחד שבו הוא אמר לאשתו - אין ספק שאת האדם שהכי מתאים לי, ובאינטונציה סלאש הקונסטלציה שבה זה נאמר, זה נשמע לי כמו דבר נורא קר להגיד. כאילו, ברור שאנחנו בוחרים בני זוג גם על סמך התאמה, אבל כששומעים את זה ככה, מחושב כזה, לא יודעת, אצלי זה עורר חמלה גדולה אליה וסלידה עוד יותר גדולה אליו. כאילו שהבחירה שלו בה היתה מבוססת על צרכים ולא מתוך איזו התאהבות. אין שם גחלת לוחשת וניצוצות, יש טבלה שבה היתרונות עולים על החסונות בהקשר של ההתאמה שלה לצרכים שלו. באמת שאני לא מבינה איך את יכולה להגיד שהיית רוצה להיות בת הזוג של בן אדם כל כך אנוכי ומנוכר וזה בכלל לא משנה מה בילדות הוביל אותו להיות כזה ולא אחר, נכון שהוא עבר חוויה טראומטית מעצבת, אם יש מקום לאמפטיה? לחלוטין. אבל לבסס קשר רומנטי איתו? נוט אין אה מיליון יירז. אלא אם כן את מתייחסת לזוגיות והקמת משפחה כאל עסק ותו לא. אבל זאת רק אני :)

       

      טוב יש לי כרגיל המון מה להשיב לך, יפתי :-)

       

      נתחיל בזה שלפי דעתי הוא צריך להתקשר ליעל בר זוהר ולהתנצל בפניה אישית. אני רצינית לגמרי - ההתנצלות המפורשת מגיעה לה כדי לסגור עניין בצורה נאותה, ולא להשאיר את הדברים ב"אויר" של חוסר נעימות. אם היא ראתה את זה, אני משערת שהיא הרגישה רע עם ההתייחסות אליה כאל חפץ, אובייקט מיני ,כאל גוף לשימוש צרכים גופניים. זה כ"כ מגעיל, איזה עצבים, עד עכשיו  לא נרגעתי מהעניין, אני לא רגילה לבוטות הזו וליחס המעליב הזהצעקה

       

       

      בקשר לשייקה, אני מצטטת אותך - את טוענת שהוא אנוכי ומנוכר, וזה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו, באמת.

      תגידי שהוא סקס-מנייאק גס רוח, תגידי שהוא מתנשא, תגידי עוד אלף השמצות נכונות אחרות, אבל לא את מה שאמרת - כי את טועה פה בגדול בקשר אליו.

      זה ילד שעד גיל 14 גימגם גימגום מטורף, והיה ללעג ולקלס בקרב הסובבים, את יודעת כמה אכזרים ילדים יכולים להיות ומה זה עושה לבן אדם, להערכה שלו ולדימוי העצמי שלו - את בוודאי יכולה לתאר לעצמך.

      זה ילד שאחיו המרדן שהפגין עזות מצח ורוח קרב מול הוריו המאמצים, מה שהוביל את שייקה לבחור להיות האנטיתזה ולקחת על עצמו את תפקיד "הילד הטוב" , מתוך הפחד המאד מעוות וגדול שאם יש במשפחה הזו "ילד רע", אז מישהו חייב לאזן את העניין ומוטב שהוא יהיה הבן הטוב, אחרת יהיה לשניהם רע ומר.

      והצורך הזה לרצות את הוריו עלה לו בבריאותו שלו, כי הוא כל הזמן דאג להיות "פליזר" (pleaser)  ולספק את הצרכים שלהם במקום את של עצמו, הוא היה קורבן.

      הוא רצה לשרוד, אז הוא נאלץ לוותר על עצמו ועל רצונותיו למענם מתוך צורך נואש באהבה שלהם.

      הוא התחתן עם מיכל בדיוק מהסיבה הזו - לגרום להוריו נחת, שידעו שהם עשו בחירה מוצלחת כשהם לקחו אותו. הוא הודה בזה באחד הפרקים במפורש.

      זה אדם מסור במסירות אין קץ עד כדי ביטול העצמיות שלו, אין לתאר כמה ויתורים הוא עשה, תקראי את הספר ותביני הכל. הכל מפורט שם בפרוטרוט, ואת תרדי לסוף דעתי ותשני את שלך.

      שייקה קשור באהבה גדולה למשפחתו, אוהב אהבת נפש את אחיו, והוא דאגן באופיו, מאד.

      הפאסון שלו במחוברים זה לא מי שהוא באמת, זה מורכב, צריך לקרא את האוטוביוגרפיה שלו כדי להבין.

      מתחת מסתתרת נפש עדינה, רגישה ופגיעה מאד.

      ההיפך הגמור מאגואיסט מנוכר שהוא מצטייר בעיניך מתוך ההתבוננות שיטחית שמספקת הסדרה.

       

      באשר למיכל אישתו, אני סבורה שהיא אישה נעימה, חמה וחביבה, אבל היא לא מסוגלת לתמוך בו כפי שהוא צריך, לא כי היא רעה או חסרת רגישות, אלא משום שהיא לא באמת מבינה אותו לעומק, והם פשוט לא מתאימים באופיים.

      נראה כי הוא מעייף אותה ואין לה סבלנות אליו, ויש שם התפשרות מאד גדולה ביניהם, גם מצידו.

      מדי פעם יש איזו קירבה , ואפשר להרגיש באיזו איכפתיות ונינוחות מתוך הרגל החיים המשותפים ותלות דו צדדית, אולי אפילו אהבה מאד "מסויימת", אבל חסרה שם ההבנה ההדדית וההזדהות, ולפיכך התמיכה לא שלמה ומעמיקה דיה.

       

      חיח.

      ב-רור. לא ציפיתי ל-פחות מאלף מילה ממך בתגובה :)

      אני בטוחה שמקריאת הספר יש לך הרבה יותר אינפורמציה עליו.

      אני ראיתי אותו מתנהל בכמה פרקים בודדים אז יש מצב שאני חוטאת לאמת.

      עדיין, ממה שאני ראיתי, הוא לא מצטייר בעיני כדוגמה ומופת (באנדרסטייטמנט) לאיש משפחה,

      ובמשפחה אני מתכוונת לאשתו וילדיו, לא לאחיו.

      אני אסביר לך מה הפריע לי (ממה שאני זוכרת בכל אופן) ומה הוביל אותי לצמד המילים "אנוכי ומנוכר"

      שלוש סיטואציות "משפחתיות" - 1. חג פורים 2. טיול בחוף הים עם אשתו והילדים 3. ארוחת חג אצל המשפחה של אשתו.

      בשלושת הסיטואציות הוא התנהל כאילו הוא נגרר, כאילו הוא לא רוצה להיות שם, כאילו הוא אומלל וסובל.

      זה דוחה בעיני. בעיקר כשיש לך ילדים. את יודעת מה, מילא לתפקד כמו צמח בארוחת ליל סדר מול המשפחה של אשתך, אבל ההתנהלות שלו בשליחת הילדים לבית הספר בפורים? אם זאת לא אנוכיות, אז יש לנו פירושים שונים למונח הזה. אתה טיפוס דכאוני שלא מתלהב משום דבר (להוציא כוסיות) ו"סולד" מחג פורים? סבבה. תבלע את "הגלולה המרה" גדמיט, ותעמיד פנים בשביל לשמח את הילדים שלך. תוסיפי לאפיזודות האלה את שפת הגוף שלו באופן כללי, את טון הדיבור המונוטוני והמשועמם, וכל החבילה פשוט לא באה לי בטוב בכלל.

      את מאוד מתחברת אליו ואני תופסת ממך מישהי בעלת אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה אז אולי באמת הראיה שלי היא שטחית ואולי הפרקים הספורים שראיתי באמת לא מייצגים, רק רציתי להבהיר, מהידע המועט שכן יש לי, למה התכוונתי ב- אנוכי ומנוכר, אז לא לכעוס :)

        5/10/10 15:05:

      צטט: anna. 2010-10-05 13:14:34

      לא ראיתי את הפרק הזה עדיין (עם יעל), אבל היה פרק אחד שבו הוא אמר לאשתו - אין ספק שאת האדם שהכי מתאים לי, ובאינטונציה סלאש הקונסטלציה שבה זה נאמר, זה נשמע לי כמו דבר נורא קר להגיד. כאילו, ברור שאנחנו בוחרים בני זוג גם על סמך התאמה, אבל כששומעים את זה ככה, מחושב כזה, לא יודעת, אצלי זה עורר חמלה גדולה אליה וסלידה עוד יותר גדולה אליו. כאילו שהבחירה שלו בה היתה מבוססת על צרכים ולא מתוך איזו התאהבות. אין שם גחלת לוחשת וניצוצות, יש טבלה שבה היתרונות עולים על החסונות בהקשר של ההתאמה שלה לצרכים שלו. באמת שאני לא מבינה איך את יכולה להגיד שהיית רוצה להיות בת הזוג של בן אדם כל כך אנוכי ומנוכר וזה בכלל לא משנה מה בילדות הוביל אותו להיות כזה ולא אחר, נכון שהוא עבר חוויה טראומטית מעצבת, אם יש מקום לאמפטיה? לחלוטין. אבל לבסס קשר רומנטי איתו? נוט אין אה מיליון יירז. אלא אם כן את מתייחסת לזוגיות והקמת משפחה כאל עסק ותו לא. אבל זאת רק אני :)

       

      טוב יש לי כרגיל המון מה להשיב לך, יפתי :-)

       

      נתחיל בזה שלפי דעתי הוא צריך להתקשר ליעל בר זוהר ולהתנצל בפניה אישית. אני רצינית לגמרי - ההתנצלות המפורשת מגיעה לה כדי לסגור עניין בצורה נאותה, ולא להשאיר את הדברים ב"אויר" של חוסר נעימות. אם היא ראתה את זה, אני משערת שהיא הרגישה רע עם ההתייחסות אליה כאל חפץ, אובייקט מיני ,כאל גוף לשימוש צרכים גופניים. זה כ"כ מגעיל, איזה עצבים, עד עכשיו  לא נרגעתי מהעניין, אני לא רגילה לבוטות הזו וליחס המעליב הזהצעקה

       

       

      בקשר לשייקה, אני מצטטת אותך - את טוענת שהוא אנוכי ומנוכר, וזה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו, באמת.

      תגידי שהוא סקס-מנייאק גס רוח, תגידי שהוא מתנשא, תגידי עוד אלף השמצות נכונות אחרות, אבל לא את מה שאמרת - כי את טועה פה בגדול בקשר אליו.

      זה ילד שעד גיל 14 גימגם גימגום מטורף, והיה ללעג ולקלס בקרב הסובבים, את יודעת כמה אכזרים ילדים יכולים להיות ומה זה עושה לבן אדם, להערכה שלו ולדימוי העצמי שלו - את בוודאי יכולה לתאר לעצמך.

      זה ילד שאחיו המרדן שהפגין עזות מצח ורוח קרב מול הוריו המאמצים, מה שהוביל את שייקה לבחור להיות האנטיתזה ולקחת על עצמו את תפקיד "הילד הטוב" , מתוך הפחד המאד מעוות וגדול שאם יש במשפחה הזו "ילד רע", אז מישהו חייב לאזן את העניין ומוטב שהוא יהיה הבן הטוב, אחרת יהיה לשניהם רע ומר.

      והצורך הזה לרצות את הוריו עלה לו בבריאותו שלו, כי הוא כל הזמן דאג להיות "פליזר" (pleaser)  ולספק את הצרכים שלהם במקום את של עצמו, הוא היה קורבן.

      הוא רצה לשרוד, אז הוא נאלץ לוותר על עצמו ועל רצונותיו למענם מתוך צורך נואש באהבה שלהם.

      הוא התחתן עם מיכל בדיוק מהסיבה הזו - לגרום להוריו נחת, שידעו שהם עשו בחירה מוצלחת כשהם לקחו אותו. הוא הודה בזה באחד הפרקים במפורש.

      זה אדם מסור במסירות אין קץ עד כדי ביטול העצמיות שלו, אין לתאר כמה ויתורים הוא עשה, תקראי את הספר ותביני הכל. הכל מפורט שם בפרוטרוט, ואת תרדי לסוף דעתי ותשני את שלך.

      שייקה קשור באהבה גדולה למשפחתו, אוהב אהבת נפש את אחיו, והוא דאגן באופיו, מאד.

      הפאסון שלו במחוברים זה לא מי שהוא באמת, זה מורכב, צריך לקרא את האוטוביוגרפיה שלו כדי להבין.

      מתחת מסתתרת נפש עדינה, רגישה ופגיעה מאד.

      ההיפך הגמור מאגואיסט מנוכר שהוא מצטייר בעיניך מתוך ההתבוננות שיטחית שמספקת הסדרה.

       

      באשר למיכל אישתו, אני סבורה שהיא אישה נעימה, חמה וחביבה, אבל היא לא מסוגלת לתמוך בו כפי שהוא צריך, לא כי היא רעה או חסרת רגישות, אלא משום שהיא לא באמת מבינה אותו לעומק, והם פשוט לא מתאימים באופיים.

      נראה כי הוא מעייף אותה ואין לה סבלנות אליו, ויש שם התפשרות מאד גדולה ביניהם, גם מצידו.

      מדי פעם יש איזו קירבה , ואפשר להרגיש באיזו איכפתיות ונינוחות מתוך הרגל החיים המשותפים ותלות דו צדדית, אולי אפילו אהבה מאד "מסויימת", אבל חסרה שם ההבנה ההדדית וההזדהות, ולפיכך התמיכה לא שלמה ומעמיקה דיה.

        5/10/10 14:30:

      צטט: tal_riv 2010-10-05 10:24:13

       

      הכוונה לפעולה אמוציונלית ואימפולסיבית- פעולה מיידית ללא ניתוח מקדים.

      מקפיד להשתמש מדי פעם במוח הלימבי, על מנת שלא לאבד את היכולת האינטואיטיבית :)

       

       יפה, טל, האמת שהפתעת אותי לטובה

      מגניב

      מאד משמח אותי לדעת שיש לך מודעות ורגישות לחשיבות הטמונה באינטואיציה.

      אינטלגנציה רגשית היא מאד חיונית, אין לזלזל בה, לפעמים ערכה אף יותר מאינטלגנציה "רגילה".

        5/10/10 14:25:

      צטט: בלאק סמארה 2010-10-05 09:54:09


      אחחח איזה בחירות מוזיקליות, אין עלייך, יש אנשים עם כישרון לפסקל את החיים :)

       

      לא לא, אני לא יכולה לקחת את הקרידט הפעם.

      במקרים אחרים כן, כלומר בשאר הפוסטים שלי,

      ועל כך תודה לך, אני באמת משתדלת לדייק.

      הדיוק חשוב לי בכל תחום, כולל בבחירת השירים.

      אבל בבחירות של שני השירים הספציפיים הללו - ( רוקט מן ומבינג אאוט) -

      אלה שירים שהוזכרו בספר של גולדן בהקשרים מסויימים.

      אחרי שתקראי , את תביני את המשמעות של השירים הללו לגבי הגיבורים.

        5/10/10 13:16:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 09:20:14

      צטט: anna. 2010-10-05 08:02:17

       

      אה, וכמובן, שוב תענוג לקרא את הפוסטים המושקעים שלך :)

       

      תודה רבה, אנוצ'קה שלי.

      אוהבת אותך, את (כבר) יודעת.

      נשיקה

      :))) גם אני 

        5/10/10 13:14:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 09:16:25

      צטט: anna. 2010-10-05 08:01:41

      ראיתי כמה פרקים איתו והוא מצטייר כמו בן אדם שקשה סלאש מתסכל מאוד לחיות איתו. מלנכולי ואדיש, קדוש מעונה, צל"ש לאישתו שמחייכת אליו 24/7, נראה שהוא מתעורר לחיים רק למראה כוסיות בעיתון. לא השתגעתי עליו. למרות הנסיבות המקלות.

       

      אילולא הכרתי את ההקשר של הדמות שלו בתוך קורות החיים הבלתי יאמנו שלו, אז לא רק שלא הייתי מעלה בדעתי לאהוב אותו, אלא שגם  אני כמוך לא הייתי סובלת אותו.

      ההתנהגות הבהמית שלו מאמש עוררה בי סיאוב, כן סיאוב, לא פחות.

      אמש זה היה השיא, הוא ממש הגדיש את הסאה - פשוט גועל נפש מחליא היה המונולוג שלו, אפילו התעלה (לא שחשבתי שזה בכלל אפשרי ,אבל הנה עובדה שגיליתי שניתן) על המונולוג המזוויע הקודם על יעל בר זוהר.

      מבטי זימה מכוערים של עיניים מורעבות בבשר שלנשים, במנותק מההויה שלהן כבני אדם כמכלול שלם עם רגשות זה פשוט שערורייתי.

      מעניין איך הוא היה מקבל את זה אילו גברים היו מתבוננים בבת שלו באותו האופן, וזוממים לעשות בה שפטים או אילו נשים היו מתבוננות רק באיזור חלציו ולא מתעניינות במי שהוא במהות.

      ההזנייה הזו שלו כ"כ לא מסתדרת עם היותו אדם בעל עושר תרבותי ואינטלקטואלי, ולכן ההימור שלי שמצדיק את הסתירה הזו מתקשרת להיסטוריה שלו כבן לאישה שנטשה אותו כאשר היה זקוק לה ביותר, ובהיותו פגיע וחסר אונים - מה שמעורר בו כעס לא מודע ושנאתנשים מודחקת, זעם מיני כלפי "זונות" נוטשות.  

      פשוט קשה להאמין שהוא סתם חזיר וכלב מיוחם שלא מודע לעצמו כמו הרבה גברים אחרים, כי במקרה שלו ואצלו שנאת הנשים הקיצונית הזו מצביעה על מקורות יותר מורכבים.

      אגב, אילו הייתי יעל בר זוהר הייתי משתוללת במקומה. זה היה פשוט משפיל הסצינה הזו - אני לא הייתי עוברת על כך לסדר היום. מעניין איך היא הרגישה - אני מאד נפגעתי בשבילה ובעבור הכבוד שלה.

      ובכל מקרה אחר (לא של שי גולדן, אלא של גברים אחרים)  - הייתי תולשת לגבר שלי את העיניים, עוקרת אותן מהמקום, אבל שוב, עם שייקה הייתי פשוט נוקטת בטקטיקה שונה, וגורמת לו לשכוח מקיומן של נשים אחרות בשיטות סודיות שלא אפרט כאן..קריצה

      גם ההתנשאות האיומה שלו מחפה על חוסר ביטחון היסטרי - הוא פשוט כ"כ מבוהל ,מאויים ומפוחד בתוך תוכו, ולכן מרגיש צורך לבטל אחרים, כי זה נותן לו תחושת כוח מזוייף.

      אנשים שבטוחים בעצמם ובעצמיות שלהם - הם צנועים.

      ואנימתחייבת על המשפט הזה. אין יוצאים מן הכלל פה.

      לסיכום, בקשר אליו - אני מאד הייתי שמחה להיות בת הזוג שלו, למרות הכל, וגם נדמה לי שהיה בכוחי להצליח איתו יותר ממנה. היא לא מתמודדת איתו כהלכה לפי דעתי, היא לא יודעת איך לעזור לו, כי היא פשוט לא מבינה אותו, וזה יוצר תיסכולים לשניהם.

      בשורה התחתונה - אני סבורה שהם לא מתאימים בכלל, שאין בסיס איתן והבנה הדדית בין השניים האלה, ושמוטב שכל אחד מהם ימצא את האושר והסיפוק עם בני זוג אחרים, כי ביחד הם לא מאושרים - לא היא ולא הוא.

       

      לא ראיתי את הפרק הזה עדיין (עם יעל), אבל היה פרק אחד שבו הוא אמר לאשתו - אין ספק שאת האדם שהכי מתאים לי, ובאינטונציה סלאש הקונסטלציה שבה זה נאמר, זה נשמע לי כמו דבר נורא קר להגיד. כאילו, ברור שאנחנו בוחרים בני זוג גם על סמך התאמה, אבל כששומעים את זה ככה, מחושב כזה, לא יודעת, אצלי זה עורר חמלה גדולה אליה וסלידה עוד יותר גדולה אליו. כאילו שהבחירה שלו בה היתה מבוססת על צרכים ולא מתוך איזו התאהבות. אין שם גחלת לוחשת וניצוצות, יש טבלה שבה היתרונות עולים על החסונות בהקשר של ההתאמה שלה לצרכים שלו. באמת שאני לא מבינה איך את יכולה להגיד שהיית רוצה להיות בת הזוג של בן אדם כל כך אנוכי ומנוכר וזה בכלל לא משנה מה בילדות הוביל אותו להיות כזה ולא אחר, נכון שהוא עבר חוויה טראומטית מעצבת, אם יש מקום לאמפטיה? לחלוטין. אבל לבסס קשר רומנטי איתו? נוט אין אה מיליון יירז. אלא אם כן את מתייחסת לזוגיות והקמת משפחה כאל עסק ותו לא. אבל זאת רק אני :)

        5/10/10 10:24:

      צטט: קול קוראת 2010-10-05 09:27:50

      צטט: tal_riv 2010-10-05 08:08:55

       

      תודה על ההתייחסות המושקעת :)
      לגבי הצד הרגשי את צודקת כמובן. לא משוכנע לגבי החלק האמוציונלי.

       

      :-))

      ?

      אתה מתלוצץ ?

      אמוציונלי זו המלה הלועזית לרגשי..

      כלומר זה אותו דבר.

      ניסית לבלבל אותי או שיש כאן איזו התחכמות שאינה נהירה לי ?

      לא הבנתיהסנני 

      שתסביר ?

       

      בכל מקרה, טל, התכוונתי שאתה לא "מתרשם" מרגשות, שרגשות לא עושים עליך רושם,

       וזהו ספר לנפשות רגישות ומרגישות.

      הפועל ר.ג.ש -  בזה עוסק הספר במהותו.

       

      אם אתה מחליט לקרא - אני מאד אשמח אם תחזור לספר לי על חוות הקריאה שלך, אפשר גם בהודעה פרטית, אם אתה מעדיף.

      אני מאד סקרנית לדעת אם צדקתי.

       

       

      הכוונה לפעולה אמוציונלית ואימפולסיבית- פעולה מיידית ללא ניתוח מקדים.

      מקפיד להשתמש מדי פעם במוח הלימבי, על מנת שלא לאבד את היכולת האינטואיטיבית :)

       

        5/10/10 09:54:
      אחחח איזה בחירות מוזיקליות, אין עלייך, יש אנשים עם כישרון לפסקל את החיים :)
        5/10/10 09:39:

      צטט: בלאק סמארה 2010-10-05 08:28:58

      ורוקט מן - השיר האולטימטיבי. אני מטורפת עליו. 

      גם אני :-)

       ועכשיו כשהוא מקושר אצלי אסוציאטיבית במשמעות הנלוית לשייקה - אז אפילו עוד יותר.

       

       אני מנצלת את ההזדמנות הזו להקדיש שיר גם ל - רן גולדן, אחיו של שייקה.

      גם כאן, מי שקרא/יקרא את הספר - מבין/יבין למה דווקא את השיר הזה -

       

      ''

        5/10/10 09:33:

      צטט: בלאק סמארה 2010-10-05 08:27:44

      כתבת נפלא, חן,

       נשיקה

      רב תודות !

      תענוג לקבל ממך, איילת, משוב חם כזה,

      בתור מישהי כמוך ששולטת להפליא במלאכת הכתיבה

      נבוך

       

      הולכת להשיג לי את הספר :)

      עשי זאת בהקדם.

      מתחייבת לך על הנאה מענה (מלשון עינוי) צרופה ודמעות למכביר.

      כמו שהספקתי להכיר אותך, את תתעלפי מהספר הזה.

        5/10/10 09:27:

      צטט: tal_riv 2010-10-05 08:08:55

       

      תודה על ההתייחסות המושקעת :)
      לגבי הצד הרגשי את צודקת כמובן. לא משוכנע לגבי החלק האמוציונלי.

       

      :-))

      ?

      אתה מתלוצץ ?

      אמוציונלי זו המלה הלועזית לרגשי..

      כלומר זה אותו דבר.

      ניסית לבלבל אותי או שיש כאן איזו התחכמות שאינה נהירה לי ?

      לא הבנתיהסנני 

      שתסביר ?

       

      בכל מקרה, טל, התכוונתי שאתה לא "מתרשם" מרגשות, שרגשות לא עושים עליך רושם,

       וזהו ספר לנפשות רגישות ומרגישות.

      הפועל ר.ג.ש -  בזה עוסק הספר במהותו.

       

      אם אתה מחליט לקרא - אני מאד אשמח אם תחזור לספר לי על חוות הקריאה שלך, אפשר גם בהודעה פרטית, אם אתה מעדיף.

      אני מאד סקרנית לדעת אם צדקתי.

        5/10/10 09:20:

      צטט: anna. 2010-10-05 08:02:17

       

      אה, וכמובן, שוב תענוג לקרא את הפוסטים המושקעים שלך :)

       

      תודה רבה, אנוצ'קה שלי.

      אוהבת אותך, את (כבר) יודעת.

      נשיקה

        5/10/10 09:16:

      צטט: anna. 2010-10-05 08:01:41

      ראיתי כמה פרקים איתו והוא מצטייר כמו בן אדם שקשה סלאש מתסכל מאוד לחיות איתו. מלנכולי ואדיש, קדוש מעונה, צל"ש לאישתו שמחייכת אליו 24/7, נראה שהוא מתעורר לחיים רק למראה כוסיות בעיתון. לא השתגעתי עליו. למרות הנסיבות המקלות.

       

      אילולא הכרתי את ההקשר של הדמות שלו בתוך קורות החיים הבלתי יאמנו שלו, אז לא רק שלא הייתי מעלה בדעתי לאהוב אותו, אלא שגם  אני כמוך לא הייתי סובלת אותו.

      ההתנהגות הבהמית שלו מאמש עוררה בי סיאוב, כן סיאוב, לא פחות.

      אמש זה היה השיא, הוא ממש הגדיש את הסאה - פשוט גועל נפש מחליא היה המונולוג שלו, אפילו התעלה (לא שחשבתי שזה בכלל אפשרי ,אבל הנה עובדה שגיליתי שניתן) על המונולוג המזוויע הקודם על יעל בר זוהר.

      מבטי זימה מכוערים של עיניים מורעבות בבשר שלנשים, במנותק מההויה שלהן כבני אדם כמכלול שלם עם רגשות זה פשוט שערורייתי.

      מעניין איך הוא היה מקבל את זה אילו גברים היו מתבוננים בבת שלו באותו האופן, וזוממים לעשות בה שפטים או אילו נשים היו מתבוננות רק באיזור חלציו ולא מתעניינות במי שהוא במהות.

      ההזנייה הזו שלו כ"כ לא מסתדרת עם היותו אדם בעל עושר תרבותי ואינטלקטואלי, ולכן ההימור שלי שמצדיק את הסתירה הזו מתקשרת להיסטוריה שלו כבן לאישה שנטשה אותו כאשר היה זקוק לה ביותר, ובהיותו פגיע וחסר אונים - מה שמעורר בו כעס לא מודע ושנאתנשים מודחקת, זעם מיני כלפי "זונות" נוטשות.  

      פשוט קשה להאמין שהוא סתם חזיר וכלב מיוחם שלא מודע לעצמו כמו הרבה גברים אחרים, כי במקרה שלו ואצלו שנאת הנשים הקיצונית הזו מצביעה על מקורות יותר מורכבים.

      אגב, אילו הייתי יעל בר זוהר הייתי משתוללת במקומה. זה היה פשוט משפיל הסצינה הזו - אני לא הייתי עוברת על כך לסדר היום. מעניין איך היא הרגישה - אני מאד נפגעתי בשבילה ובעבור הכבוד שלה.

      ובכל מקרה אחר (לא של שי גולדן, אלא של גברים אחרים)  - הייתי תולשת לגבר שלי את העיניים, עוקרת אותן מהמקום, אבל שוב, עם שייקה הייתי פשוט נוקטת בטקטיקה שונה, וגורמת לו לשכוח מקיומן של נשים אחרות בשיטות סודיות שלא אפרט כאן..קריצה

      גם ההתנשאות האיומה שלו מחפה על חוסר ביטחון היסטרי - הוא פשוט כ"כ מבוהל ,מאויים ומפוחד בתוך תוכו, ולכן מרגיש צורך לבטל אחרים, כי זה נותן לו תחושת כוח מזוייף.

      אנשים שבטוחים בעצמם ובעצמיות שלהם - הם צנועים.

      ואנימתחייבת על המשפט הזה. אין יוצאים מן הכלל פה.

      לסיכום, בקשר אליו - אני מאד הייתי שמחה להיות בת הזוג שלו, למרות הכל, וגם נדמה לי שהיה בכוחי להצליח איתו יותר ממנה. היא לא מתמודדת איתו כהלכה לפי דעתי, היא לא יודעת איך לעזור לו, כי היא פשוט לא מבינה אותו, וזה יוצר תיסכולים לשניהם.

      בשורה התחתונה - אני סבורה שהם לא מתאימים בכלל, שאין בסיס איתן והבנה הדדית בין השניים האלה, ושמוטב שכל אחד מהם ימצא את האושר והסיפוק עם בני זוג אחרים, כי ביחד הם לא מאושרים - לא היא ולא הוא.

        5/10/10 08:28:
      ורוקט מן - השיר האולטימטיבי. אני מטורפת עליו.
        5/10/10 08:27:
      כתבת נפלא, חן, הולכת להשיג לי את הספר :)
        5/10/10 08:08:
      תודה על ההתייחסות המושקעת :)
      לגבי הצד הרגשי את צודקת כמובן. לא משוכנע לגבי החלק האמוציונלי.
        5/10/10 08:02:
      אה, וכמובן, שוב תענוג לקרא את הפוסטים המושקעים שלך :)
        5/10/10 08:01:
      ראיתי כמה פרקים איתו והוא מצטייר כמו בן אדם שקשה סלאש מתסכל מאוד לחיות איתו. מלנכולי ואדיש, קדוש מעונה, צל"ש לאישתו שמחייכת אליו 24/7, נראה שהוא מתעורר לחיים רק למראה כוסיות בעיתון. לא השתגעתי עליו. למרות הנסיבות המקלות.
        5/10/10 05:56:

      צטט: tal_riv 2010-10-04 23:07:24

      נראה ספר מעניין. לא הכרתי, אקרא בהזדמנות ראשונה.

      טל,

      לא יודעת איך לומר לך את זה בעדינות, אני אנסה לנסח את זה בצורה זהירה -

      אני לא בטוחה עד כמה הספר יעניין אותך, מתוך היכרותינו הוירטואלית, אני מתרשמת שאתה אדם שכלתני שהצד הרגשי והאמוציונלי שלו מעט פחות מפותח וכי אתה מייחס חשיבות מועטה/פחותה וספקנית לרגש בחיים, ויותר נוטה להתרשם מעובדות וממדעים.

      לפיכך, קשה לי להאמין שהקריאה בספר תהנה אותך או תמשוך אותך, מפני שלא תדע להעריך או להתמודד עם עודף הרגישות שהוא מכיל.

      זה ספר מאד אינטנסיבי, ואתה עלול לפרש אותו כלוקה בעודף מלודרמטיות ובסנטימנטליות, ומשום כך אני מנחשת שהוא עלול להתיש אותך עד שתאבד עניין.

      יתכן שאני טועה ועושה לך עוול פה, אבל זו התחושה שלי.

      במובן מסויים, אתה מאד מזכיר לי את אבא שלי באישיות שלך, ולכן אני מזהה את זה בך ומסיקה שלא תתרשם מהספר של גולדן. הוא מאד אינטנסיבי ורגשי, אין בו עובדות מדעיות או חידושים שכלתניים/לוגיים.

      כמו שכתבתי בפוסט עצמו - כוחו של רומאן זה טמון בערכו הפסיכולוגי האנושי הרגשי העמוק.

       


      גידול בבית יתומים יוצר בדרך כלל בעיה רגשית קשה שאינה עוברת עם הזמן.

      קל וחומר שבמקרה שלהם זה נמשך שש שנים, (שש שנים !) - התקופה של החיים במוסד בטרם אומצו.

      בתור אחת שהדימיון שלה פרוע במיוחד - קשה לי בכלל לדמיין כמה נורא זה היה מרוב שזה מזעזע אותי.

      בוכה

        5/10/10 05:42:

      צטט: magicwomen 2010-10-04 22:45:10

      את ,משהו את.

      תודה רבה, נעים לקרא.
      נשיקה


      בהחלט עשית לי חשק לקרוא (:

       

      הו , שלום לך באמת, מיכל היקרה,

      איזו הפתעה משמחת !

      חשבתי שהתייאשת מהקפה, ושעזבת את מרחבינו הוירטואלי,

      ברוך שובך , ותודה שבאת לבקר ולקרא אצלי.

        4/10/10 23:07:
      נראה ספר מעניין. לא הכרתי, אקרא בהזדמנות ראשונה.
      גידול בבית יתומים יוצר בדרך כלל בעיה רגשית קשה שאינה עוברת עם הזמן.
        4/10/10 22:45:
      את ,משהו את.

      בהחלט עשית לי חשק לקרוא (:
        4/10/10 15:35:

      צטט: פרומיתאוס 2010-10-04 13:27:16


      את רצינית לעילא,
      לצערי אני יותר מדי רצינית לפעמים, (זו היתה מחמאה?הסנני)
      ניתוח מעניין
      תודה על ההערכה שלך, פרומי.נשיקה

      (והוא מוכשר כשד)
      בכלל לא הייתי מודעת לקיומו ולקורות חייו יוצאי הדופן לפני החשיפה שלו ב- "מחוברים", כלומר כן שמעתי את השם "שי גולדן", הוא צילצל לי מוכר, אבל לא קראתי טקסטים שלו, בכלל לא הייתי מודעת לזה שהוא כתב ארבעה (!) ספרים, ובוודאי שלא ידעתי לקשר את השם שלו לפנים כאלה או אחרות.
      כמו שכתבתי בפוסט, בעיני הוא כוכב על מכל בחינה שניתן למדוד אותה.

      גם קראת את הספר, פרומי ?
        4/10/10 13:27:
      את רצינית לעילא, ניתוח מעניין

      (והוא מוכשר כשד)
        3/10/10 20:25:

      צטט: משהלביא 2010-10-03 19:58:53


      עושה חשק לקרוא.
      מומלץ מגניב
      מקווה שהבדיה אכן קיימת. אין כמו הכתיבה המתעתעת שבה הגבולות בין בדיה ומציאות אינם ברורים. עייני ערך פיליפ רות.
      הפוסט היה לי קצת ארוך מדי.
      אח, משה, משה, איך אני אוהבת שאתה "מתלונן"..קריצה
      עדיין לא התרגלת ל"מגילות" שלי, הא ?
      אם ככה, מזל באמת שהטיוטה המקורית שכתבתי נגנזה וצונזרה, כי במקור חוות דעתי על הספר הכילה טקסט כמעט כפול, שנאלצתי להשמיט קטעים ממנו, מתוך החשש שהקוראים לא יצלחו אותם ויתייאשו באמצע.

       

       

        3/10/10 19:58:
      עושה חשק לקרוא. מקוה שהבדיה אכן קיימת. אין כמו הכתיבה המתעתעת שבה הגבולות בין בדיה ומציאות אינם ברורים. עייני ערך פיליפ רות.
      הפוסט היה לי קצת ארוך מדי.
        3/10/10 12:43:

      צטט: מולי בנטמן 2010-10-03 09:23:36


      הספר הוא אכן ספר מרתק הנקרא מתוך פרפור חדרים ואיוושת הדפים המתהפכים.
      כן. פרפור חדרים ומחנק.

      גם כתיבתך על הספר עוצמתית ורגישה
      תודה רבה, מוליק, גם אני אוהבת אותך
      נשיקה

       

        3/10/10 09:23:
      הספר הוא אכן ספר מרתק הנקרא מתוך פרפור חדרים ואיוושת הדפים המתהפכים. גם כתיבתך על הספר עוצמתית ורגישה

      moi

      פרופיל

      קול קוראת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון