הסרט רומז לכל אורכו על הטרגדיה שזרעה המלחמה בסרייאבו, אובדן היקירים, אובדן הבית. רקע שהוא קרקע פורייה לצעירים לחפש משמעות בדת, וגם לקבל את התשובות המוכרות: האסון הגיע בשל חטאים, יש להיות אדם טוב= קרי, מוסלמי אדוק.

שם הסרט באנגלית: ON THE PATH-(בשביל, בדרך) זוכה לביטוי משמעותי בסצנה שבה אשתו של באחריה לוקחת את לונה במכוניתה למחנה של המאמינים, לפגוש את בעלה שהחל לעבוד שם. בנהיגתה היא חוצה פס לבן ועוקפת משאית- והסמליות הזו מרמזת על הבאות.

מול העולם של המסגד לונה נשארת בעולם המנוגד לו: מועדונים אפופי עשן סיגריות ואלכוהול, מוסיקה ולבוש חושפני.

נדמה שהבמאית והתסריטאית יאסמילה זבאניץ' שואלת מהו השביל הנכון לפסוע בו בעולם של כאוס ואובדן.

הסרט איטי, מאפשר הצצה לעולם אחר, אך יחד עם זאת, כל כך דומה ומוכר .